עמודיה שבעה קמו

כללא דמילתא לפי תירוץ האחד שאין להונות ולבזות שום אדם כי אפשר הוא מגולגל מאיזה נשמה שבהכרח לעשות לו מה שעושה וראי' מפנחס שהי' מבנות פוטיאל וזה הי' מצד גלגול נשמות נדב ואביהו שהי' בו ודע שהתורה כולה הוא נגלה ויש לה נסתר וסוד מקח וממכר הוא בנסתר סוד הגלגול כמ"ש בזוהר פ' פנחס ברעיא מהימנא ע' שצ"ו שהיא במכר בגוף ואיברים שאינו שלו ולכך נ"ל כאשר גילה לנו בעל המד' שלא יפה עשו שהונו את אהרן אודות בנו שלקח מבנות פוטיאל משום שהי' מצד הגלגול נדב ואביהו וסיים בדבריו וא' לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר וכי תמכרו ממכר לא תונו איש את עמיתו ר"ל וכי יבורר לכם הדבר בממכר שהוא הגלגול אין להם להונות איש עמיתו. ובפ' פנחס קצת גירסה נשתנה וז"ל לפי שהיו השבטים מבזים אותו ואמרו הראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לעכו"ם יהרוג נשיא שבט מישראל וכיון שראה הקב"ה שהן מבזין אותו התחיל ליחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וקשה וכי בשביל שהוא מבנות פוטיאל לא הי' לו להרוג אותו ומה ענין היחוס לכאן ואכתי הוא בן פוטיאל אבל הוא הדבר שדברנו רק נבאר בתוספות ביאור כי איתא בזוהר שם שנשמת נדב ואביהו באו לו לפנחס בזמן שנכנס בין החיילות וקשה מה יום מיומים והגם שזכרנו לעיל בשם עשרה מאמרות כדי לתקן פגם שבתולות לא הוללו והוצרכו לגאול ע"י איש מבנות השפלים וגם לקנא בזמרי ולהרוג אותו שנתן עיניו בבנות גדולים היפך מעשיהם הראשונים שנתנו דווקא עיניהם בגדולים גם לדרכנו יבואר הענין כי שבעים פנים לתורה ואגב יבואר מה שאמר במלאכי הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כל חלל יהודה קדוש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה וגו' וביאור הענין כי הקשה האר"י זלה"ה בענין היבום אשת אח שהוא בא ומייבם אשת אחיו ועי"ז הוא מביא האח לאויר העולם כי האח המת בלא בנים הוא מניח רוחו באשתו וע"י היבום בא אחיו השני ומתקנו והוציאו לאויר העולם וזה נתקן דוקא ע"י האח ולא ע"י האב וער בן יהודה שמת בלא בנים וייבם אונן אותה למה לא נתקן ע"י אונן והוציא זרעו לבטלה עד שבא אח"כ יהודה אביהם וייבם כלתו תמר והוציא שניהם יחד לאור העולם והם פרץ וזרח שנתגלגלו בהם נשמות ער ואונן ותירץ שיהודה הי' הגורם בזה שלקח בת כנענית והולידם והבא מן העכו"ם די לו שיתקן את עצמו ואין בו כח לתקן אחרים ונודע כל מי שמוציא זרעו לבטלה מחלל בריתו הקודש וזש"ה הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו ומדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו שבא אונן ובגד באחיו ולא הוציאו לאויר העולם וחלל ברית אבותינו ע"י שהוציא זרעו לבטלה ובא הכתוב כמתרץ הקושיא ואומר בגדה יהודה וגו' ובעל בת אל נכר ר"ל כל זה בגד יהודה שלקח בת אל נכר ואם כן אונן שנולד מבת אל נכר הי' די לו לתקן עצמו ולא אחרים ולכך נעשה בגידה זו עד שבא אביו ותקנם וז"ש אח"כ יכרת ה' לאיש אשר יעשה ער ועונה ר"ל כל מי שעושה מעשה ער ואונן ומוציא זרעו לבטלה יכרת ה' אותו ואע"ג שכתיב עונה ולא אונן הדבר ידוע אצל חכמי אמת שכל מלה שהוא דומה לחברתה במבטה הוא כאלו כתיב כן. ולכך נ"ל שהוצרכו נשמות נדב ואביהו לבוא לפנחס בזמן שנכנס בין החיילות להרוג את זמרי כי בהריגת זמרי בא לתקן פגם נדב ואביהו שבתולותיו לא הוללו והוצרך לקנא בזמרי שנתן עיניו בבנות גדולים ולהרגו כנזכר לעיל ופנחס נולד מן הגויה בת יתרו בנות פוטיאל כנזכר לעיל והבא מעכו"ם די לו לתקן עצמו ואין לו כח לתקן אחרים ולכך באו אז נשמות נדב ואביהו בעצמם אליו ובכחם נהרג זמרי וכמי שהם. עצמם תיקנו פגמם. והנה כבר כתבנו שמדכתיב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בן בן שני פעמים זה יורה שהיה גם כן בנו של אהרן הכהן עצמו מצד נשמות נדב ואביהו שהיו בו וזה שאמר המדרש הנ"ל שהיו השבטים מבזין אותו ואמרו הראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לע"א