עמוד העבודה לד

וכך גובהו וחושבים שאין למעלה מהשגת חושים הגשמיים ובאמת טח עיני שכלם מראות כי השגה הגסה והעבה והעכורה ישנה גם בבהמות ובאמת מציאות הרוחניים הוא הוא המציאות החזק והאמיתי שמציאותם קיים לעד ברצון המאציל ית"ש משא"כ נמצאים הגשמיים שעומדים ומוכני' לכליון והפסד ואין מצאות יותר חלוש ממציאות הגשמיים כי לולי הנשמות שהם רוחניים שכליים אין לגופים שום קיום והעמדה בעולם אלא מונחים כאבן שאין לו הופכים ומטעם זה כתב הזוכר כי עיקר שם אדם נאמר על הנשמה ולא על הגוף כי הגוף נק' בשר אדם והענין הוא כי האדם במה שהוא אדם אינו אלא מצד אנושיות שבו ר"ל מחמת שיש לו ענינים אנושיים יותר על הבהמה על דרך משל שהאדם יש לו קומה זקופה והבהמה כפופה גם באדם הרגליים לבד מיוחדים לעמידה והליכה והידים הם מיוחדים לכתיבה ולשאר כל המלאכות שהם הרבה מאוד מה שאדם אינו יכול לעשותם כ"א בידיו לסבת חלוק אצבעותיו מלבד היתרון הנפלא שיש לו על הבהמה בענין השכל והדבור והנה היד יכולה לעשות מלאכתה בהיות הנשמה משפעת בה כח וכן כל האיברים ובהסתלק הנשמה אז כל האיברים כולם שוים כמו שהעין לא יראה כמו כן האוזן לא ישמע והחוטם לא יריח ושוין כולם כאחד ומושכבים כולם כאבן שאין לה הופכין ובחייו האבר המיוחד לראי' הם העיני' והמיוחד לשמיעה הם האזנים והמיוחד לריח היא החוטם. נמצא עיקר השם של כל אלו האיברים אינו בעבור צורתם המקריית שיש להם אלא בעבור כח הרוחני המתפשט בהם ופועל כל דבר מהם פעולתו המיוחדת לו ובהסתלק הנשמה מן הגוף שוב אין שמם עליהם כי ענין השם של כל אבר ואבר הוא המגבילו ומייחדו ומבדילן משאר האיברים להיות הוא בלבד נקרא בשם ההוא וזה שמו אשר נקראו לו להיות לאות ולסימן באיזה אבר מדברים בו ר"ל כשראובן מספר איזה ענין מעין של שמעון בפני לוי הרי אז מבין לוי כשראובן מזכיר שם עין על איזה אבר הו רומז שבודאי רומז על העין ולא על האוזן או החוט' או הפה או היד וכן כשראובן מזכיר שם אוזן אז מבין לוי שעל האוזן הוא מדבר נמצא שהשם של כל נמצא הוא לאות ולסימן שמדברים באותו נמצא ששמו כך וכך וכיון שעיקר שם האיברים הללו לא על שום צורתם המקריית אלא על שם פעולתם העצמיות שהם הראי' והשמיעה ודומיהם נמצא כשהנשמה מסתלקת מן האיברים גם שמם נסתלק מעליהם כי אז כולם משתווים הם כמו שהעין ל יראה כן האוזן לא ישמע והאיברים נתפרק חבורם העצמי אע"פ שעדיין יש להם חבור מקריי במה שכולם עדיין תלויים ומחוברים זה בזה כמו שקושרין איזה דבר בחבל מ"מ חבורם העצמי מתפרק ומתדלול שאין לא מאיברי הגוף שום חיות בהסתלק הנשמה מן הגוף

נט אמר השואל הגם שהסברת לי מהות הרוחניים שהם אורות שכליים עכ"ז איני יכול להבין היטיב מהות הרוחניי' ומציאותם, וכמדומה לי שאינו באפשרות ששום אדם יכול לעמוד על ברור מהותם ואיך הוא מציאותם חזק בפועל גמור

ס אמר המשיב כמדומה לי שאתה רוצה להשיג בחוש הראות את הרוחניים העליונים מה שא"א אפילו בשכל להשיגם רק מציאותם לבד לא מהותם. והלך מטעה את עצמך בתחלה הודית לי בהודאה גמורה על כל מה שהודעתיך והזהרתיך שלא לרדוף להשיג על מה שאין בכח שכלך להשיג וכ"ש שלא תוכל להשיג מהות הרוחניים בחוש הראות כי אפילו מה שהשכל יכול להשיג אין החוש יכול להשיג כי אומנות ופעולת החוש להשיג דבר גס ומרגש כמו שהוא עב וגס ואינו יכול להשיג דבר דק רוחני שכליים כי אם השכל כמו שאין אדם יכול לשמוע בעיניו ולראות באזניו ולהריח בפיו ולדבר בחוטמו אלא כל חוש משיג את המיוחד לו להשיג דהיינו עין רואה ואוזן שומעת ופה מדבר וחוטם מריח כמו כן א"א אף לכל החושים ביחד להשיג ענין שכלי השגה הזאת מי חדת להם ואם תשוב על דברי לומר הלא אנו רואים בחוש שהעין והאוזן יכולים להשיג דברים שכליים ע"ד משל הנה רבינו תם יקשה קושיא ויתרץ על הקושיא תירוץ שכלי עמוק ומתוק וכותב התירוץ ההוא על הנייר ואנו קורין התירוץ ההוא על הנייר ויודעים התירוץ ההוא הרי כי אנו יכולין לראות בעינינו דברים שכליים או אם אדם אחד היה שומע מפי רבינו תם התירוץ ההוא ג"כ היה יודע היטב אן מתורצת הקושיא ההיא בתירוץ ההוא ולפ"ז האוזן ג"כ יכול לשמוע ענין שכליי. על זה אשיב לך תשובה נכונה ואמיתית כי האיך אפשר להיות שהעין רואה ואוזן שומעת כל מי שיכול לקרוא היטיב לשון הקדוש ידע כוונת רבינו תם בתירוצו והאיך מתורצת קושית רבינו תם בתירוש והלא אם רואין שמי שהוא עם הארץ ואין לו מוח בקדקדו יהיה בעיניו דברי ר"ת בתירוצו כדברי ספר החתום אבל באמת אין העין יכול לראות ציור השכלי ואין האוזן יכול לשמוע. והמלות והתיבות והאותיות שהעין רואה אותם הם הלבוש של הציור השכלי שהציור השכלי מתלבש באותן המלות שרשם ר"ת על הנייר וכשיעבור איש חכם ונבון על המלות האלה אם יכין ויזמין שכלו להבין הציור השכלי המלובש בדברים האלה של ר"ת או יתעורר השכל הגנוז במלות הללו לקראתו כי כן הוא המדה מצא מין את אינו וניעור כי בעבור שזה הכין והזמין שכלו שהוא מספרא קוצה