עמודיה שבעה צח

והביאו גם רש"י בפ' וילך בפסוק שאמר משה כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון והלא כל ימות יהושיע לא השחיתו שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושיע מכאן לתלמידו של אדם חביב עליו כגופו כל זמן שיהושע חי נראה למשה כאלו היא חי עכ"ל ונתן בעל הטורים סי' לדבר כי אחרי מות השחת תשחיתון ר"ל שלשים שנה כמנין כ"י אחרי מותי אז השחת תשחיתון שיהושע חי' אחר משה שלשים שנה וא"כ ע"י יהושע מתקיים ג"כ דעת ת"ק כי אותם שלשים שנה שהיה למשה לחיות עוד חיה אותם יהושע וכל זמן שיהושע חי היה נראה ממש למשה כאלו הוא בעצמו חי אבל הוא עצמו לא חיה אלו ל' שנה כי הי' בהכרח לקיים גם דעת הלל ונ"ל שזה הי' עוד הוויכוח בין מיכאל והשטן הנ"ל שאמר השטן מתי יבא הזמן שימות משה ויהא מיכאל בוכה ר"ל שאם יבא הזמן שימות משה בזמן הקצוב לו כבר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ודאי על זאת יבכה ביותר ויותר מיכאל כי מיכאל הוא הלל שלא הסכים לדעת ת"ק ופסק ההלכה שתרומה בינונית אחד מחמשים וא"כ הוא הגורם בקירוב מיתתו ולו מספד והבכי' ביותר ויותר שעל ידו נחסר למשה שלשים שנה והשיב לו מיכאל אל השמחו אויבתי כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע כי דייקא ר"ל מה שנפלתי כמנין כ"י מפטירתו של משה מספר ומנין כזה קמתי מפרנסתו של יהושע שהיה מנהיג שלשים שנה וכל זמן שיהושע היה חי כאלו משה בעצמו הי' חי ואין לך לשמוח על זה ולכך כאשר התפלל משה אעברה נא ורצה לתפוס דעת ת"ק א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וא"ת איך יקויים דעת ת"ק לכך א"ל צו את יהושע כי הוא יעבור לפני העם כ"י דייקא ר"ל מנין כי שנחסר לך הוא יעבור את העם ועי"ז יקיימו כל הדיעות ובזה נבא עוד לביאור שני מאמרים בפ' וזאת הברכה האחד ז"ל עלתה למשה סוף רגע אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה וכו' זכור אותו היום שעמדתי על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בבקשה ממך אל תאסרני ביד מלאך המות יצתה בת קול ואמר אל תתירא אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך באותו שעה עמד משה וקדש עצמו כשרפים וקשה מה ענין הזכירות אלו לבקשתו וכי לא הי' זכות אחר בידו ועוד למה קידש עצמו כשרפים. מאמר השני ז"ל מלאך השטן הרשע ראש כל השטנים בכל שעה הי' מספר מיתתו של משה ואמר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו ממנו עליו אמר שלמה ע"ה צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וקשה מה אמר שלמה בזה אבל הוא הדבר שדברנו שמצד שמשה הוא תרומתו של עולה גרם שלא היו לו לחיות אלא ק"ך שנה. ואיתא בזוהר במדבר עמוד ש"ס שהק"ש סוד התרומה כי בקריאת שמע בפסוק שמע ישראל כ"ה אותיות ובפסוק בשכמל"ו כ"ד אותיות הרי מ"ט והקריאה בעצמה היא אחד מחמשים שצריך להפריש תרומה בינונות וצריך לקרותה שחרית וערבית ומגיע בכל יום להקב"ה תרי ממאה ותרומה אסורה לזרים שהזר הוא מלאך השטן אל זר אין לו חלק בקדושה זו ואין לו נגיעה כלל ח"ו ע"ש וז"ש שלמה צופה רשע לצדיק שהוא השטן צופה שימות משה וקשה למה וצ"ל מפני שזה הי' ליתד אצלו שמשה היא התרומה של עולם וזו שגרם שה' לא יעזבנו בידו כי אחר שמשה היא התרומה שאין לשטן אל זר נגיעה בה ודאי לא הי' ראוי שיעזבנו הקב"ה ח"ו בידו כי הי' מגיע הנאה גדולה לו עי"ז ותרומה אסורה לזרים ליהנות ממנה והנה יש עוד טעם בדבר, שלא היה מהראוי שימסור משה בידו כי איתא בזוהר רות בענין אליהו כשהעלהו הקב"ה לרקיע עמד מלאך המות ואמר עכשיו יהיה פתחון פה לבריות א"ל הקב"ה אין זה כשאר הבריות וכו' והטעם הוא כי אליהו הי' מלאך שירד משמים להיות דר בתחתונים כמו שהארכנו מזה בעמוד הזה ע"ש הקדמה נפלאה א"כ גם משה שקודם רדתו לזה העולם הי' מלך כמ"ש בעל שפתי כהן שלכך זכה ולהיות שם עם הקב"ה ארבעים יום ולילה ודאי גם עליו לא הי' רשות למלאך המות כי לא מנוהו אלא להמית בני אדם ולא מלאכים ולכך לא תמצא בשום בריה שעלו למרום אלא אלו וגם חנוך שלקח אותו אלהים כי גם חנוך הוא