עטרת מנחם עה

יצאו לחפשי. ולכאור' אין זה כבוד לנו ובפרט אם אנחנו כעת במעלה העליונה בחכמה ובתבונה פשיטא שכמעט בזיון הוא לנו שאבותינו היו עבדים בארץ שפלה וטמאה כמצרים. [ולא דיברה תורה בשוטים אשר אנו רואין בימינו אלה בעוה"ר. אשר היושב בבית הסהר לכבוד יחשב לו. וקדוש יאמר לו. אתה קדוש יושב. סתר כתרו ישועה. ובל"א אומרים עליהם שהמה העלדין. והרשע מהגדה ש"פ עוד לא הגיע למדריגת חכמתם לקרסוליהם. והמה שמים חושך לאור. יושבי חושך. ליושבי אור. אוי להם ואוי לנפשם]. אלא שכ"ז אם נספר סתם. אבל כאשר נבאר היטב אופן יציאתנו יהי' לנו לכבוד ולתפארת:

אופן היציאה הי' כנ"ל. אבותינו שלחו בקשה למלך הקב"ה כמש"נ ויאנחו וכו' ויזעקו. הבקשה נתקבלה תיכף כמש"נ ותעל שועתם וגו' מפני הברית שכרת ה' עם אברהם יצחק ויעקב. ושלח את משה להוציאם. וכאשר סרב פרעה בזה בא הקב"ה בעצמו ובכבודו למצרים כמש"נ ועברתי בארץ מצרים וגו'. וגם בא רק על כרוב אחד כמש"א (במדרש תהלים) משל למלך שבאו שבאים ושבו את בנו וכו' אמר המלך אם אני אמתין עד שיציעו לי את הקרון בני אבד וכו' נטל סוס אחד מהקרון ורדף אחריהם. כך עשה הקב"ה נטל כרוב אחד מכסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים שנא' וירכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח (תהלים י"ח). ולפי"ז כיון שנגאלו בכבוד גדול. אפילו כולנו היום אנשים חשובים. חכמים ונבונים. ג"כ לכבוד יהי' לנו הספור הזה. וזו כונת המגיד ואלו לא הוציא הקב"ה כו' בכבוד גדול כזה. אלא הי' נותן בלב פרעה לשלחנו ברצין. כי אז היה חסרון אחד שהיינו משועבדים לפרעה ולזרעו לדורות עולם בעד הטובה הזאת. להכיר טובתו. כ"כ האברבנאל ז"ל. ועוד היה לנו הסיפור הזה לגנות ואי כבוד. אבל עכשיו שהקב"ה בעצמו הוציאנו משם ביד חזקה ובזרועו הנטויה. ועשה לנו את הכבוד הזה. לכן אפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ להודיע לבנינו את הכבוד שהנחילנו ה'. ועיין בס' ב"א דרוש א' לשה"ג. ולפי"ז יש לומר דזאת הוא שאלת בן הרשע מה העבודה הזאת לכם. היינו דלפי שיטתו דהוא כופר בעיקר וכשיטת פרעה שא' מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל וכו'. כפי' הה"ק מרימנוב ז"ל בס' מנחם ציון בשלח. דע"י שראה פרעה דגם החרטומים יצאו אחר משה סבר שגם ידם במעל הזה. וכיזבו לו באמרם אצבע אלקים היא. א"כ ביזיון הוא לפנינו לספר כזאת שישבנו במאסר ובשיעבוד (קאטורזינע ראבאטע). דאם הי' מאמין אשר השי"ת הוא אשר הוציא אותנו ממצרים. א"כ אדרב' לכבוד גדול יחשב לנו הסיפור מיצ"מ כמשל הנ"ל. ועיין במדרש רבה (בלק פ"כ) אל מוציאם ממצרים אמרת לי עם יצא ממצרים מעצמן ואינו כן אלא הוא הוציאם. ופירש עד"ז המדרש בשלח ויהי בשלח פרעה וכי פרעה שלחם והלא בלעם אמר אל מוציאם ממצרים וכו' דיפלא למה מביא מבעלם ולא מכתו' אנכי ה"א אשר הוצאתיך מא"מ. אכן הרבותא הוא דגם העם הע"ר. שאמר בלק הנה עם יצא מעצמן. ע"ז קאמר בלעם אל מוציאם. וז"ש ויהי בשלח פרעה את העם הע"ר. עיין בס' באר מים חיים ר"פ בשלח. ועיין לזקיני הגה"ק הר"ר המשיל ז"ל בס' חנוכת התורה ר"פ בשלח. ועד"ז פירש כל ענין (מיכה ו') עמי מה עשיתי