עמודיה שבעה צו

שהיו בני לוי אלא הכי קאמר רב לכם מלדבר בזה וכל כך למה ואומר בני לוי מאחר שאתם בני לוי שהוא מצד הדין ואין ראוי שיתנהג העולם בדין אלא בחסד וז"ש רז"ל ברב בישר וברב בישרוהו רצו לומר דבשלמא בלא זה הי' יכול משה לטעון ולומר שיש לו לחיות עוד ולבא לארץ ישראל ואע"ג שהוא תרומתו של עולם ותרומה בינונית היא ק"ך מששת אלפים מ"מ היה יכול לטעון ולומר מאי חזית לקבוע הלכה כהלל בעל החסד דילמא כתנא קמא דהלל בעל הדין אבל עכשיו שאמר רב לכם בני לוי ואם איתא שהעולם מתנהג בדין ולמה אמר רב לכם בני לוי ואדרבה אחר שהם בני ליי מצד הדין להם ראוי הנשיאות וכהונה אלא ודאי סבר הוא שהעולם מתנהג מצד החסד ולכך אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי כי מצד החסד אין לך לחיות יותר אלא ק"ך שנה. והנה זה הי' הוויכוח בין הקב"ה ומשה כי משה לא עלה ח"ו בלבו לחיות חיים נצחיים בעולם התוהו והשפל הזה וידע שעה וזמן קצוב לו מאתו יתברך כשיעור התרומה אלא שחשב למה הקב"ה פוסק לו כהלל ולא כתנא קמא דהלל ואליבי' יש לו להחיות עוד שלשים שנה לפי החשבון ולכך אמר בתפלתו להקב"ה לא אמות כ"י אחי' כי דייקא ר"ל לא אמות בזמן הזה אלא אחי' עוד כמנין כ"י שהם שלשים שנה המגיעים לי אליבי' דתנא קמא דהלל והשיב לו הקב"ה אי אתה יכול כי זה כל האדם ר"ל אי אתה יכול לקבוע הלכה שלא כדעת הלל וכל כך למה ואומר כי זה כל האדם ר"ל כי בדעה זו דהלל מסכים כל האדם כי כל איש חפץ חסד הוא ואתה רוצה שיתנהג העולם מצד הדין וזה אינו כי עולם חסד יבנה לכך אי אתה יכול לקיים מחשבתך. ובזה תבין דקדוק הלשון אי אתה יכול ולא אמר לו אי אפשר והענין הוא ע"ד מ"ש האר"י זללה"ה שמשה עצמו הוא הלל ונרמז זה בכמה מקומות בע"ב שמות שם לל"ה מה"ש ה"לל ובסוף התורה אשר עשה מש"ה לעינ"י כ"ל ישרא"ל סופי תיבות הילל מלא ביו"ד ולכך חי' הלל גם כן ק"ך שנה כמו משה והי' עניו מאוד מכל אדם כמו משה וז"ש אי אתה יכיל אתה דייקא ר"ל דבשלמא איש אחד יכול לבחור ולומר אני רוצה לקבוע הלכה כת"ק אחרי שאלו ואלו דברי אלהים חיים אבל אתה הוא הלל בעצמך ואיך אתה רוצה לסתור. דבריך ולקבוע דברי אחרים וקודם שנבא לביאור מאמר השלישי הנ"ל נבאר עוד ארבע מאמרים בענין משה האחד בפרשת בראשית לא ידין רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה וארז"ל שם במדרש לא ידין איני דן הדין הזה לעולם בשג"ם הוא משה והיו ימיו מאה ועשרים שנה שחי' ק"ך שנה וקשה מה ראה לזכור כאן קציבת שנים של משה ומאמר השני בויכוח הקב"ה ומשה במעשה עגל אמר משה ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וארז"ל אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו מחני וקשה מאיזה ספר רצה שימחקו ומאי אשר כתבת. מאמר הג' בפרשת וזאת הברכה וז"ל כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית וכו' ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנוני' עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולמו יצתה בת קול ואמרה עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש עולם אלא אשר בידו נפש כל ח' ורוח כל בשר איש ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה עניו מאד וקשה מה עלה בלבם שהגיע צביונו של הקב"ה לחדש העולם ועוד למה צריך להגיד שהגיע זמנו של משה למות הי' לו לומר סתם לא הגיע צביונו ועוד למה לא מביא ראי' שמשה נקרא איש מפסוק הקודם בתורה בפרשת בא גם האיש משה גדול מאד מאמר ד' בפרשת ואתחנן בילקוט ופרשת כי תבא וז"ל הקב"ה גזר שתי גזירות האחת לכלות את ישראל והאחת שלא יבא משה לארץ ישראל ומשה בקש לבטל שתיהן א"ל הקב"ה משה אתה רוצה לאחוז החבל בתרי ראשין אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא וקשה היד ה' תקצור לקיים שניהם אבל כל המאמרים האלה יבוארו בהמשך אחד עדמ"ש לעיל שמשה חי' ק"ך שנה כי עולם חסד יבנה ומצד החסד לא הי' לחיות לו יותר אבל מצד הדין הי' חי עוד שלשים שנה. ודע