עמודיה שבעה קיט

אלא כאיניש דאמר קם פלוני לדינא ולא הוי לי' הקמת רגל ליום הדין עכ"ל. והנה המאמר הזה הוא סתום ונפלא חדא היכן מצינו שהרשעים אומרים לא כן שהכתוב ולב כסילים לא כן הוא אינו אלא כמעיד מה שבלב הרשעים ועוד מאי נפקא מינה אם אומרים כן או לאו שבשביל זה לא יהי' להם הקמת רגל ליום הדין ועוד וכי זו לבד עושים הרשעים שלא בקש הכתוב לגלות יום דינם אלא בשביל שאומרים לא כן ולדעת רבי פנחס שאומרים לא כן במקום אחד ובמקום אחר אדרבה אומרים כן ויש לידע היכן אמרו הרשעים כן והנה תחילה אודיעך מאי בינייהו ובמאי קמיפלגי ולמה מודה רבי פנחס בחדא ומוסיף עליו עוד חדא ואפי' בדבר שמודה עמו משנה בלשונו ואומר שכך אמר הקב"ה אני אמרתי ויהי כן ואינו אומר אני בראתי עולמי וכו' כמו שאמר ר"י אבל איכא בינייהו במשמעות דרוש הפסוק כי ר"י ראה שבמקום אחד גרמו הרשעים שלא יהא כתוב מלת כן בתורה כמו שיבא לפנינו בעזרת האל ודורש עליהם הפסוק לא כן הרשעים ר"ל הרשעים גרמו שלא יהיה כתוב מלת כן בתורה על כן לא יקימו רשעים במשפט שלא יהיה להם תקומה ופירוש על כן ר"ל כמו לפיכך ור"פ ראה שבמקום אחד גרמו הרשעים שלא יהא כתוב מלת כן בתורה ובמקום אחר גרמו שיהא כתוב מלת כן בתורה ובא ודורש שני הפסוקים עליהם הפסוק לא כן וגו' שגרמו שלא יהא מלת כן בתורה ופסוק על כן וגומר שגרמו שיהא כתוב מלת כן ובשביל זה לא יהי' להם תקומה ובזה יתבאר שינוי לשונו שאמר אני אמרתי וכו' וביאור הענין כי ארז"ל בגמרא דנדרים וז"ל ר"ל אמר אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיק' ורשעים נידונין בה שנאמר הנה היום בא בוער כתנור וגומר וצדיקים מתרפאים בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא ע"כ ויש לנו לידע איך יהי' אור אחד פועל שני פעולות כאלה לצדיקים לטוב להם ולרשעים להיפוך אבל דע מ"ש בזהר ריש פרשת אמור שאותו חמה שהקב"ה מוציא מנרתיקה לעתיד לבא וצדיקים מתעדנין בה הוא אותו אור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר צופה על ידו מסוף העולם ועד סופו וכאשר ראה הקב"ה שלעתיד יעמדו רשעים בעולם גנז אותו אור שנאמר וימנע מרשעים אורם אבל לצדיקים אפי' אסח גניזת האור מאיר להם בכל יום ויום מאותו אור כמ"ש הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ע"כ ונודע הוא כאשר בא על האדם פתאום רוב אור ובפרט כאשר אינו רגיל בו יזיק לו מאד מאד כמו שאמרו המפרשים על פסוק כשחר נכון מוצאו שהיום אינו מאיר פתאום ברוב אורו אלא מעט מעט ולכך נכון מוצאו ומקובל לבריות בלי היזק וכן כתיב בפירוש התפילות בהמאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים שהקב"ה עושה טובה גדולה בהארת השמש שהשמש בצאתה אינה מאירה בתוקף כמו בצהרים כי אחר שהאדם הי' ישן כל הלילה ולא ראת אור ואם הי' אור הגדול בא עליו במהירות הי' מזיק אותו עד מאד לכך הקב"ה מאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים דייקא שמוציאו באור מעט עד שהאדם מורגל בה ואז מוציאה בתוקפה בצהרים ויכול לסבול אורה. וכן הוא הענין אצל צדיקים ורשעים לעולם הבא בהוצאת החמה מנרתיקה כי אחר שהוצאת חמה זו מנרתיקה הוא אור הגדול שנגנז מרשעים וצדיקים משתמשים בו בכל יום לפיכך צדיקים מתעדנין בה כי רגילים בו ואינו מזיק להם אבל הרשעים שאין רגילין בו ואז עצם הטובה הגדולה זריחת האור הטוב ההוא יתהפך להם לרעה ולגיהנם ונידונין בו על כל חטאם אשר עשו כל אחד ואחד לפי מעשיו ואיתא בספר הבהיר והוא גם כן בזהר עמוד קכ"ב קושיא גדולה בפסוק ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ולמה לא אמר ויהי כן כמו בשאר אמירות שבכל מקום כתיב ויהי כן ותירץ לפי שאותו אור הגדולה גנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא לפי שלא הי' האור כאשר אמר הקב"ה ולפיכך באותו אמירה לא כתיב ויהי כן שהרי באמת לא כן הי' שנגנז אורו והטעם הוא שנגנז האור כבר זכרנו מפני שראה הקב"ה שרשעים יעמדו בעולם והנה זהו דעת