עמודיה שבעה סו

המעשה ולאו כל אדם זוכה לידע הסוד ויחשב את מעשה דינה לנבלה. ובזה תבין טוב טעם ודעת הרי ארז"ל שמטתו של יעקב היה שלימה ואם לפי הנראה מענין הפסוקים הנז"ל מעשה דינה איך יאמר האומר שמטתו היה שלימה שהרי נפגמה בזנות דינה ולפי הנזכר לא קשיא מידי אדרבה מחמת שמטתו הוצרכה להיות שלימה בלי שום סיג הוצרך לבא עליה שכם להסיר זוהמת נדתה שהיה עליה ולכך מסיים הכתוב וכן לא יעשה ר"ל למי שלא בא בסוד ה' ויחשב זאת לנבלה וכן לא יעשה ר"ל שיחשב שהרי אין מן אדין שיעשה כן לבת יעקב שהרי הקב"ה הבטיח לו שתהא מטתו שלימה וז"ש ג"כ הפסוק שם ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור במרמה וידברו אשר טמא דינה אחותם ובסיום דבריהם כתיב ויאמרו הכזונה יעשה אחותינו והקשינו לעיל מאי הכזונה והא זונה ממש הוי ועוד ק' מאי במרמה ועם הנז' יובן שמי שידע הסוד היה יודע שאדרבה נטהרה אבל למי שלא בא בסוד ה' יחשבה לזונה ולכך אמרו הכזונה ולא זונה ממש ור"ל זונה ולא זונה מי שיודע הסוד היא מנוקה מעון זה ומי שלא ידע אצלו נחשבת לזונה. ולפי ששמעון ולוי הם ידעו האמת לכך אומר הכתוב ויענו בני יעקב וגו' במרמה וידברו אשר טימא דינה שהרי ידעו שבאמת נטהרה בזה אלא שכנגד שכם וחמור היה הדיבור במרמה בחכמה כי אותו מרמה היה חכמה גדולה שאם היו מגלין הדבר לא היה להם שום תביעה נגד שכם ולא היו יכולין להרוג אותו והיה ח"ו נשתקעה ניצוץ הק' שהיה בתוכו וע"י שהרגו אותו פרח הניצוץ הק' כמו שזכרנו לעיל וכאשר יבא עוד בדברינו בסי' זה בענין יותר בביאור. ועתה נבין למה נהרגו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שזכרנו לעיל שהיה בשביל הרוגי שכם כ"ד אלף הטעם הוא כי אחרי שמעש' שכם היה לטהרה מנדתה ומאת ה' היתה זאת שלא יהיה שום פסולת בבני יעקב והם הרגו כ"ד אלף בשכם לפיכך נהרגו נגדם כ"ד אלף תלמידי ר"ע כי גם ר"ע היה לו איזה שייכות עם שכם בן חמור כמ"ש האר"י שע"כ אמר ר"ע מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור היה מרמז שיש לו איזו שייכות עם חמור ולפיכך נ"ל שמטעם זה היה מיתתם בפרק א' בין פסח לעצרת כדדרשו רז"ל והטעם כי בהיות ישראל במצרים בין הטומא' היו טמאים נדה ובצאתם נצרכו לספור ז"י נקיים כאשה הסופרת מזוהמת נדתה אלא לפי שכל יום מז"י העליונים כלול מז' הוצרכנו לספור ז"פ ז' שהם מ"ט יום שבין פסח לעצרת מיצ"מ עד מ"ת כנזכר כ"ז באריכות בזוהר פ' אמור עמוד קפ"ו וקפ"ז ע"ש ולפיכך נ"ל שמתו תלמידי ר"ע בימים האלה בין פסח לעצרת כי כיון שע"י מעשה שכם נטהרה דינה ופסקה זוהמת נדתה ובאה אז בימי נקיים והם הרגו אותו עם כ"ד אלף בשכם לכך במדה זו מתו גם כ"ד דאלף תלמידי ר"ע שהיו נגד הרוגי שכם והיה מיתתם בימים האלה שהם מורים ורומזים על ימי נקיים שידעו הכל טעם מיתתם מטעם שהימים האלה גרמו מיתתם. והנה נלמד ראשית דבר מאחריתו ששמעון ולוי לא כדין עשו שהרגו אנשי שכם שאם כדין הי' לא היו נופלין כ"ד אלף תלמידי ר"ע בשבילם אבל יש לנו להמליץ עבור שבטי יה בני יעקב הצדיקים שודאי לא במרד ובמעל עשו להורגם ובפרט שידעו האמת שמעשה זו היה לטובתם כנזכר ובודאי היה להם איזה טעם וטעו בשיקול הדעת שאם היה הטעם ונימוקם אמת ודאי לא היה הקב"ה נפרע מן תלמידי ר"ע וא"כ יש לידע מה טעם עשו זאת ואיך טעו בשיקול דעתם ונ"ל שכוונתם הי' לטובה בשביל הניצוץ שהיה בשכם כנזכר שהיה בלועה בתוך טומאת שכם וכ"ז שטומאה מתמעטת והולכת הקדושה מתבררת ויוצאת אל מקומ' הראשון ועתה בבוא שכם על דינה שאב כל הטומאה שהיה בה טומאת נדה וניתוסף טומאה על טומאתו וחשבו שבהתגבר הטומאה ילכוד הניצוץ הקדוש הזה שבתוכו ביותר ויותר ולא יהיה לו יכולת ח"ו לצאת לעולם כמ"ש האר"י בגילגולים שזה הוא דרך הטומאה כאשר יש בתוכו איזה ניצוץ קדוש הם מתכוונים ללכלכו בטומאה הרבה שלא יהא לו כח לצאת. ובזה תבין למה לא הרגו בני יעקב בלא מעשה את שכם להוציא ניצוץ אם זה היה כוונתם בהריגתו אלא שמקודם חשבו שיבורר הקדושה. מעט עד