עמוד העבודה שיט

מפנינים שפעם אחד היו אנשי מדינה אחת בצרה גדולה והיו סובלים יסורים קשים מהמלך וחכם אחד היה ביניהם ולא דאג ע"ז כלל ושאלו לחכם הנ"ל למה אינך דואג על היסורין שמכין אותך בכל יום והשיב להם אם יחלום לאדם חלום שהכוהו מאוד למחר כשיעור משנתו לא יכאב לו כלל ואע"פ שבעודו חולה יש לו צער שהוא סובר שבאמת כן הוא אלא שאח"כ כשיקוץ יודע שחלום הי' כמ"ש הכתוב ויקץ פרעה והנה חלום שבעודו חולם נדמה לו שהוא בהקיץ אך אח"כ יודע הוא בהקיצו שמה שהי' עד עכשיו חלום הוא באשר שעתה לא כן הוא כמו שחלם לו והנה ידענו שהעוה"ז הוא דומה לחלום ועוה"ב להקיץ הוא לעולמי עולמים ולמה אדאג ע"ז שמכין אותי בחלום כיון שלא יכאב לי כלל כשאקיץ דהיינו לעוה"ב והנה פשוט הוא חולם החלום שמכין אותו נדמה לו שהוא בהקיץ אך אח"כ שיקוץ משנתו ורואה שכל זה הי' כשהי' ישן ואינו רואה שום חבלה ונזק בגופו ורואה הוא בעיניו שנשתנה הדבר מכמות שהיה בחלום אז יודע הוא שזה היה חלום אבל בעוד שלא נשתנה מכמות שהי' דהיינו ששוכב וישן וחילם חלום אז סובר הוא שהאמת כן הוא שהוא סבר שזה הוא בהקיץ. וזה פי' הפסוק בשוב ה' את שיבת ציון שישתנה הדבר מכמות שהי' אז היינו כחולמים ונחזור לענינינו שצדיק מקבל עונש ויסורין הבא עליו מאהבה ולא ירגיש שום צער כלל משא"כ ברשע הוא להיפוך ואקדים עוד הקדמה אחת ויובנו הענינים יותר בבירור הנה איתא במס' ברכות חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ואמרתי טעם נכון על זה כי נבין ענין הברכה מה הוא יובן ממשל אחד הנה סתם אב מרחם על הבן ואוהב אותו מאוד מאוד אף אם לא יהיה מושלם במעלות ק"ו אם הי' מושלם במעלות שיהיה הבן ההוא חכם נמרץ וסופר מהיר וחריף גדול ובקי בכל התורה כולה והוא יפה תואר ויפה מראה בעל קומה ובעל צורה ויש לו קיל ערב ונעים ויודע ומכיר בכל החכמות שבעולם ויודע לאמן את ידיו בכל מלאכת מחשבת שבעולם ויודע לנגן בכל מיני זמר והוא עניו גדול ושפל בדעתו ואינו מתגאה כלל וכלל ואוהב את הבריות מאוד ומדבר עמם בכבוד ונחת אפי' עם קטן שבקטנים אין ספק שיהי' האב ההוא יאהב אותו יותר ויותר לאין תכלית וכשירצה האב לגודל אהבת בנו לאהוב אותו ולהלביש אותו מלבושי' יקרים ונכבדים אין ספק שבלבשו הבגדים ההם ישא חן יותר ויותר בעיני אביו ולא ישבע אביו עם אהבתו אשר אוהב אותו וזה הוא צער אצל אביו שאינו יכול להשביע תאותו ואהבתו לבנו והוא על דרך כי חולת אהבה אני וע"ד הן שמים לא זכו בעיניו כמפורש בספר הזוהר הקדוש וזהו ענין שבחורבן הבית היו שוחטים בניהם ואוכלי' המדודים טפחים טפחים והוא בראותם גודל אהבתם וחמלתם, על בניהם החמודים מזהב ומפז אצלם וזהב וכסף אין נחשב בעיניהם למאומה לגודל אהבת בניהם והיו מודדים ושוקלים בניהם והיו נותנים זהב לבית המקדש ועכשיו בראותם בניהם בוכים וצועקים ללחם ואינם יכולים למלאות תאות בניהם והי' גודל אהבת בניהם להם לצער גדול עד שיחזקו א"ע והפכו את לבם ללב אכזר ושוחטים ואוכלים אותם למען לא יהיה להם צער גדול כזה וכפי גודל האהבה בתחלה כן גודל האכזריות אח"כ וזה היה מחמת גודל הצער אשר לא היה לבם יכול להכיל ולסבול זה הצער ונחזור לענינינו במה שהאב אוהב את הבן הנחמד מאוד מאוד על אחת כמה וכמה כשהאדם יבין ויבחין גדולת הבורא וחכמתו ויכלתו והשגחתו הפרטיות על כל אדם כמ"ש ענין נפלא בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון וכולם נסקרין בסקירה אחת ועיין בתוספת יום טוב בזה המשנה במס' ר"ה ע"ש או כאשר יבחין שמה' מצעדי גבר כוננו אשר ילאה שום מלאך מלהשיג ולידע ענין צעדותיו של בני עולם מיום בריאת העולם עד עכשיו יכנס בלב כל אדם אהבה נפלאה לבורא ית"ש מאוד מאוד עד שלא תשבע גודל אהבתו לבורא כמ"ש הכתוב כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים ופי' האר"י זלל"ה כי אילה שעומדת בשפת הנהר ומבטת לנהר ורואה דמותו בנהר במים פא"פ ונדמה לו ששם יש נקבה ומתעורר תאותו לשכוב עם אותו האילה וכאשר אינה יכולה להשיג תאותה אז תגבר התעוררות התאוה יותר ויותר עד שלגודל התאוה שאינה יכולה למלאות' תחלה חולי גדול כמ"ש כי חולת אהבה אני וזה פי' הפסוק כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים מגודל אהבתי את אלהים איני יכול למלאות אהבתי ותאוותי לבורא ית"ש והנה גדולת הבורא יובחן יותר ויותר בנבונים כשיבחינו השגחתו הפרטיית על כל בני אדם ומשלם לאיש כפי מעלליו מדה כנגד מדה כי במדה שאדם מודד מודדין לו ואחשוב אני שלכן נקר' מדה"ד שהקב"ה משלם לכלם מדה כנגד מדה הן בשכר הן בעונש וכל השכרים והעונשים הם באים מכ"מ והאדם אם יהיה רוחב לב נבון יבחין כל זה בכל השכרים וכל העונשים והנה טעם ברכת הטובה אינה על עצם הטובה על זה שמטיב לו אלא לפי שבזה הטובה שעושה לו הקב"ה הוא מדה כנגד מדה ובזה יבחין ויכיר גדולתו יתברך וראוי לברכו ולשבחו מחמת גדולתו אבל הברכה אינה על עצם הטובה וא"כ גם על הרעה חייב לברך שברעה שעושה לו מכ"מ ג"כ יבחין ויכיר גדולתו וראוי ג"כ לברכו כמו על הטובה ויש ליתן עוד טעם אחר על זה כי הנה האדם אינו יודע אם זו הרעה רעה היא שאפשר שיבוא לו מזה הרעה לבסוף טובה לכן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ובדרך הזה שמעתי פירוש הפסוק עננו באמת ישעך פי' שאני איני יכול לבקש ממך פרטי הדברים דהיינו טובה זו וטובה זו תעשה לי שאיני יודע אם יהיה לי טובה או לבסוף יהא לי רעה מזו הטובה