עמודיה שבעה לז

סברו מה שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב היינו כשהם יחד בבית המדרש אחד אבל כשכל אחד ואחד בביתו אין זה נקרא במקום הרב ולכך כל אחד ואחד סילק את עצמו מדינם ואמר יש לי גדול ממני והראו להם הדין האמיתי שאין חולקין כבוד מ מ"מ בזמן שיש רב וגדול. זה שאמר הקב"ה למשה משה מדינן של בנות צלפחד אתה מסתלק ומלפני אין אתה מסתלק דבשלמא מקודם הייתי אומר שכוונתך הוא לחיות אפילו שהגיע ממשלת יהושע תלמידך שכל הכבוד יגיע אליו מ"מ סבר אתה דאין לסלק אותך מטעם זה דאע"ג דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב שגנאי הוא מ"מ יש לומר דסבר אתה כאידך מאן דאמר חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ואדרבה כבוד התלמיד הוא כבוד הרב אבל עכשיו שמדין בנות צלפחד אתה מסתלק ומקרב משפטן לפני ואם איתא דסבר אתה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ואם כן למה אין אתה פוסק הדין במקומי כי אין בזה לי פחיתות כבוד שכבודך הוא כבודי אלא ודאי סבר אתה אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב שגנאי הוא לרב וא"כ למה מלפני אין אתה מסתלק ורוצה אתה לחיות ולמכור הכבוד לתלמידך בחייך על כן עלה אל הר העברים ומת שם כי הגיע מותך ובזה תבין מה שאמר לעיל צוארך בחרוזים שהן דומות זו לזו כגון הדין וכו' שבאמת ענין בנות צלפחד ודינן הוא ממש דומה לפ' הסמוכה להם והיא מיתת משה כי כמו בנות צלפחד שבאו לפני משה ויקרב משה את משפטן לפני ה' ולא פסק הדין בעצמו מטעם דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב כן גם כן ממש מזה הטעם היה מיתת משה כנזכר ובזה תבין מדרש תימה ברבה פ' וזאת הברכה וז"ל אמר משה רבש"ע דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי שיבקעו כל השערים בשמים ויראו שאין אלהים זולתיך שנא' וידעת היום והשבות וגו' עכ"ל ודבר תימה הוא מה יום מיומים או מהיכי תיתי שיעבדו ישראל ח"ו אלהים זולתו אבל ביאור הענין עם מה שאמרתי רק נקדים מ"ש הרב המורה בספרו מורה נבוכים וזכר מקצתו בעל שני לוחות הברית בפרשת יתרו שהדורות הראשונים שהיו עובדי עבודת אלילים לא הי' עבודתם אלא למלאכים וכוכבים ומזלות ושאר צבא השמים וכוונתם היה לש"ש כדי שעי"ז יתגדל ויתקדש כבודו של הקב"ה כי אחרי שכל צבא מעלה הם כולם עבדיו של הקב"ה ית"ש ומגדולת העבד ניכר ונודע גדולת האדון שאם רואים שהעבד הוא גדול ורם וכ"ש שהאדון בעצמו הוא גדול ורם לאין תכלית שלכך כתיב גבי אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה' שמאז ואילך התחילו לקרוא למלאכים וצבא מעלה לעבוד אותם וכל זה היה בשם ה' הקב"ה שיתגדל שמו על ידם עי"ש בהאריכות והגם שהרב הנז"ל גילה קלונם של עובדים האלה וטעותם מ"מ יש לומר שגם לדברי העובדים האלה אין לומר עליהם זכות אלא דוקא למ"ד חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב וכבוד התלמיד הוא כבוד הרב שע"י תלמיד יודעין ומכירים כבוד רבו ואם כן לא חטאו בזה כלום אחרי שכוונתם היה לש"ש אבל למ"ד אין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב כי גנאי הו לו שיניחו כבוד הרב ויחלקו כבוד לתלמיד ודאי חטאם גדול מאד שהניחו כבוד הקב"ה והשתחיו לעבדיו שזה הוא גנאי גדול ואל תשיבני שהרי תנאי פליגי ברב ותלמיד והתם היה הענין באדון ועבד שהרי בהדיא כתבו כן בחדושי תוספות שענין א' להם כמו שיתבאר בגזירת האל בעמוד הששי הנק' מגדל דוד עי"ש ונ"ל שזה הי' כוונת משה בפ' ואתחנן באמרו פן תשא עיניך השמים וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבי' כל צבא השמימה ונדחת והשתחוית להם ועבדתם וגו' וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עבור את הירדן וגו' כי אנכי מת בארץ הזאת וגו' השמרו לכם וגו' והכוונה היה בזה פן תשא עיניך השמימה וגו' ויעלה על דעתך כדיעות הנפסדות העובדים לשמש וירח וכוכבים ומזלות וצבא השמים המלאכים ושמא ח"ו תטעו ג"כ והשתחוו להם כי גם אתם תחשבו שאין בזה עבירה אחרי שהם כולם עבדיו של הקב"ה וחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. והנה אל תעשה כזאת תדע לך שהם טועין בדבר שהרי אנכי מת בארץ הזאת ואיני עובר הירדן כ"ז בשביל שהגיע