עמודיה שבעה לו

אפרכוס זה משה וגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל על ידי זה ראה שבדין שלח הקב"ה עליו היסורין ונבאר תחילה מדרש תמוה בשיר השירים (דף י"א) וז"ל צוארך בחרוזים רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר אלו פרשיות של תורה שהן חרוזות זו בזו וכו' ודומות זו לזו וקרובות זו לזו אמר רבי תנחומא כגון הדין דכתיב לאלה תחלק הארן מה כתיב תמן ותקרבנה בנות צלפחד וכתיב בתריה עלה אל הר העברים וכי מה ענין זה לזה אלא כיון דאיתפלגית ארעא באו בנות צלפחד ליטול חלק אצל משה ונסתלק משה מדינם שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה' אמר לו הקב"ה משה מדינם אתם מסתלק ומלפני אין אתה מסתלק עלה אל הר העברים כו' וקשה וכי בשביל סילוקו מדינן של בנות צלפחד היה לו גם כן להסתלק מן העולם ועוד מדקאמר שהן דומות זו לזו כגון הדין וכו' מה שייכות ודמיון יש לאלו עם אלו אבל ביאור הענין הוא שכל הסתלקות משה מן העולם לא היה אלא בשביל יהושע שהגיע זמן ממשלתו ואין מלכות נוגעת בחברתה כמו שאמרו רז"ל במדרש וזאת הברכה ובהרבה מקומות אך קשה למה לא הניחו הקב"ה שיהא יהושע מושל בחייו של, משה כמו שבקש משה כנזכר שם והיה למשה לחיות והגם שפירשו מפרשים החדשים הרבה תירוצים על זה כולם אינם מספיקין למבין ואין לנו אלא דברי רז"ל שכל דבריהם נאמרים באמת וצדק שאמרו במקום אחר בפרק יש נוחלין דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ופירש רש"י וגנאי הוא לרב אף כאן נאמר שמטעם זה היה ראוי לסלקו כי הגיע ממשלתו של יהושע ואם היה משה חי היה קנאה גדולה בלבו וכמ"ש שם במדרש רבה פ' האזינו שאמר משה מאה מיתות ולא קנאה אחת והקנא' והכבוד הוציאו את משה מן העולם וכמו שאמר בזוהר בהדיא בפ' וילך שמטעם זה מת שאול כשהגיע זמן דוד למלוך ולא עשה הקב"ה שיטול דוד המלכות בחיי שאול כדי שלא יראה שאול עבדו מושל בכל אשר לו שגנאי הוא לאדון שעבדו ימלוך במקומו ואיתא נמי שם בבבא בתרא בפר' הנזכר בענין בנות צלפחד שבאו ליטול חלק ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה אפשר עמדו לפני משה רבינו ולא אמר כלום עמדו לפני אליעזר הכהן ולא אמר כלום ועמדו לפני הנשיאים וכל העדה אלא סרס המקרא ודרשהו כאלו הוא כתיב למפרע ותעמודנה לפני משה ומקמי משה עמדו לפני אלעזר וכו' דברי ר' יאשיה אבא חנון אומר משום ר' בבית המדרש היו יושבין והלכו ועמדו לפני כולן שנשאל לכולם ביחד וחלקו כבוד לתלמידים במקום רבותיהם במאי קא מפלגי מר סבר חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב דכל זה חשיבותי' של רב הוא וניחא ליה רבי יאשיה סבר אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב שגנאי הוא לרבו הלכך מסרס המקרא שבאו תחילה לפני העדה ואמרו יש לנו גדול ועמדו לפני אליעזר ואליעזר אמר יש גדול ממנו ועמד לפני משה אמר משה אף אני יש גדול רבי ממני ויקרב משה את משפטן לפני ה' עד כאן לשונו. והנה אם נבא לעיין באלה הדברים לדברי רבי יאשיה דסבר אין חולקין כבוד לתלמוד במקום הרב לאו מבנות צלפחד לבד שלא שאלו את כולם ביחד יש ללמוד זאת אלא גם ממשה ואליעזר וכו' שסילקו את עצמם מדינם מוכח גם כן דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב דאם לא כן למה לא פסקו הדין אפילו הקטן שבהם ולמה כל אחד ואחד תלה הגדולה והכבוד בגדול ממנו אלא שזה היה ליתד אצלם שבמקום שיש לתלות הכבוד ברב הגדול ממנו אין לו לפסוק הדין ליטול הכבוד לעצמו כי אין חולקין כבוד לתלמיד במקום רב ולאו דוקא במקום הרב דהיינו כשהרב והתלמיד הם בבית אחד אלא אפילו כל אחד ואחד בבית אחר כגון הכא לר' יאשיה שסבר שלא היו כולם ביחד ג"כ אין לפסוק כי במקום הרב פירושו בזמן שרבו קיים ודר עמו במקומו ואל תשיבני דא"כ בנות צלפחד שלא שאלו את כולם ביחד כשהיו בבית המדרש אחר לדברי ר' יאשיה משום דסברו אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ואם כן למה שאלו תחילה לקטנים במקום גדולים שהרי היה ליתד אצלם שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב וי"ל שזה היה טעותם כי