עמוד העבודה לג

קדמון המוחלט וכל השכליים המשתלשלים ממנו כולם מקבלים ממנו שפע השגה וכל שלימותם וא"כ שפיר כתב הרמב"ם שהוא וחכמתו אחד הוא כי הלא עצמותו הוא אור שכליי ושכל וחכמה ענין אחד הוא נמצא חכמתו היא היא עצמותו כי הוא עצם אור שכליי הקדמון

נו והנה כל המקובלים כתבו שבכל הרוחנים אסור לומר שיש שם ח"ו מדה גשמיית וחלוק ופירוד אלא אחדות פשוט וכל המעלה על דעתו לחשוב כך פוגם בכבודו ית' והנה מלבד מה שפוגם בעצם כבודו ית' הנה גם הוא שטות גדול ושגעון עצום ופתיות נמרץ לחשוב כן כי היודע מהות הרוחניים כפי מה שהסברנו שהם אורות שכליים יבין שאין שום שייכות כלל לחשוב ברוחניים חלוק ופירוד ומדה גשמיית כי הלא נבין במדרגה התחתונה שברוחניות שהוא הארת שכלינו האם שייך לומר על איזה ציור שכליי המושג לנו לומר שהציור השכלי ההוא ארכו ג' אמות או ד' אמות או שנאמר הציור השכלי הזה ארכו כך וכך אמות ורחבו כך וכך וגבהו כך או האם שייך לחלוק איזה ציור שכלי לחלקי למחצה ולשליש ולרביע הלא מי שחושב כך אינו אלא כסיל ופתי ומשוגע אבל כל ציור שכלי הוא בטבע אחדות, פשוט שאינו מקבל החלוקה ני אינו, שייך להתחלק וזהו פירוש אחד מפירושי אחדות הפשוט רצוני לומר שלכן כל רוחני מכונה בשם אחדות פשוט לפי שאין שייך בו התחלקות לחלקים ועוד יתבאר לך, ל בעזה"י ב' פירושים עמוקים ונכוני' בענין אחדות פשוט של הא"ס ית"ש ועדיין אין כאן מקומו

נז והנה ידוע כל גשם תופס מקום וראוי להתבונן מאין נמשך ענין תפיסת מקום של כל גשם. והענין הוא כי הנה כבר התבאר לך לעיל בסימן כ"ג שגדר הגשם הוא כל דבר שיש לו שלשה רחקים אורך ורוחב וגובה ואין אחד מכל הגשמיים שיהיה נמלט משלשה רחקים כי גשם גדול השלשה רחקיו גדולים בכמות ובמדה וגשם קטן השלשה רחקיו קטנים במדה אבל אין אחד מכל הגשמיים שלא יהיה לו שלשה רחקים וכמו שאין שום גשמי נמלט משלשה רחקים כמו כן אין שום גשמי נמלט מתפיסת מקום כי ענין תפיסת מקום של כל גשם נמשך משלשה רחקיו המשל בזה יש כאן אבן גדול ארכו עשרים טפחים ורחבו עשר טפחים וגובה חמש טפחים נמצא כפי שיעור שלשה רחקיו כך תפיסת מקומו כי באורך תופס האבן מקום כשיעור מעשרים טפחים וברוחב תופס האבן מקום כשיעור עשרה טפחים ובגובה תופס מקום חמשה טפחים. ועתה מתיישב היטיב חקירת בעל שומר אמונים הנ"ל בסימן ג' איך אפשר שהרוחנים לא יתפסו מקום כי אנה יעמדו בעמדם אם הם באפס מקום והיכן הם ומה הם כי הדעת נותן שכל דבר שהוא מצוי בעולם בהכרח הוא תופס מקום ומה, שאינו תופס מקום אינו במציאות כלל והוא אפס ואין. אבל עתה לא קשה מידי מאחר כי כבר בארנו בסימן נ"ג שמהות הרוחניים הם אורות שכליים וכבר בארנו בסימן נ"ו דגבי שכליים לא שייך שלשה רחקים הגשמיים שהם אורך ורוחב וגובה ומאחר שאין ברוחניים אורך ורוחב וגובה היאך יהיה שייך אצלם תפיסת מקום כי הלא תפיסת מקום של הגשמים נמשך משלשה רחקיהם. ועוד אנו רואים בעינינו לפעמים האיש רוחב לב ונבון יקלוט במוחו אלף אלפי אלפים המצאות שכליות אשר לא יכולים אלף אלפי אלפים ניירים והנה מחו הוא קטן בשיעור ובכמות והנה תתפלה הפלא ופלא היאך יוכלו כל כך המצאות שכליות להיות מונחים במוחו שהיא קטן השיעור מאוד והיאך יוכל ראשו לסבול בתוכו כ"כ המצאות שכליית אבל הענין הוא כי השכר איני תופס מקום כלל כי אין לו שלשה רחקי הגשם ויוכל להכיל בתוכו עוד יותר ויותר המצאות שכליות והנה במדרש הנעלם פ' תולדות מביא שר' אליעזר בן הורקנוס אמר על עצמו אלו יהיה כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין לא יוכלו לכתוב כל חכמתו והיינו משום דשכל אינו תופס מקום כלל אלא כשאדם מלביש השכליות במלות גשמיות בהכרח תופס מקום על הנייר כי כל אות ואות הוא תופס מקום על הנייר, כי האותיות הם מצויירים על הנייר בציור גשמי בשלשה רחקים אבל השכל כשהיא במחשבה בלבד אינו תופס מקום כלל וממילא מיושבת היטיב קושית בעל שומר אמונים בטוב טעם ודעת:

נח והנה תחלת צמיחת קושית בעל שומר אמונים שמקשה איך. אפשר שהרוחניים לא יתפסו מקום הוא לפי שהאדם מעת ילדותו אינו יודע כ"א נמצאים גשמיים וכולם הם תופסים מקום לכך קשה עליו להאמין שיהיה איזה נמצא בעולם ולא יתפוס מקום כי האדם חושב שכל מה שאינו רואה בעיניו הגשמיים אין לו מציאות כלל ואילו היה יודע איזה נמצא רוחני שאינו תופס מקום לא הוה מתחיל להקשות קושית בעל שומר אמונים אלא מחמת שאינו יודע מיום היותו בעולם רק נמצאים התופסים מקום לכן יקשה לו קושית בעל שומר אמונים ואפילו מי שהוא מאמין מציאותם הרוחניים ושאינם תופסים מקום יחשוב כי מציאותם הוא חלש מאחר שאינם מושגים לחושים הגשמיים ויחשוב כי מציאות הגשמיים הוא מציאות הגמור והחזק בעבור שרואה מציאותם בעיניו הגשמיים והבהמיים שיש להם שלשה רחקים כך וכך ארכו וכך רחבו וכך