עמוד העבודה נח

מגדלת מרירות היסורין שאח"כ נמצא מעת השלוה מתחילים היסורים נמצא לפ"ז הצדיקים הרשעים הם תכלית ההיפוך זה מזה כי הצדיקים יש להם באחריתם שלוה מופלגת לאין תכלית לפי שקדמו להם יסורים והרשעים יש להם באחריתן יסורים מופלגים לפי שקדמה להם שלוה ובשעת יסוריהן מצטערים על היות להם שלוה מקודם היסורים כי אלו לא היה להם שלוה מקודם לא היו מרגישים מרירות היסורים כ"כ וז"הש איוב הלואי אהי' כנפל טמון לא יראה אור שהיה נצטער על אשר קדמה ליסוריו אור השלוה וזה"ש רז"ל אשרי המלך שמצליח בזקנותו דמשמע שבילדותו לא הצליח רק בזקנותו דאז ההצלחה שבזקנותו מתוקה לו מאוד. ועתה יובן מ"ש הכתוב והפכתי אבלם לששון שהאבל עצמו שקדם לששון מגדיל הששון שאח"כ ולולי האבל לא היה הששון מתוק כ"כ נמצא שהאבל עצמו הפך לששון וכן הפכת מספרי למחול לי וכן ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה שהמספד עצמו נהפך למחול והקללה עצמה נהפך לברכה:

קכג והואיל דאחא לידן ענין היו צריה לראש אבאר לך ענין גלות השכינה בדרך נגלה המובן לכל אדם וכשתבינהו היטב בודאי תתמרמר מאוד בהקדים לך ביאור הכ' כי באש ה' נשפט שכבר הקשו רז"ל במדרש מאי נשפט שופט הל"ל והמדרש מתרץ שם לפי דרכו ואני לפי דרכי ויובן ג"כ מ"ש עמו אנכי בצרה ומ"ש בכל צרתם לו צר כי הנה ארז"ל גבי שור הנסקל יבא בעל השור ויעמוד על שורו כי בעל השור היא עיקר הנידון ולא השור עצמו כי אע"פ שממיתין אותו בסקילה מ"מ אינו נקרא נידון כי יסורי השור ע"י הסקילה אינם מושגחים בשמים ממעל כי הבהמ' אינה מושגחת בהשגחה פרטי' רק השגחה כללי' שלא יאבד המין לגמרי אבל האדם הוא מושגח מלמעלה על כל דבריו הפרטיי' הן מה שבגופו או בממונו השגחה פרטית ומדוקדקת ועיין בס' שומר אמונים בסוף ויכוח שני שהביא בשם מהר"מ קורדווארו עשרה מיני השגתות ע"ש היטב כי דבריו נחמדים מאוד. והנה כאן בשור הנסקל עיקר הנידון הוא בעל השור שנידון אם יסקל השור ויופסד ממונו או אם לא יסקל ולא יפסיד ממון כי צער הפסד ממונו של אדם הוא נחשב בעיני הבורא צער גדול יותר מצער יסורי השור ע"י סקילה כי הלא אנו שוחטים בהמות לאין מספר בשביל אכילת בשר הרי שבשביל תענוג מועט שיהיה לנו ע"י אכילת בשר התיר לנו הבורא שחיטת הבהמות הגם שיש טעם פנימי בדבר לתועלת ניצוצי קדושה אבל זהו דרך פשוטו והטעם הפנימי אבאר לך אי"ה לקמן נמצא עיקר הנידון הוא בעל השור והנה ידוע שיש שני מיני כאב דהיינו כאב הגשמי וכאב הרוחני כאב הגשמי דהיינו שמכין אותו במקל על כתפו שכואב לו הכתף והנה המקל הוא גשמי והכתף ג"כ גשמי וההכאה ג"כ הוא גשמיית שהוא נגיעת גשם בגשם והכאב ג"כ הוא גשם שמרגיש בחוש המישוש הכאב וכאב הרוחני הוא צער מר מה שיש לאדם לפעמים כמו אם ימות אצלו בנו אהובו מאוד שהיה מחמד עינו ומשוש לבו ונפשו קשורה בנפשו שבודאי צער לו הוא מר מאוד מאוד והנה ידוע הוא שכאב הרוחני גדול הוא הרבה מכאב הגשמי לאין שיעור:

