עמודיה שבעה צה

וגם היה מצד התרומה שניתנית לכהנים והיה לו שייכות קצת בכהונה ומלכות בראוי ולא במוחזק לכך מסיים בעל המדרש ואעפ"כ זכה משה לשתיהן ומלת אעפ"כ ר"ל אע"פ שלא היה במוחזק לכך מ"מ זכה לשתיהן שהיה בראוי ולכך לא זכה אלא הוא לבדו ולא בניו שאין אדם מוריש לבניו אלא מה שהוא במוחזק לו. ובזה נבא לביאור ג' מאמרים גדולים ונפלאים הא' ברבה פ' וזאת הברכה וז"ל בשעה שהגיעו ימי משה לפטור מן העולם וכו' אמר לא אמית כי אחיה א"ל אי אתה יכול כי זה כל האדם ע"כ. וק' מה עלה בלבו לחיות דודאי אם היה קוצב בתפילתו איזה זמן לחיות היינו אומרים שרצה לתקן איזה דבר אבל מתוך דבריו משמע שבקש לחיות חיים נצחיים ועוד מה השיב הקב"ה כי זה כל האדם והלא אליהו וחנוך עלו למרום ולא מתו. מאמר הב' ג"כ שם וז"ל מלאך הרשע היה מצפה לנשמתו של משה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק עד שא"ל מיכאל רשע מה אני בוכה ואתה משחק אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע וכו' וק' למה פרט דוקא את מיכאל והלא אמרו שם שכולם בכו הקב"ה שמים וארץ והמלאכים ועוד ודאי הוא שמדריגת יהושע היה ביותר ויותר קטנה ממדריגת משה כי משה פני חמה המאיר ביום ויהושע פני לבנה השולט בלילה וא"כ מה ז"ש קמתי מפרנסתו של יהושע אין זה כי אם תנחומין של הבל. מאמר הג' בגמ' דסוטה וברבה פ' קרח ברב בישר משה את קרח ואמר רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך אל תוסף דבר אלי וקשה מה פשע וחטא בזה אדרבה בא להשתיק המחלוקת ולמה נענש באותו מדה אבל ביאור הענינים האלה עם מש"ל שמשה חיה ק"ך שנה לפי שהיה תרומתו של עולם ותרומה בינונית תרי ממאה מגיע מששת אלפים של עולם ק"ך שנים אבל דע שאין זה אלא אליביה דהלל כי פליגי ת"ק והלל במס' תרומות וסבר ת"ק תרומה בינונית א' ממ' תרי ומחצה ממאה וא"כ מגיע מכל אלף כ"ה ומששת אלפים ק"נ וא"כ אליבא דת"ק היה למשה לחיות עוד ל' שנה והנה הקב"ה שגזר על משה שימות ולא יחיה יותר מק"ך שנה כדעת הלל ולמה לא פסק כתנא קמא דהלל אבל אם ידעת למה נפסקה הלכה כהלל במקום שפליגי עם שמאי תדע גם כן תשובה לקושיא זו והענין הוא שהחומרות הם מצד הדין והם תלויים בזרוע שמאלא של הקב"ה ולכך שמאי שהי' מצד הדין הי' בעל דין וקפדן גדול והיה מחמיר בכל מקום והקילות הם מצד החסד והם תלוים בזרוע ימינו של הקב"ה ולכך הלל שהי' מצד החסד הי' איש החסד מטיב לכל ומיקל בכל מקום כמו שאמר בתיקונים חדשים דף ט' עמוד ב' ובעשרה מאמרות מאמר המדות מדה א"י בפירושו של יואל משה ולכך נראה שלפעמים הלל מחמיר ושמאי מיקל כמו שחשב במשנה בעידית מקולי שמאי וחומרי הלל כי אין דין בעולם שלא יהא כלול בו חסד וגם חסד כלול בו דין שזה תכלית היחוד של מעלה שאי אפסר להתקיים זה בלא זה כנודע ודע מה שאמר האר"י שהעה"ז אי אפשר שיתנהג מצד הדין כי לא הי' יכול להתקיים אפי' רגע אחת אלא מתנהג בחסד כמ"ש עולם חסד יבנה ולפיכך נ"ל שקבעו הלכה כהלל ולא כשמאי כי הלל הוא איש חסד וראוי שהעולם יתנהג על ידו ואין חילוק בדבר זה כי כל איש ואיש חפץ חסד ומטעם זה פסק הקב"ה לגבי תרומה בינונית כהלל ולא כת"ק דהלל משום שגם התנא קמא הוא מחמיר בדינינו וחומרא גדולה הוא על בעל הבית המפריש תרומתו להפריש מכל מאה תרי ומחצה ונקבע הלכה כהלל המיקל על בעל הבית שלא יפריש ממאה אלא תרי ודע שזה הי' מחלוקת משה וקרח כי קרח הי' משבט לוי שהם מצד הדין התלוים בזרוע שמאלו של הקב"ה ואהרן מכהנים שהם מצד החסד התלוי' בזרוע ימינו של הקב"ה ולפי שהימין יש לה מעלה יתירה על השמאל לפיכך הוכרח אהרן להיות מנהיג וקרח חלק על זה ובקש שיהא בהיפך כמו שאמר בזהר פרשת קרח והארכנו לקמן בעמוד זה ע"ש בטוב טעם והטעם הוא שאין ראוי שהעולם יתנהג מצד הדין אלא בחסד ולפיכך כאשר בא משה להשתיק המחלוקת אמר רב לכם בני לוי וקשה בני לוי למה לי וכי לא ידעינן