עמודיה שבעה צב

חקת בגין לאתדבקא בשכינתא דכתיב המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא דא שכינתא אתדבקיתא קדישא אתדבק משה לעילא וכד קשיר ליה הקב"ה בחביבותא דלעילא כדין שליט רב ממנא על ביתא והקב"ה שקיים וכו' והטעם היא כמ"ש בעשרה מאמרות במאמר צבאות ה' הקדמה גדולה ונפלאה בהאריכות וזהו קיצור עניינה לפי שבאדם הראשון הי' תלויה כל הנשמות כדרז"ל יש בראשו וכו' ובא הנחש והסית והדיח לגבור רוח הטומאה על כל הברואים להוציאם מרשות הקב"ה לרשות מלאך אל אחר והאכילה מעץ הדעת טוב ורע ונתנה לבעלה ולכל הברואים שהיו תלוים בו וכאשר אכלו נהנו מגזל כי נצטוו עליו שלא לאכול והיה איסור בדבר וגזל ועי"ז נטמאו כולם ונתערבו ברע ומשה רבינו היה תלוי גם כן בו עם הדורות ולא רצה להנות מהאיסור והגזל ולכך נאמר עליו בכל ביתו נאמן היא שהיה נאמן שלא נחשד בגזל ולפי שלא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה לאכול מעץ הדעת לפיכך התיר לו הקב"ה לפרוש מאשה ועיין יותר בהאריכות בעמוד חמישי קרבן אהרן וטעם למה לקח אשה מתחלה וטעם הדבר כי אחר שנשתייר הוא לבדו טוב בלי תערובות רע לא היה ראוי לדבק באשה שהיא תערובות בטוב ורע כי מין בשאינו מינו חוצץ ולפיכך באותו שעה שפירשו הקב"ה מאשה נדבק בהקב"ה כי הקב"ה נקרא טוב ובא משה שהיה טוב ונדבק בטוב וזכה שכביכול נעשה לו כאשה לגזור עליו והקב"ה מקיים לפי שלא רצה לצאת מרשות הקב"ה ולהשליט על עצמו רוח טומאה זכה להיות ברשות הקב"ה ולשלוט עליו כביכול. ובזה תבין למה כאשר דברו אהרן ומרים במשה על אודות אשה הכושית אשר לקח אמר להם הקב"ה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וקשה אם פי' נאמן הוא שלא נחשד בגזל שלא נהנה מעץ הדעת א"כ מה ענין שבח זה לכאן ועם מה שזכרנו יובן כי מרים ואהרן שדברו במשה על אודות אשה הכושית היה כל תרעומתם על שפירש משה עצמו מאשה כי חשבו שאין מן הראוי שיפרש אדם מאשה והשיב הקב"ה לא כן עבדי משה כמו שאתם חושבים כי לו נאה ויאה לפרוש מאשה וכ"כ למה ואומר בכל ביתי נאמן הוא שלא נהנה מן הגזל ולא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה שהאכילה לכל הברואים מגזל עץ הדעת ואם כן למה לא יראתם לדבר במשה עבדי כי בדין עשה ובזה בא מדרש הנ"ל על נכון וה"ק מי יעלה בהר ה' זה משה ומשה עלה אל אלהים וכו' כי הפסוק הזה בא כמקשה ב' קושיות גדולות ואמר מי הוא בכל הנבראים שזכה לשני מדריגות כמשה שעלה אל אלהים וגם עמד במקום קדשו שפירש עצמו מאשה ונדבק בהקב"ה כביכול ונעשה לו כאשה ובא כמתרץ ואומר נקי כפים שלא נהנה מן הגזל ולא לקח בידו הפרי של עץ הדעת שהאכילה חוה ולפיכך במדה שמדד מדדו לו הוא לא הלך אחר עצת אשה הותר לו לפרוש מאשה וא"ת מאן יימר שכך הוא ולכך מביא ראיה הפסוק לא חמור אחד מהם נשאתי וארז"ל אפי' חמור להרכיב אשתו ובניו שהיה לו ליטול משל ישראל ג"כ לא לקח וא"כ אם דבר שבא לו מן הדין לא נהנה מן הבריות כ"ש דבר שהוא גזל ממש כ"ש שלא נהנה ממנו ולפי שעשה כן ועי"ז זכה שכביכול נעשה לו כאשה משעה שפירש מאשתו ועמד במקום קדשו ולפיכך ובר לבב שאמר להקב"ה למה ה' יחרה אפך בעמך דבשלמא בלא זאת תמיה גדולה היא מה עלה בלבו לומר כזה כי אפי' הדיוט האומר לחבירו כן גנאי הוא ואיך יוצדק שמשה ידבר ח"ו כזאת נגד הקב"ה אבל עכשיו שמוכח הוא שזכה להיות לכביכול כאיש לאשה ודאי אין לך לתמוה על זה כי דרך האיש לומר כן לאשתו וגוזר עליה והיא צריכא לקיים ודקא קשיא לך קושיא ראשונה למה עלה משה למרום לכך בא כמתרץ ואמר אשר לא נשא לשוא נפשו זו נפשו של מצרי שלא נטלה על חנם אלא כדין וקשה למה היה כדין וצ"ל משום שהמצרי הוא קין שהרג את הבל ולכך משה דאיהו הבל נקם נקמתו והרגו כדין המפורש בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך וא"כ אחר שמוכח מזה שמשה הוא הבל ודאי לא קשיא למה עלה למרום כי הבל אבדה לו דרך שדיהו וכדין הוא נותן שיפרח באויר לכך הוצרך משה דאיהו הבל