עמודיה שבעה קנב

רז"ל בסנהדרין ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור והקשו והרי יפת תואר שהותרה לישראל ולעכו"ם אסורה ותירצו שאני יפת תואר דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו ופירש רש"י לא ניתנה הארץ לכבוש לפני עכו"ם שגם לישראל לא הותרה אלא בשעת מלחמה בשעת כיבוש עכ"ל ואם תאמר והא פירש רש"י בחומש כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר ולא במלחמת ארץ ישראל וי"ל שגם במלחמת ארץ ישראל יש מלחמה שנקראת מלחמת הרשות כמ"ש במדרש מכילתא איזה מלחמת רשות כגון מלחמת דוד שכבש ארצות וקדשם בקדושת ארץ ישראל וא"כ דוד שלקח יפת תואר במלחמה והיא מעכה בת תלמי כמ"ש בתנחומא פ' כי תצא לא חטא בזה כלום כי הרי התירה התורה במלחמת הרשות ומלחמתו נקראת מלחמת רשות אבל דע שהני מילי למאן דאמר בגמרא דע"א דע"א כיבוש יחיד שמיה כיבוש כי התורה לא התירה במלחמת רשות אלא במלחמה בשעת כיבוש אבל למ"ד כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ודאי לא יפה עשה. והרמב"ן כתב בפ' אחרי מות טעם למה לקח יעקב שתי אחיות כי איסור עריות היתה תלויה בקדושת ארץ ישראל והם היו בחוצה לארץ ע"ש בהאריכות ושמעתי מפי הרב הגדול כבוד מוהר"ר גרשון אשכנזי החונה בק"ק ווין שאין זה אלא למ"ד כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש כי מקום שנשא יעקב שתי אחיות הוא ארם נהרים אשר כבש דוד אח"כ וקידש אותם בקדושת ארץ ישראל והקדושה חלה עלייהו גם מתחלה וא"כ ודאי אם כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ולא חלה עלייהו שם קדושת ארץ ישראל בכיבוש דוד והיתה לעולם חוצה לארץ בודאי יפה עשה יעקב אבל למ"ד כיבוש יחיד שמי' כיבוש וחלה עלייהו הקדושה למפרע ליקרא בשם א"י ודאי לא יפה עשה יעקב. ונראה לי שלפיכך כאשר שמע דוד שיעקב אינו רוצה לברך משום שנשא שתי אחיות אמר לי נאה לברך שאין בי חטא יפת תואר כי בשלמא מקודם הייתי אומר שהוא חטא ואע"ג שלקחתי במלחמת רשות בשעת כיבוש מ"מ היו יכולין הבריות לומר שסוגיא אזלי כמאן דאמר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש אבל עכשיו שיעקב אינו רוצה לברך משום חטא אחיות ואם איתא כמאן דאמר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש וא"כ למה אינו מברך שהרי בזה מוכח שלא חטא אלא ודאי כיבוש יחיד שמיה כיבוש וא"כ לי נאה לברך שאין בי חטא יפת תואר. וכאשר ראה דוד את משה שאינו מברך בשביל שלא זכה לבא לארץ ישראל אמר לי נאה לברך ואין בי חטא שבקשתי לעבוד ע"ז. ונבאר תחלה הגמרא בחלק ודוד בא עד הראש בקש דוד לעבוד ע"ז בא חושי הארכי כנגדו קרוע כתנתו ואדמה על ראשו ואמר מלך שכמותך יעבוד ע"ז ופירש רש"י מלך שכמותך חסיד שכמותך וקשה וכי חסיד שאינו גדול בחסידות כמוהו מותר לו ח"ו לעבוד ע"ז וכי בחסידות תליא מילתא ועוד למה לקח אדמה על ראשו וכי לא היה יכול להגיד לו סתם דרך תוכחה וסיפור דברים. אבל ביאור הענין כי יש לידע מה ענין ע"ז שבקש דוד לעבוד הביא בעל עשרה מאמרות בחלק א' ח"ה לפי שדוד הי' חסיד גדול וחשב שיאמרו בני דורו חסיד וצדיק כמוהו איך לא עשאו הקב"ה שיהא חי וקיים לעולם וכו' והי' ח"ו עי"ז מתחלל שם שמים ולפיכך עבר על שלשה ראשי עבירות ע"ז ג"ע דבת שבע שפיכות דמים דאוריה כדי שיאמרו הבריות חטאו גרם למנוע הטוב מאתו ושלא לחיות לעולם ע"ש בהאריכות ובזהר חדש פ' בראשית יש שם שני חילוקי דיעות חד אמר אם לא הי' חוטא אדם הי' מהראוי לחיות לעולם וחד אמר שמכל מקום הי' מת אלא צדקתו הי' מועיל לו להאריך ימים אבל המיתה היא בהכרח לפי שהאדם הוא עפר מן האדמה ומהראוי לו אל עפר תשוב והנה מה שבקש דוד לעבוד ע"ז שלא יאמרו למה אינו חי לעולם מתוך רוב חסידותו ליכא לאוקמי אלא למ"ד שהאדם בצדקתו יכול למלט נפשו מיד שאול ובגמרא דחולין ארז"ל מצא קן בראשו של אדם חייב לשלחו ומביא ראי' מפסוק הנ"ל גבי חושי הארכי ואדמה על ראשו ופי' רש"י שמע מינה אע"פ שהוא על ראשו קרוי אדמה ש"מ האדם גופי' הוא כולו אדמה עכ"ל ולפיכך נ"ל כאשר ראה