עמוד העבודה מט

ושני בינות דלפי מה שנאבאר שהמספר נופל בספירות מצד שינוי מדרגותן אין מקום לדברים אלו דמידי הוא טעמא שאנו מכנים אותם בשם עשר הוא מצד שאינם שוים במדרגותן והאיך שייך לומר שהיו לא"ס להאציל שני כתרים שוים ושני חכמות שוות כי הלא אם שוות הם במה יבדלו זה מזה לקרותן בשם שנים כיון שהם שוים ממש הרי אינם שני מיני מציאות כ"א מציאות אחד ממש. המשל בזה אם אדם אחד ילמוד את בנו וירגילנו ציור סגנון המכונה בשם סגנון דמסתבר כגון הא ואי' בגמ' כתיב בתורה ג"פ לא תבשל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ומקשים העול' לילדים לנסות את כח שכלם מאחר דכתיב לא תבשל אחד לאיסור הנאה א"כ למה לי שוב לא תבשל לאיסור אכילה הלא כ"ש הוא מאיסור הנאה ומתרצינן דאי לא הוי כתיב אלא חד לא תבשל לא הוי ידעינן איסור הנאה כלל אלא הוי מוקמינן האי לא תבשל במסתבר דהיינו לאיסור אכילה אבל השתא דכתיב שני פעמים לא תבשל מחמת יתורא ע"כ מוקמינן אידך קרא לאיסור הנאה והנה סגנון הלזה נק' סגנון המסתבר והנה כמו שציור השכלי הלזה שהוא מכונה בשם סגנון המסתבר כמו שהוא נמצא כאן בדין בשר בחלב כמו כן נמצא ציור השכלי הלז בהרבה מקומות עד"מ בדיני חמץ ומצה ובדיני שור תם ושור מועד ובדיני קדושין ובדיני גיטין ובדיני קרבנות והנה אם ינסה אדם כח שכלו של בנו אם מורגל הוא היטב בסגנון המסתבר ינסה את בנו עד"מ בכמה מקומו' שנמצא סגנון הלזה אם יוכל לתרץ בכל המקומות את קושיותו בסגנון המסתבר. והנה אם הקטן הזה יתרץ לו בחמשה מקומות הסגנון הלז לא שייך לומר על הקטון הזה שתירץ וכיוון בשכלו חמשה מיני מסתבר כי ציור הסגנון הלז בכל מקום שימצא ציור אחד הוא וסגנון אחד הוא אלא שמלובש בנושאים מתחלפים ר"ל במקום אחד הוא מלובש בדיני בשר בחלב ובמקום אחד הוא מלובש בדיני חמץ ומצה ובמקום אחד הוא מלובש בדיני שור תם ושור מועד אבל ציור של כל אלו המקומות ציור אחד הוא ולפי"ז לא שייך לומר שתירץ חמשה מיני מסתבר אבל שייך לומר שתירץ חמשה פעמים ציור המסתבר. והנה יש סגנון המכונה מדאיצטריך עד"מ כמו שהקשה התו' במס' קידושין דף ל"ד ע"ב בענין מ"ע שהזמן גרמא ובדיני חמץ ומצה ע"ש והנה סגנון המסתבר וסגנון המדאיצטריך ציורי' חלוקים ושוני' הם ושפיר יצדק לומר עליהם שהם שני ציורים שאינם דומים זה לזה כלל והנה לעיל הוזכר בדברינו בשם הרמב"ם בס' מורה הנבוכים כי כל שכל פעלו הוא עצמו ע"ש עיין לעיל בסימן ע"ה ע"ו ע"ז ע"ח ביאור דבריו אלה ולפ"ז היאך שייך לומר שהיה לו לא"ס להאציל שני עולמות אצילות דהיינו שני כתרים ושני חכמות שוות הלא אם הם שוות במה יבדלו זה מזה להיותם שנים כיון שהשגת שני הכתרים השגה דלית אחת ממש היא ואין שייך לומר שאויר פנוי מפסיק ביניהם כיון שאין שייך אצלם תפיסת מקום ולפ"ז לא שייך לומר שני כתרים שווים כמו שלא שייך לומר שני מיני מסתבר או שני מיני מדאיצטריך אבל כתר וחכמה שהם מדרגות חלוקות וציורים שונים והשגתם אינה שוה יצדק לומר עליהם שהם שנים כמו שיצדק לומר על מסתבר ומדאיצטריך שהם שני מיני השגות הנה התבאר לך היטיב שהמספר עשר בספירות הוא מצד שנוי מדרגותו ולפי"ז כאשר נאצלו הספירות נתחדש אז המספר עשר

קא והנה היות מספרו עשר אינו מצד מציאותן לשנאמר שהם עשרה נמצאים רוחניים משונים זה מזה והם זה למעלה מזה במדריגה דא"כ הלא הא"ס ג"כ נמצא הוא וא"כ הי' לנו למנות אחד עשר נמצאים אבל מה שמספרן עשר הוא מצד היותם כולם עלולים ולפ"ז אין למנות הא"ס עמהם כי הוא עילה על כל העלות ולא עלול ח"ו כי הוא נמצא ואין עת אל מציאותו כי הוא קדמון המוחלט והגמור והספירות הם עלולים ומחודשים כי הי' זמן שלא היו במציאות והכתר עלול הוא מא"ס עצמו והחכמה עלול מכתר ע"י כח הא"ס והבינה עלולה מחכמה ע"י כח הא"ס המשפיע לחכמה ע"י כתר ולפ"ז אף כשנאצל הכתר לא הי' שייך לומר שם אחד על הכתר כיון שאז לא הי' לו לשלול איזה מספר זולתו מפני שאז לא היו שני עלולים בעולם אך לאחר שהאציל הכתר את החכמה נתחדש בבת אחת מספר אחד ומספר שנים כלומר שכתר הוא עלול הראשון וחכמה הוא עלול השני ואז כל אחד מהם שולל זה את זה כי באמרנו שכתר הוא עלול הראשון אנו שוללים לאמר שאינו עלול שני וכשאנו אומרים על חכמה שהוא עלול שני אנו שוללים לומר שאינו עלול ראשון ובינה הוא עלול השלישי וכן כולם עד מלכות שהוא עלול העשירי נמצא כאשר נתאצלה המלכות אז נתהווה מספר עשר בעולם והנה ידוע הוא לכל חוקר שענין היות המספר עשר לבד לא פחות ולא יותר הוא שוה אצל כל האומות והנה רחוק הוא מדרך השכל שיהיה מספר עשר הסכמיי ר"ל שהסכימו כל אומה ואומה שיהי' המספר סובב על עשר ולא פחות ולא יותר כי איך כוונו כל האומות זה לזה להסכמה אחת הזאת ועוד קשה למה בחרו דוקא עשר ולא מספר אחר דכמו שהמספר סובב עתה על מספר עשר כמו כן הי' יכול לסבב על שמנה או על שנים עשרה וא"ת הלא אם היו מסכימים על מספר אחר ג"כ הי' קשה למה בחרו דוקא בו ולא בזולתו עכ"פ כשיש לנו ליתן טעם נכון שראוי להיות המספר עשר אין ראוי להניח מציאות מספר עשר בלי טעם והטעם הנכון לנו שנאמר שהספירות ג"כ עשר הם לא פחות ולא יותר ובשעת אצילתם נתחדש המספר וכשנברא אדם הראשון השתמש ג"כ במספר הזה ונשאר המנהג הזה אצל כל האומות שהם יוצאי יריכו וכן מצאתי כתוב בס' עסיס רמונים שהיא קיצור ס' הפרדס בשער שאו