עמודיה שבעה קנג

חושי הארכי שדוד רוצה לעבוד ע"ז הי' קשה לו למה הוא עושה אם בשביל שלא יתחלל שם שמים שלא יאמרו הבריות חסיד כמותו למה אינו חי וקיים ותיפוק לי' שאפי' חסיד אי אפשר לחיות לעולם אלא ודאי שדוד הוא סבר כמ"ד שמצד חסידות יכול אדם לחיות לעולם ולפיכך בא והראה לו שהוא טועה ולקח אדמה על ראשו והראה לו שהאדם הוא כולו אדמה ועפר וא"כ אפי' חסיד שבחסידים אי אפשר לו לחיות לעולם משום שהוא אדמה ואל עפר תשוב ואם כן למה אתה רוצה לעבוד ע"ז ולכך אמר שלקח אדמה על ראשו והראה לו שהוא טועה א"ל מלך שכמותך חסיד שכמותך יעבור ע"ז ר"ל אע"פ שאתה חסיד וסבר אתה שהחסידות גורם זאת שלא להתחלל שם שמים אבל קודם לכן היית יכול לומר אדרבה מאחר שאתה חשיד יש לך לעבוד ע"ז שלא יתחלל שם שמים. וכתב בעל עשרה מאמרות בחיקור הדין כוונת משה שרצה לבא לארץ ישראל כדי לחיות לעולם ולהעביר להט החרב המתהפכת ולבא אל שערי גן עדן ומה שלא בא זה מבואר בתורה לפי שחטא במי מריבה והנה משה שלא רצה לברך מפני שלא זכה לבא לארץ ישראל כי סבר הי' שחטאו גרם מזה מוכח כמ"ד שצדיק ע"י מעשיו וחסידותו יכול לחיות לעולם דאם לא כן למה תלה הסרחון שלא בא משום איזה חטא ודלמא הוא צדיק גמור ומה שלא בא משום שביאתו הי' לחיות לעולם ואי אפשר לאדם אפי' צדיק גמור לחיות לעולם אלא ודאי שבחסידות וצדקות תליא מילתא ולפי שלא זכה לבא לארץ ישראל ולחיות לעולם ודאי סבר הי' שחטאו גרם ואין הוא צדיק גמור ולכך כאשר ראה דוד זאת אמר לי נאה לבדך ואין בי חטא שבקשתי לעבוד ע"ז כי בשלמא מקודם הייתי אומר שחטאתי ואע"ג שהי' כוונתי לטובה שלא יתחלל ע"י שם שמים לומר למה דוד הצדיק וחסיד אינו חי לעולם י"ל שלאו בזכותא תליא מילתא וכל אדם סופו למות אבל עכשיו שמשה אינו מברך אם איתא כן למה אינו מברך אלא ודאי כמ"ד שיכול אדם לחיות לעולם מצד מעשיו וא"כ אם לא הייתי חוטא בע"ז הי' מתחלל שם שמים ע"י ולכך עשיתי זאת ואין בידי חטא ובודאי לי נאה לברך. וכאשר ראה שאינו מברך יהושע בשביל שלא זכה לבנים אמר לי נאה לברך ואין בי חטא שהרגתי את אוריה כי ארז"ל בגמרא דשבת שאוריה מורד במלכות הי' ואוקמוה שם בתוספות שהמרידה הי' שא"ל דוד לך לביתך ושכוב עם אשתך יהוא א"ל והנה ארון וישראל חונים בסוכות ואני אלך ואשכב עם אשתי ואיתא בגמ' דעירובין וז"ל לא נענש יהושע שלא הי' לו בנים אלא על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת שנאמר ויהי יהושע ביריחו יכו' וגמירי שכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה והקשו בתוספות תימה דגבי אוריה הי' הארון שלא במקומו דכתיב והנה הארון וישראל חונים בסוכות ואני אלך ואשכב עם אשתי ומשמע שאחרים היו מותרים בתשמיש המטה אלא שאוריה הי' מחמיר על עצמו דהא קאמר לי' דוד לך לביתך ועוד אמרינן בחלק גבי דוד שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה משמע שבלילה הי' מותר ותירצו התוספות ששני ארונות היו אחד שבו שברי הלוחות מונחים ואותו היו מוליכין במלחמה כדתניא בספרי וכו' עד שעשה בצלאל ארון של זהב ואז נתנו בו לוחות אחרונות ובההוא איירי הכא דהיו נאסרים בתשמיש המטה כשלא הי' במקומו עכ"ל. והנה משמע מזה דאוריה הי' מורד גמור שלא שמע לדברי דוד לילך לביתו ולא הי' לו להחמיר על עצמו ולמרוד במלך אחר שמן הדין הי' מותר לכל אע"ג שהארון שלא במקומו הי' כי אותו ארון לא הי' קודש כל כך כמו זה שהי' עם יהושע ודבר זה מוכח מדנתעלמה ממנו הלכה על ידי הקב"ה ואע"ג שמוכח גם כן מדוד דקאמר לך לביתך י"ל לנו היא הוכחה אבל דוד בעצמו לא הי' יכול להוכיח מיניה ובי' כי שמא טעה בדבר ולפיכך נראה לי כאשר ראה דוד שיהושע אינו מברך לפי שלא זכה לבנים מיד אמר דוד לי נאה לברך שלא חטאתי בהריגת אוריה דבשלמא מקודם הייתי אומר שחטאתי כי אוריה לאו מורד במלכות היה אבל עכשיו שיהושע אינו מברך