עמודיה שבעה צג

לעלות למרום שהוא ענן פרח באוירא ועי"ז יש לידע ולא נשבע למרמה זה משה ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו ציפורה בתו כי ארז"ל שנשבע משה ליתרו לעשות כל רצונו ושלא ילך חוץ מרשותו וא"כ בשלמא בלא זה הייתי אומר שאין לך שבועה מרומה מזו כי איך יעלה על דעתו שהשבועה אמת ושמא יאמר ליקח בתו שהרי בשביל זה קראו לאכל לחם שישא אחת מהם ואיך עלה על לבו ליקח בת כומר אלא ודאי שנשבע למרמה למלאות רצונו לפי שעה והיה בדעתו לברוח ממנו בלי רשותו אבל עכשיו שמשה לא נשא לשוא נפשו של מצרי שהרגו כדין משום שמשה איהו הבל ובודאי בזה ידעינן שלא נשבע למרמה לעשות כל רצון יתרו אפי' שיאמר לו ליקח בתו אחרי שהוא הבל שגזל ממנו יתרו קני תאומתו דין הוא להשיב לו הגזילה אשר גזל ולכך מסיים ישא ברכה מאת ה' אל תהי קורא בו אלא ישיא ברבה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה כי בזה רוצה ליישב קושיא גדולה ולא שבעל המדרש רוצה לשנות פשוטו של מקרא שכתוב ישא ולדרוש דוקא ישיא אלא שרוצה לקיים שניהם קרי וכתיב כי שניהם נמסרו מסיני רק נבאר תחלה בברכת משה את ישראל כתיב יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים וגו' ואמר רבותינו ז"ל שאמרו ישראל למשה אתה נותן קצבה לברכתינו ואמר להם זו היא משלי אבל ה' יברך אתכם כאשר דבר לכם וקשה מאי לשון משלי הרי הברכות הן של הקב"ה ומשה הוא המברך לבד והיה לו לומר זו היא ברכתי אבל ביאור הענין כי איתא בילקוט מלכים דף ל"ח עמוד א' בענין הנביאים שברכו את ישראל בלשון תוספת משה אמר יוסף ה' עליכם דוד אמר יוסף ה' עליכם ועל בניכם לפי שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר קין והבל תוספות שנא' ותוסף ללדת את הבל ונולדו עמו שני תאומות וכו' כיון שראו הנביאים שתוספות הקב"ה יותר על העיקר התחילו מברכין את ישראל בלשון תוספות עד כאן ולכך נראה לפרש כאשר בירך משה את ישראל ואמר יוסף ה' עליכם דבר זה היה תימה לישראל למה הוא מברך בלשון תוספות שהוא מיעוט מן המיעוט על העיקר כי חשבו שתוספות של הקב"ה הוא כתוספות בשר ודם לפיכך אמרו אתה נותן קצבה לברכתינו קצבה דייקא דבר קטן שהוא קצוב שאין בו ממש ומשה שידע שתוספות של הקב"ה אינו כתוספות ב"ו ואדרבה הוא יותר על העיקר וראיה מיניה וביה שהוא הבל שהיה תוספות ועמו נולדו שתי תאומות ולפיכך השיב להם ואמר זו היא משלי דייקא ר"ל מה שאני מברך אתכם בתוספות זו הברכה היא משלי משל ברכתי שנתברכתי גם אני כי גם אני תוספות ואני הייתי מרובה על קין העיקר לכך אני מברך אתכם ג"כ בלשון תוספות שיהיה מרובה על העיקר. והנה מה שהיה מחלוקת קין והבל על התאומה לא היה אלא על תאומה יתירה ורצה קין ליטלה כי חשב אע"פ שנולדה עם הבל מ"מ לו ראויה אחרי שהוא עיקר ולא ידע שתוספות הקב"ה מרובה על העיקר וגזלה ממנו עד שהוצרך קין להשיב הגזילה שהוא יתרו קני שנתן צפורה בתו למשה לאשה שהיא התאומה הגזולה ממנו כנ"ל ונ"ל שקושיא זו בא בעל המדרש ליישב אחר שהגיד שמשה לא נשבע למרמה ליקח בתו מפני שכך היה ראוי שמשה איהו הבל יקח את תאומתו הנגזלת ממנו וקשה לבעל המדרש גם אם תמצא לומר שהוא הבל דילמא אכתי נשבע למרמה כי מאן יימר שהתאומה היה גזל מעיקרא ושמא קין את שלו לקח ולו היתה ראויה תחילה אחר שקין הוא עיקר והבל הוא תוספות וזהו דבר ברור וידוע לכל שהתוספות אינו מרובה על העיקר ולכך בא כמתרץ ואומר ישא ברכה מאת ה' ר"ל הרי משה איהו הבל לא קבל ברכתו מן האדם שתוספות האדם היא מיעוטה מן העיקר והרי הוא קבל ברכתו מאת ה' ואצל הקב"ה תוספתו מרובה על העיקר ולו היה ראויה תאומה היתירה וקין שגזלה הוכרח להשיב לו הגזילה והוא יתרו ובודאי משה לא נשבע למרמה ולכך אמר אחר כן אל תהי קורא בו אלא ישיא ברכה לאחרים וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל ר"ל הכתוב הוא אמת אבל הקרי לא יהיה אלא ישיא כי הכתוב גרם גם לקרי כי אחר שמשה קבל ברכה מאת ה' וראה שתוספות הקב"ה מרובה