עטרת מנחם עז

קצח) כ' בס' טעמי המנהגים ח"ג דף ל' ע"ב. יאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת שע"י הדיבור יחול קדושת שבת על אותו דבר. כי הדיבור באדם לא דבר ריק הוא. עי' מג"א סי' ר"ן ומחה"ש שם. ובשם הרהצה"ק מרימנוב זצ"ל אכלוהו היום כי שבת היום וגו' הכניסו קדושת השבת אל תוך עצמיכם כמו המאכל הנכנס לתוך מעי האדם. וזהו אכלוהו את היום. עוד אמר דעו כי עם קדושת שבת יורדת כל מיני השפעות שבעולם והאיש אשר ירצה לקבל השפע העליונה הוא מוכרח להביא הרצון אל הדיבור ולומר לכבוד שבת ק'. והשפע יורדת ממילא מלמעלה. וזה רמזו חכז"ל זכור ושמור בדבור א' נאמרו. היינו כי בדיבור תלי' מילתא. ועיין לעיל אות מ"ו:

והנני להביא כאן מה שכתב אלי אאמו"ר הרב הגאון הגדול שליט"א אבד"ק פלונסק בתשובה בהלכה ופלפול בפ' וישלח העבר. ובסיום קונטריסו כתב אלי בדבר אגדה בפ' השבוע וז"ל אגב אכתוב לך בני יקירי מה שאמרתי לפרש מה דאיתא במדרש ויזרח לו השמש מלמד ששמרו אבות את השבת. והוא פלאי. ועיין מה שפי' בזה בס' נחמד ונעים פ' וישלח. ולענ"ד דהנה איתא בש"ס חולין דף צ"א מ"ב אר"ע שאלתי את ר"ג ואת ר"י באטליז של אימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר' גמליאל כתי' ויזרח לו השמש וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה. אר"י שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתי' ויצא יעקב וכו' מיד בא השמש וכו' ע"ש. התמיהות בדברי חז"ל אלו רבו למאד. וגם למה שאל ר"ע שאלה זו את ר"ג כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג. ולמה הקפיד הש"ס לספר באיזה מקום שאל זאת. לכן י"ל כי רז"ל הליטו באדר המליצה לימוד נשגב ונאות לאיש הישראלי שאף אם עין בעין יחזה מראית הצלחה וזרחה שמש הצלחתו על פניו. ישא עין לגבוה מעל גבוה תחילה. והיה ה' לו לאור יומם. ולא יסמוך כי יחילו דרכיו ואור לו מסביב בלי עזר השי"ת. והנה טבע כח המדמה שבאדם בעת נעוריו. ביותר בצאתו מבית אביו אל מחוז חפצו לקחת לו משם אשה. אשר עושר וכבוד נמצא אתה. הנה כל רעיוניו מלאים מהעדן והעונג אשר יקרו לרגלו. ושמש התקוה תזרח לו. יראה במחשבתו כל העולם כולו מבריק ברק זהב סגור. שפעת ימים יפלו לגורלו. וההצלחה תפזז ותכרכר למולו. ולו זכר את כל הרעות והמוקשים אשר ע"צ האפשר יקיפוהו יסובבוהו. וכי הוא צועד עתה על שדה מלחמת החיים. ברחיים על צוארו. בל"ס היה מבקש מה' שישמור רגלו מלכד ויוליכהו לשלום לבל ימוטו אשוריו. והיה מחלה מלפניו ית"ש כי ימצא חיים ולא שיהי' ח"ו מוצא מר ממות. אכן האדם ישכח אלהים עושהו ובכחו ועוצם ידו יחשוב. למי כל חמדת הארץ הלא לי הוא. באשר נקרא נקראתי לקחת בת נגיד עם. והצלחתי גדלה עד שחקים. והנה זה בודאי סימן רע לאדם כי לא יתיל טובו. אם בשמחת תקותו ישכח לדרוש את ה' ולהתפלל בעד עזרתו סלה. ולכן הורו לנו חז"ל כי אבינו יעקב לא כשאר ההולכים לקחת אשה. היו מחשבותיו הקדושים. כי אף שיצא מבית אביו וברכת הוריו הצדיקים על ראשו. והעתידות תשחק בעוז והדר לנגדו. כי שמע מאבותיו כבוד עושר דודו. וכי יש לו בת אשר יוכל לארסה באמונה. עכ"ז אמר אפשר שעברתי וכו' ולא התפללתי. ובתוך המחשבות האלה בא אל המקום ששה