עמודיה שבעה לח

ממשלת יהושיע תלמידי ואם איתא שחולקים כבוד לתלמיד במקום הרב למה אני מוכרח למות והיה לי לחיות ויהושע ינהוג ממשלתי בחיי שכבודו הוא כבודי אלא ודאי אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב שגנאי גדול הוא לרב שיניחו כבודו ויחלקו כבוד לתלמידו וע"כ השמר לך וגו' ואל תעשה ח"ו כזאת. והנה עתה תבין מדרש הנז"ל למה בקש משה שיפתחו השערים קודם מותו ויראו שאין אלהים זולתו הקב"ה ית"ש והדבר מובן מאליו ואין להאריך. והנה זה היה תרעומות איוב שידע שבאו עליו יסורין בשביל שהוא תרח שעבד עבודת אלילים והשתחוה לצבא השמים שזו היה עבודתו כנ"ל אבל חשב שאין הדין נותן בשביל זה להביא יסורים אחר שכוונתו היה לש"ש לעבוד לעבדים ולחלוק כבוד להם כי היה סבר כמ"ד חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב וכבוד התלמיד הוא כבוד הרב ואין פגם מגיע לו אבל כשראה שהקב"ה טרד אפרכוס זה משה שגזר עליו שלא יכנס לא"י וכ"ז היה מפני יהושוע תלמידו שלא יראה גנותו שתלמידו מושל בחייו בזה נודע לו שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב וראה שהקב"ה כדין הביא עליו היסורין מיד הודה לדברי הקב"ה ואומר שיכור הייתי וטעיתי שהתרעמתי על ה' ולכך נקט מלת אפרכוס ר"ל שכל טרדתו שהשי"ש גזר שלא יכנס לא"י מפני שמשה איהו אפרכוס ואדון גדול ואין הדין נותן שאדון כזה יראה עבדו יהושיע מושל בחייו. והנה אח"ז חשב איוב פן באו עלי היסורין מפני שלא נשחט יצחק להשתיק קיטרוגו של שטן וגם ע"ז מצא מקום להתרעם שאין ראוי ליסורין מטעם זה ובראותו שהקב"ה סימא ליצחק דכתיב ותכהין וגו' מיד ראה שטועה גם בזה. וכדי להבין זאת נבאר תחילה ג' מאמרים וכולם בדרך א' יצאו מאמר הא' בזוהר בראשית דמ"א וז"ל אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ מאי שאת אשת הכא רמוז דעבר קין על ואל אשת עמתך לא תתן שכבתך וגו' ואתא על תאומתו של הבל ודא איהו ויקם קין אל הבל קם על תאומתו ולבתר קטיל לבעלה עכ"ל. וקשה למה פורט הכתוב חטא שבא על אשת איש תאומות הבל שאם ייטב ויתקן מעשיו בזה שמתוקן הכל ותיפוק לי' שחטא ג"כ על שהרג את הבל ובמה יכופר עון חטאתו ולמה לא זכר לו הקב"ה שיתקן את זה. ומד' שני בב"ר דכ"ג וז"ל אמר קין הן גרשת אותי היום אתמול גרשת את אבא ועכשיו למה אתה מגרשני עכ"ל וקשה ואיך רצה להציל עצמו בגירוש אביו שהרי הקב"ה דן כל האדם לפי מעשיו ובשם שאתמול גרש את אביו בשביל חטאו כן עתה ענשו ג"כ בשביל חטא עצמו ומד' הג' ברב' פ' שמות וז"ל וירא כי אין איש ויך את המצרי איש לא ראה אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם ואמר חייב זה הריגה א"ל הן ויך המצרי ובילקוט תהלים מוסיף תיבת והרגו בדין וקשה דהא גם בלא נמלך במלאכים היה בדין כמ"ש הזוהר בפ' בראשית וזכר הרבה פעמים האריז"ל שמשה איהו הבל שהרגו קין דאיהו המצרי ולכך משה הבל הרג המצרי קין ומתוך הלשון משמע שאם לא היו מלאכים מסכימים לא היה הורגו. והנה פי' ג' מאמרים האלה יבואו בדרך א' כי יש לנו לידע שקין לא חטא כלים בהריגת הבל אלא שפקדו עון אביו אדה"ר עליו כמו שיבא לפנינו בגזירת האל מקום מקור הקדמה זו בהאריכות. ודע שבענין פוקד עון אבות יש ג' תירוצים חלוקים זה מזה כי רז"ל הקשו בגמ' דברכות קרא אהדדי כתיב לא יומתו וגו' וכתיב פוקד עון אבות על בנים ותירצו לא קשיא כאן שפוקדין כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכשאין אוחזין אז לא יומתו בנים אבות על וגו'. והאר"י זלה"ה כתב גם הוא בספר הכוונות הנדפס שכשהאב עשה עבירה במזיד אז פוקד עון אבות על בנים. אבל בשוגג לא יומתו וגו' והוא טעם הפסוק אבותינו חטאו ואינם כי חטא הוא שוגג ועון הוא מזיד ולפיכך כשאבותינו חטאו דהיינו בשוגג אז אינם ר"ל שהקב"ה אינו זוכר אותם לפקוד על בנים אבל אנחנו עונותיהם סבלנו ר"ל שעשו במזיד שנקרא עון זה סבלנו ולכך כתיב פוקד עון אבות על בנים כי עון הוא מזיד אבל לא יומתו אבות על בנים ובנים על אבות היינו בשוגג כי סיפא דקרא איש בחטאו יומתו דהיינו חטא שהוא שוגג זה א"צ לסבול