עמוד העבודה נז

בהרים גוי ידו על ישראל שיתייבש ידו ובלעג גוי על ישראל יאלם ויתחרש תהיה מוחלפת השיטה לקצה האחרון עד שכל המיצר לישראל נעשה ראש ויובן עפ"י מ"ש מהר"מ אלשיך בספרו רוממות אל בפסוק אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים והענין היא כי ידוע לכל מי שהוא כל ימיו מעונה ומדוכא ביסורין וצרות אם אח"כ תהיה לו אפילו שלוה מועטת תחשב לו לשלוה מרובה בערך יסוריו שקדמו לו וידמה בעיניו שעלה מבירא עמיקתא לאיגרא רמא משא"כ מי שמגודל כל ימיו בתענוגים ושמחה וכבוד ושררה אם ימנוהו לאיזה ראש ושר לא יחשב בעיניו לגדולה וכבוד רק אם ימנוהו לשררה מופלגת אז יחשב בעיניו לגדולה והנה כשיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו אז יהיו שמחתינו ושלותינו מופלגים עד למאוד עד שיתמהו האומות ויאמרו זה לזה האם ראית מימיך שלוה מופלגת בעולם כמו שלות אלה היהודים שהיו אומללים אצלינו בגלות אם הגיע לנו שלוה מופלגת כזאת אף שאנחנו היינו מגודלים כל ימינו בגדול' ושלוה וכבוד אעפ"כ היינו שמחי' לגודל השלוה וההצלח' המופלגת כזאת ועל אחת כמה וכמ' היהודי' שהיו בצער וצרות כל ימיהם לא כ"ש ששמחי' הם למאוד וזהו מאמר הכתוב אז יאמרו בגוים מה שהגדיל ה' לעשות עם אלה היהודים אם הגדיל ה' לעשות עמנו שהיינו כל ימינו בגדולה אעפ"כ היינו שמחים מכ"ש היהודים ההם איך שמחים עתה מאוד מאוד והנה ידוע ג"כ מי שמעונה כל ימיו ביסורין אף יבוא עליו יסורין שקשים יותר קצת מיסורין הקודמים לא יבעט ולא יטעם בהם מרירות עצום מחמת שכל ימיו הורגל ביסורין רק אם יבא עליו יסורין מופלגים יותר מדאי אז יטעום בהם מרירות משא"כ מי שמגודל כל ימיו בנחת וגדולה ושלוה וכבוד בבוא עליו אח"כ יסורין אע"פ שאינם קשים ירגיש מרירות עצום מאוד ויחשוב בעיניו שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ועפ"י הצעה זאת מפרש האלשיך פסוק זכור ה' מה היה לנו בתחלה גדולה ושלוה מופלגת ועתה הביטה וראה את חרפתינו שהיא בתכלית ההיפוך והצער גדול עד למאוד והנה במדרש רבה במגילת אסתר בפסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא מביא משל נאה משל למלך אדיר שהיה לו חיילות רבות מאוד מאוד עד ששרי אלפים שלו היו יותר ממאה רבבות והשליט שר אחד על כל חיילותיו והשר ההוא היה חשוב בעיני המלך עד מאוד והמלך הי' אוהב אותו יות' מעצמו וכל מה שהמלך גזר היה יכול השר לבטל ומה שגזר השר לא היה חפץ המלך לבטל מעוצם אהבתו את השר ויהי היום ויוגד למלך לאמר כי הדיוט א' בזוי ושפל מאוד המית את השר ההוא ביסורין מרים וקשים מאוד אשר לא יצויר בעולם יסורים קשים יותר מהם ויצו המלך למנות את ההדיוט ההוא להיות ראש ושר על עשרה אנשים מחיילותיו ואח"כ מנהו המלך להיות שר חמשים ואח"כ שר המאה וינשאהו מעט מעט לשררה עד הגדילו וישם את כסאו מעל כל השרים ממש כמי השר הראשון ויהי כאשר הושב ההדיוט הנ"ל על כסא השר הראשון והאריך בגדולתו ימים רבים אח"כ צוה המלך להמיתו ביסורין קשים ומרים ממש כמו שעשה הוא לשר הנאהב למלך והנה טרם צוה המלך להמית את השר השני הנ"ל תמהו כל חיילותיו ושריו איש אל רעהו על אשר הגדילו המלך תחת מה שנתחייב מיתה וכאשר גזר המלך להורגו ויאמר המלך לכל שריו ועבדיו ידעתי כי תמהתם מאוד על אשר הגדלתי את ההדיוט הזה שעשה מעשה רע ומר אבל באמת לא מאהבתי אותו הגדלתיו כי אם אדרבה מעוצם שנאתי אותו הגדלתיו כי אם הייתי ממיתו תיכף בהיותו הדיוט לא הי' נשקט חמתי הבוער' בי כי אי בידי לעשות לו יותר ממיתה ובמה יכופר עונו שהו הרג שר גדול ונכבד ומעונג מאוד והוא הדיוט בזוי ושפל ומיתתו אינו שוקל בשוה למיתת השר המעונג ואם תאמר שהיה לי לייסרהו ביסורין קשים יותר ממה שעשה הוא להשר כי לא יצוייר יסורין יותר קשים בעולם לפיכך נפלה עצתי להגדילו מאוד מאוד עד שאח"כ כשימות ביסורין כראשונים ימר לו מאוד ממש כמו לשר הראשון ובזה אנקום נקמתי ממנו וישקוט חמתי. וכן הוא הענין גבי המן מה שנאמר אחר הדברים האלה גדלו המלך אחשורוש את המן בן המדתא כדי שאח"כ ירד פלאים ולפ"ז הוא צדק ומשפט ישר מאתו ית' בענין כל המיצר לישראל נעשה ראש כי הלא ישראל בני מלכים הם בני ממ"ה והם אהובים מאוד לפניו ית' ודקים בטבעם ומעונגים וא"כ במה ינוכה צערם המר מצריהם לכן כל המיצר לישראל נעשה ראש כדי שאח"כ תהיה נפילתם יותר גדולה ומרה וזהו כוונת הכתוב אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' כי ההגבהה וההתנשאות שלהם מגדלת הנפילה ונמצא כי אע"פ לחוש העיני' ההתנשאות שלהם הוא רוממותם אבל בעיני השכל ירידה היא התנשאותם כי מאז מתחלת ירידתם וזהו משם אורידך כל מר מעת ההתנשאות אתחיל אני להורידך וזהו ג"כ הטעם במה שפרעה היה מולך בקופה בהיות ישראל מסורים בידו כדי שאח"כ ירגיש מאוד מרירות הנפילה אך לטעם שלי היה מספיק לשימלוך בקופה כמה שנים קודם מפלתו ולא כל ימי היות ישראל מסורים בידו לכן הוצרך טעם הזוהר גם כן כדי שלא יהיה להם עלבון

קכב ועתה יובן היטיב מאמר רז"ל שצדיקים תחלתן יסורים וסופם שלוה והרשעי' תחלתן שלוה וסופן יסורים כי באמת היסורים הקודמים לצדיק מגדילים וממתיקים מאוד השלוה שאחר כן שלולי היסורין לא היתה השלוה נחשבת אצלם כ"כ נמצא מעת היסורים מתחלת שלותם וברשעים להיפוך כי השלוה הקודמת אצלם היא