חסר) והנה ידוע איך אהבת הקב"ה אותנו היא הבה עזה מאוד בלי קץ ותכלית וכל זה ידוע מאוד למי שמכין ומזמין שכלו להתבונן בטובות הבורא ית' העצומים עלינו כמו שהאריך בכל זה בעל חובת הלבבות כמעט בכל ספרו חובת הלבבות וכן פירש בזוהר על פסוק הן שמים לא זכו בעיניו כל מה שהקב"ה משפיע עלינו שפע טובה וברכה נחשב בעיניו לדבר מועט מאוד לעוצם אהבתו אותנו וחפצו היה להשפיע לנו יותר ויותר אלא שאין אנו יכולים לקבל רוב טובה וכשמשפיעין לאדם איזה טובה גדולה שאינו יכול לסבול אז נהפכת עליו הטובה ההיא לרעה מאחר שאינו יכול לסבול וכשאנחנו חוטאים ח"ו אז נתקלקל הבית קבול שלנו ואין בנו כח לקבל רוב טובה ואז אנו גורמין צער לאבינו שבשמים שחפצו ורצונו להשפיע לנו שפע טובה מאוד ובשביל שאנחנו תשושי כח לקבל הטובה ההיא וירא הקב"ה להשפיע לנו הטובה ההיא לגודל אהבתו אותנו שלא תתהפך עלינו לרעה משא"כ כשאנחנו צדיקים וזכאין הרי אז מתחזק הבית קבול שלנו לקבל טובות עצומות ובזה אנו עושים נחת **(הגה"ה וזה"ש הכתוב ונושעתם מאויביכם כי ממה שאויביכם עשו לכם יסורים משם באם עיקר התשועה ואלו היו יודעים אויביכם שע"י יתמתק יותר השלוה שלכם באחרית לא היו מיישרים אתכם. לשנאתם אתכם וזש"ה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע כי מהתחלת העת צרה מתחלת הישועה נמצא הצרה היא עיקר התשועה וז"ש יוסף ואתם חשבתם עלי לרעה אלהים חשבה לטובה ביסורין שלי כדי שיתמתק שלותי אח"כ ופי' הפסוק כך הוא אלהים חשבה לטובה אותה המחשבה שחשבתם עלי לרעה ואין אתם חייבין בדבר שמאת ה' היתה זאת שתחשבו עלי לרעה שאילולי חשבתם עלי לרעה כ"א לטובה לא הייתם עושים לי הדברים האלה לשנאתכם אותי כדי שלא יגיע לי טובם על ידכם נמצא זהו עיק' הטוב' מהשם לי מה ששם בלבבכם שאתם עושים לי רעה ולכן נתאמצתם בדבר לעשות לי רעה ובאמת באה לו טובה גדולה על ידכם ממילא זכאים אתם כי מגלגלין זכות ע"י זכאי ואין לי עליכם תרעומת כלל והבן היטב כוונה פירושי במה שפירשתי אלו השלשה מלות אלהים חשבה לטובה שהעיקר מה שחשבה אלהים לטובה הוא מה ששם במחשבתכם שתחשבו לעשות לי רעה כי אם לא חשבתם עלי רעה כ"א טובה לא היותם עושים לי מאימה משנאתכם אותו כדי שלא יגיע לי טובה על ידכם ועל מ"ש הכתוב ונושעתם מאויביכם נ"ל עוד פי' אחר ע"ד משארז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות והמקטריגים נהפכים לסנגורים כי במצוה בורא פרקליט אחד ובעבירה קטיגור אחד לכיון שהזדונות נעשים כזכיות ממילא המקטרג נהפך לסנגור וזהו ונושעתם מאויביכם היינו מקטריגים יתהפכו לסנגורים ועד"ז ג"כ יפורש היטב שהקללה עצמה נהפכת לברכה:

)**