עמודיה שבעה קח

כשאמר לו הקב"ה למשה לא תבשל גדי בחלב אמו ופירש לו בשר בחלב אמר משה תן לי רשות לכתוב בשר בחלב א"ל כתב לך את הדברים האלה וקשה מה הקשה משה ומה השיבו הקב"ה אבל נ"ל לבאר שני המאמרים כאחת כי מביא שם בשוחר טוב מ"ש הכתוב כתב לך מלת לך בא למעט המלאכים שלמעלה מיניה כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו וסמיך ליה כתב לך ר"ל מי גורם לך לכתוב התורה לא המלאכים משום לא תבשל גדי בחלב אמו שעברו המלאכים על זה ובגמ' דחולין פרק כל הבשר מקשה מנא הני מילי דלא תבשל גדי בחלב אמו כל בהמה במשמע דילמא גדי דווקא ותירץ ר' אליעזר דאמר קרא גני יהודה וישלח יהודה את גדי העזים כאן גדי עזים הא כל מקום שנא' גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע ולילף מיניה כתיב קרא אחרינא גבי רבקה ואת עורות גדיי העזים הלבישה כאן גדי העזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע ולילף מיניה הוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר ע"כ. והנה לפי דעת המקשה בגמרא דבעי לאוקמי שלא תבשל גדי דווקא הוא אבל שאר בהמה לא אסרה תורה ודאי היו המלאכים ראוים לקבל התורה אע"פ שאכלו אצל אברהם בשר בחלב כי שם לא גדי היה אלא בן בקר אבל לפי מסקנת הגמ' לא היו ראוין המלאכים לקבל התורה והנה מיד בקבלת התורה כשניתנה לישראל גם מי שלא ידע מסקנת הגמ' היה יכול ללמוד מעצמו שלא תבשל גדי לאו דוקא וכל בהמה במשמע דאם לא כן לא היו ישראל מקבלים התורה אלא המלאכים וזה הי' הוויכוח בין הקב"ה ומשה כי הקב"ה אמר למשה לא תבשל גדי בחלב אמו ופירש לו בעל פה בשר בחלב ר"ל אל תחשוב שגדי האמור כאן דוקא הוא ושאר בהמה מותרת בחלב אלא פירושו הוא בשר בחלב דהיינו כל גשר שבעולם אמר משה רבש"ע תן לי רשות לכתוב בשר בחלב כי פן ואולי יטעו הבריות לומר שגדי דוקא הוא והשיב לו הקב"ה כתב לך לך דייקא ולא למלאכים ואם איתא שגדי דוקא הוא וא"כ למה לא קבלוה מלאכים אלא ודאי שגדי האמור כאן כל בהמה במשמע ובודאי לא יטעו הבריות כי אחר שמלת לך בא למעט המלאכים ודאי יבינו שכל בהמה במשמע. והנה גם לפי מסקנת הגמרא שמוכח מינה שלא היו מלאכים ראוין לקבלת התורה אינו אלא למאן דאמר שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אבל למאן דאמר מלמדין מ"מ היו ראוין לקבלת התורה והנה שמאי והלל פליגי בגמ' דקידושין וסבר שמאי שני כתובין הבאין כאחד מלמדין והלל סבר אין מלמדין ואיתא בזוהר ובתיקונים שני מלאכים פליגי ברקיע מיכאל וגבריאל והם כנגד הלל ושמאי הלל נגד מיכאל וגבריאל כנגד שמאי והמכריע ביניהם הוא נוריאל וכבר כתבנו לעיל טעם על זה ע"ש ונ"ל שזה היה הוויכוח בין משה ומלאכים כשעלה לקבל התורה אמרו המלאכים תנה הודך על השמים כי המלאכים אע"פ שידעו שאכלו בשר בחלב ולא קיימו התור' מ"מ לא נמנעו עצמן ממנה כי באו בטענה דמה שאמר הכתוב לא תבשל גדי דוקא הוא אבל שאר בהמות לא אסרה תורה והוא כדעת המקשה בגמ' ועל כן אמרו תנה הודך על השמים והשיב משה והלא מיכאל אכל בשר בחלב ר"ל דבשלמא אגבריאל ורפאל לא קשיא מידי דיש לומר שאצלם היא טענה ברורה אע"ג שיש לדחות טענתם כתירוץ הגמ' מדכתבה רחמנא גבי יהודה ורבקה גדי עזים משמע שכל מקום שנא' גדי סתם הכל במשמע דיש להם להשיב כדעת המקשה בגמ' דילפינן מינייהו לכל מקום אע"פ שנאמר גדי סתם עזים דוקא הוא דמה אית למימר כתירוץ הגמ' מאחר שהם שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין אין זה תשובה לגבייהו דהא גבריאל איהו שמאי דסבר שני כתובין הבאין כאחד מלמדין וגם רפאל אפילו שלא מצאנו דסבר כן מ"מ במקום דפליגי שני תנאים יש כח ביד כל להחזיק איזה טענה שלבו נוטה אליה והיה סבר כמ"ד שני כתובין הבאין כאחד מלמדין אבל מיכאל דאיהו הלל דסבר בכל מקום שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים וא"כ ודאי