עמודיה שבעה סה

טימא את דינה ועוד קו' גדולה ועצומה עמ"ש בכתבי האר"י ובעשרה מאמרות ח"ב מאם כל חי פ"כ שכ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו כולם בפרק א' היו בשביל שהרגו בני יעקב כ"ד אלף הרוגי שכם והרי כדין עשו לפי שטמא אחותם. אבל אחי המעיין שים עינך ולבך להבין מאמרים הנ"ל כי רז"ל גלו טפח וכמו טפחיים בצח לשונם וכל דבריהם הנאמרים באמת מיוסדים על אדני פז ונקדים לזה הקדמה נפלאה מ"ש האריז"ל החכם הגדול בענין שכם בן חמור שבא על דינה דע כי שכם בן חמור הוא היה הנחש הקדמוני אשר הסית והדיח את חוה ובא עליה והטיל בה זוהמא ולכך נק' שכם בן חמור החוי מל' חויא שהוא נחש ועי"ז נתערבו נשמות קדושות בין הקליפות ובבוא תרח לעולם היה מצד הרע והיה בו ניצוץ קדוש אברהם שנתערב בו ע"י חטא חוה. והנה תרח חטא ובא על אשתו אמתלאי בימי נידתה והוצרכו שניהם להיות מגולגלים להסיר מהם זוהמת הנדה ובא תרח בגלגול באיוב אשתו אמתלאי בדינה בת יעקב שנישאת אח"כ לאיוב וסי' לדבר ניד"ה נתהפכה לדינ"ה. והנה ע"י היסורים שבאו על איוב נתמרקו עוניו והוסרה ממנו זוהמת הנדה שהמשיך ע"ע ודינה לא נטהרה מזוהמתה עד שבא שכם בן חמור החוי ובא עלי' ואותו ביאה שאב ממנה הזוהמא של נדה והרואה והשומע היה סבר שנטמאה דינה ולפי האמת אדרבה עי"ז נטהרה ביותר ששאב ממנה כל זוהמת הנדה שהוא חלק הנחש הקדמוני וז"ש ותהי נדתה עליו בענין השעיר הנושא עליו עונות של ישראל והיא נעשית נקיה וברה ושמעון נתגלה לו סוד זה לפיכך לקח אותה לאשה כנודע מדברי רז"ל. והנה גם בשכם היה ניצוץ קדוש בתוכו שנתערב בו ע"י חטא אדם וחוה והיה מוטבע בו בעמק טומאתו והניצוץ הזה שהיה בתוכו היה נשמת רבי חנניא בן תרדיון ולכך אז"ל שהושיבוהו בקופה של זונות כנגד מ"ש הכזונה יעשה אחותינו וסוד זה רמוז בדברי חמור ושכם שאמרו לבני יעקב והארץ הנה רחב"ת ידים לפניהם רחב"ת הוא ר"ת ר"בי ח"נניא ב"ן ת"רדיון ולפיכך אחר שמל שכם א"ע ונהרג ע"י בני יעקב אז פרח אותו ניצוץ הק' שבתוכו ונתברר מתוך הטומאת ושב אל הקדושה אל מקורו הראשון ובא אחר זמן ברבי חנניא בן תרדיון עכ"ד פה קדוש הנ"ל. ובזה יובן מש"ה ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחריש יעקב עד בואם וקשה מדקאמר החריש עד בואם משמע שהגיד להם אח"כ בבואם והא כתיב אח"ז ובני יעקב באו מן השדה כשמעם וזה א' מן הפסוקים שאין להם הכרע וכשמעם פירושו שבעת ששמעו גם הם אותו מעשה באו מיד מן השדה וא"כ מה היה צריך יעקב להגיד להם המאורע אחר שכבר ידעו אלא הוא הדבר שדברנו שלפי האמת לא נטמאה דינה אלא אדרבה עי"ז נטהרה מזוהמת נדתה אשר היה עליה מקודם ולפיכך אומר הכתוב ויעקב שמע כי טמא דינה שמע דייקא ר"ל כאשר שמע יעקב המאורע שמע שהכל אמרו בפיהם שנטמאה דינה כי כולם סברו שנטמאה כי לא באו בסוד ה' וטח עיניהם מראות אבל יעקב בשמעו היה יודע הסיד הזה וכאשר שמע שמח בלבו ולא היו בניו אותי פעם בבית שיגלה להם הסוד הזה כי היו את מקניהו בשדה ולא ביקש יעקב לגלות סוד זה לזולתם והחריש יעקב עד בואם דייקא ומיד כשבאו לא החריש יעקב בפניהם וגילה להם הסוד אבל גוף הענין לא היה צריך לגלות לפניהם שהרי ידעו בהיותם עודנה בשדה כי נתפרסם הדבר בכל הארץ והנה כל הרואה או שומע דבר זה חושב שנטמאה דינה כי לאו כ"ע גמיר' להו רזין עילאין ולפיכך אומר הכתוב ובני יעקב באו מן השדה בשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכוב את בת יעקב וק' למה חרה להם אחר שגילה להם יעקב הסוד כמו שדייקנו ממ"ש החריש יעקב עד בואם כמ"ש האר"י לעיל בהקדמתו בפירוש ששמעון ולוי ידעו סוד זה שמטעם זה לקחה שמעון ועוד מאי נבלה בישראל מלת בישראל ל"ל ובמה שזכרנו יובן כי אפי' שהם ידעו הסוד מ"מ חרה להם מאד וכ"כ למה ואומר כי נבלה עשה בישראל ר"ל לפי שהם ידעו הסוד לא היה נבלה אבל הנבלה שעשה הוא נגד עיני כ"י שיבאו בסוף כמה דורות ויקראו