עטרת מנחם עו

לך וכו' כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים וכו' עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם וכו' ועיין בס' דברי יצחק דף י"א. ואכ"מ להאריך. לכן אמור לו בעבור זה וכו' בהיציאנו מצרים. היינו הוא בכבודו ובעצמו לא ע"י מלאך וכו' אבל בן החכם המאמין אשר צוה ה' אלקייו אתכם. היינו ה"א עשה לנו זאת ההוצאה ולכך אין מפטרין אחר הפסח. כדי שישאר טעם פסח בפינו כחז"ל (בפסחים דף קי"ט ע"ב) והיינו פסח ע"ש שפסח הקב"ה על בתי וכו' הקב"ה בעצמו. א"כ לכבוד לנו לספר זאת

וזה כונת חז"ל הנז' מתחיל בגנות עבדים היינו. אף דזה לכאור' גנות ובזיון לנו כנ"ל. עכ"ז כיון שמסיים בשבח אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' א"כ שוב לכבוד גדול יחשב לנו שהקב"ה הוא הגואל שלנו וירכב על כרוב ויעוף כנ"ל. וזאת שאמר ר"נ לדרו עבדי' עבדא דמרא מפיק לי' לחירות היינו מניה בכבודו ובעצמו וכו'. והשיב שצריך לאודויי ולשבוחי. ואין זאת לגנאי שישב בסיביר או בסאכאלין. א"כ פתח ואמר עבדים היינו. היינו פתח בגנות לאחר שאילת הבן. כיון דיסיים בשבח. והוא ע"ד גרסת ש"ס ישן הובא בדקדוקי סופרים פסחים שם דליתא שם תיבות אלו. פטרתן מלומר מה נשתנה. רק פתח עבדים היינו באמת אחר שאילת הבן כנ"ל וזאת הוא הרבותא דאין זאת לגנאי באופן שהי' יציאתינו ממצרים. ע"כ מד"ק אאמו"ר שליט"א)

קצו) כ' בס' אור הנר דף ז' ע"א בשם הה"ק מהרמ"מ מרומנוב ז"ל. כל המקיים סעודות שכת ניצל משלש פורעניות וכו' (שבת. דף קי"ח:) יש לדקדק למה אמר כל המקיים ולא כל האוכל. אך הענין הוא כי עיקר היתרון והריוח בסעודת שבת ויו"ט או בסעודת ת"ח וסעודות של מצוה אף בחול הם השכליות והאורות שהשי"ת משפיע לנו אז לאהבתו וליראתו הטהורה ועיקר השכליות הם עטין טבין שהשי"ת משפיע לנו לעבודתו ית"ש כגון לדבק עצמנו באיזה מדה מהמדות טובות והוא דרך שנוכל לבוא בו אל דביקות הבוית"ש וצריכין ליזהר מאוד לקיים אלו העצות והשכליות ולעשות כמצותן להדבק באלו המצות והדרכים שמורים אותנו בג' סעודות הללו. וזהו כל המקיים ר"ל שמקיים אלו העצות והשכליות שמשיג במחשבתו בג' סעודות של שבת שהם כנגד ג' מוחין של נפש רוח ונשמה שלו עי"ז הוא ניצול משלש פורעניות

קצז) כ' בס' תורת מנחם פ' עקב: יש לאדם להתפלל ולכוון באכילת ש"ק בג' סעודות כשאוכל הפרוסה ולעיסה הראשונה שזה המאכל לא יחסר לו ביום ראשון מימי החול וכן לכל יום ויום מימי החול ועי"ז ימשוך לו פרנסה לששת ימי החול. וזהו הי' מדריג' שמאי שהי' אוכל כל ימיו לכבוד שבת ר"ל שע"י כבוד שבת הי' אוכל כל ימיו כי המשיך פרנסה מיום ש"ק לכל ימות החול. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שהי' אומר ברוך ד' יום יום והי' בטחונו חזק בזה עי"ז המשיך פרנסה תמיד. וזה דאיתא בזוה"ק שהקשה ויברך אלקים את יום השביעי כיון דלא משתכח בי' וכו' אלא כל ברכאן ביומא שביעאה תליין ואיתא שם על המן של ש"ק מזונא דכולא בי' פי' שכל המשכת המזונות מששת ימי החול הי' בהמן של שבת. ולזה מכוון שהמן ירד בודאי על ג' סעודות של שבת ועל כ"א לחם משנה שהם ו' סעודות נגד ששת ימי המעשה שעי"ז המשיכו מזונא לכל ימות החול: