עמודיה שבעה צז

שדורות הראשונים היו כולם מצד הדין וכאשר חטאו מיד נאבדו כי כולם היו מצד התוהו כנזכר לעיל בעמוד פחד יצחק עד שבא אברהם איש החסד אז נתקיים בנין העולם בחסד ומאז העולם חסד יבנה וז"ש הקב"ה לא ידון רוחי באדם איני דן הדין הזה ר"ל שאע"פ שאני מתנהג עתה במדת הדין יבא היום שלא ידין עוד במדת הדין כי יהי' עולם חסד וזה גרמה שבשגם הוא משה היו ימיו מאה ועשרים שנה כי מצד החסד אינו מגיע לו אלא ק"ך שנה אבל אם הייתי דן העולם במדת הדין לא הי' ימיו ק"ך שנה אלא מאה וחמשים שנה והנה בעגל נתגבר עליהם דין הקשה ורצה הקב"ה דוקא לכלותם מעל פני האדמה ולא רצה לנהוג עמהם במדת החסד על כן עמד משה בתפלה ואמר אם תשא חטאתם מוטב כי הרי עולם חסד יבנה וראוי לנהוג עמהם בחסד ואם לאו שאתה רוצה לאחוז הנהגת עולם במדת הדין ואם כן מחני נא מספרך אשר כתבת ר"ל מספר בראשית שכתבת שם עלי בשגם הוא:

בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומצד הנהגת הדין יש לי לחיות יותר. והנה משה כאשר התפלל על ישראל אמר סלח נא לעון העם כגודל חסדך דייקא שרצה לתפוס הנהגת החסד ולכך א"ל הקב"ה משה אם אעברה נא אתה מבקש וקשה הרי אתה תרומתו של עולם ומצד החסד אין לך לחיות אלא ק"ך אלא ודאי דסבר אתה שהעולם מתנהג בדין וא"כ בטל סלח נא כי למה אסלח להם אם מצד החסד הרי אתה סבר שההנהגה היא מצד הדין ואם סלח נא אתה מבקש משום דסבר אתה שההנהגה היא מצד החסד וא"כ בטל אעברה נא שמצד החסד אין לך לחיות אלא ק"ך שנה ולפי שמשה הוא הלל בעצמו שהודה בדינו ופסק לעצמו שלא לחיות יותר אלא ק"ך כנז"ל שמטעם זה הי' משה עניו מאד כמו הלל ולפיכך כאשר עמד משה בתפילה ובתחנונים ורצה לחיות יותר כי רצה לקבוע ההלכה מצד הנהגת הדין היפוך בריאת העולם שנבנה בחסד ורצה שיהיה בנין עולם מצד הדין כמו שיהיה בהתחדשות עולם כמ"ש האר"י ולכך נזדעזעו שמים וארץ וכל סדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולמו כי עתה חי' עולם חסד יבנה ועתה שמשה מתפלל ורצה לחיות יותר ודאי הוא שהגיע צביונו של הקב"ה לחדש בנין עולם בהנהגת הדין והשיב להם הקב"ה עדיין לא הגיע צביוני לחדש וכל כך למה ואומר אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ר"ל הרי הגיע זמנו של משה שימות ואם בדעתיכם שהעולם ישתנה מחסד לדין ודאי יש לו לחיות עוד ולכך מביא ראיה מפסוק והאיש מסה עניו מאד לומד שאפילו אם היה אפשר לקבוע ההלכה מצד הדין כת"ק מ"מ לא הי' אפשר למשה לחיות כי משה הוא האיש העניו מאד וכל זה מורה שהיא יהלל איש אחד ונשמה אחת ועל כן אי אפשר היה לו לחיות יותר כי הוא בעצמו פסק כן בדין התרומה והודאות בעל דין כמאה עדים דמי ובזה נבא ג"כ אל כוונת מאמר הנ"ל בוויכוח מיכאל עם השטן כי כל זה עלה בידינו מאלה הדברים שהלל שפסק תרי ממאה תרומה בינונית זה גרם מיתה למשה בזמן ק"ך כי אם הי' הלל מסכים לדברי ת"ק והי' מחמיר כי יש לפעמים קולי שמאי וחומרי בית הלל כנ"ל הי' משה יכול לחיות עוד שלשים שנה ואיתא בזוהר חדש ששני מלאכים ברקיע ן דפליגי בהדדי הם מיכאל וגבריאל והם כנגד הלל ושמאי גבריאל כנגד שמאי ומיכאל כנגד הלל כמ"ש מלתא בטעמא בעמוד הראשון ברית אברהם ושמעתי דבר נאה ומתקבל מפי הרב הגדול מוהר"ר ישראל שהיה דרשן בק"ק לובלין וגם מצאתי כתוב בכתבי קודש בהגהה קושיא גדולה ועצומה על הקדמה הנ"ל ז"ל אחרי שנודע שבכל מקום דפליגי תרי תנאי אע"פ שזה אוסר וזה מתיר אלו ואלו דברי. אלהים חיים ויכולים שניהם להתקיים לעתים כי יש עת לכל חפץ ובזמן אחד נפסקה ההלכה כדברי האוסר ולימים רבים יבורר וילובן הלכתא כדברי המתיר שזהו הטעם כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים סופה דייקא ור"ל אע"פ שאינו מתקיימת עתה אלא דעת אחד מ"מ בסוף איזה ימים יתקיים גם דברי השני וא"כ קשה אם משה שהוא תרומתו של עולם חיה ק"ך שנה כדעת הלל ואיך נתקיימה בו דעת תנא קמא שאליבי' הי' לו לחיות עוד שלשים שנה ותירצו ע"ד משרז"ל