עמוד העבודה שיח

עצום עם התוף ההוא אין ספק ששמעון הלזה לא ירא' לא האדם הנושא את התוף ולא התוף ולא ישמע קול התוף כלל לגמרי כי הנה הרגשת כל החושים הם נמשכים אחר הרצון והמחשבה שהם שורש חיותו והרגשתו של אדם וכשאדם רוצה לראות בעיניו ולשמוע באזניו אז יש כח הראי' בעיניו וכח השמיע' באזניו משא"כ כששמעון הנ"ל מעתיק מחשבתו מכל אלו הדברים אזי כל אלו האיברים הם כאבן דומם ואין בהם שום חיות והרגשה והנה לאנשים כאלו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו וכמעט לא ירגישו אם יטילו אותו למדורת עצים ואש לא ירגיש כאב השריפה והמכוה ולא יראה כלל האנשים שנוטלים אותו ולא ידע אם מניעים איתו או אם הוא עומד על מקומו הראשון ולא יראה האש כלל ואפי' אם כבר האש שורפו אינו יודע אם הוא מושלך על האש או אם עומד על מקומו הראשון והנה אין שייכות לומר שאינו יודע אם הוא מושלך על האש רק שסובר שהוא עומד על מקומו הראשון דגם זאת המחשבה אינו יכול לחשוב שהוא עומד על מקומו הראשון שהרי מחשבתו נעקרה ונפרדה ממנו כלל לגמרי ונתדבקה מאוד בדבוק עצום בעצה שיעצו ראובן להשיג העושר ההוא דהנה אם היה יכול לסבור ולחשוב בהנחתו על האש שעומד על מקומו הראשון כבר היה מרגיש כאב השריפה והמכוה אבל באמת אין לו כלל שום הרגשה לענין אחר ואע"פ שהאש פועל פעולתו ושורף את בשרו הוא אינו יודע כל זה ואינו מרגיש שום צער עד כי ישרף

והנה ארשום מה שהבנתי ענין אחד נכבד מאוד והוא כשאדם נהרג על קידוש השם שלא ירגיש שום צער וכאב כלל ועיקר ולהבין זה צריך כמה הקדמות להקדים הנה ידוע כי מפי עליון לא יצא הרעות כי אין דבר רע יורד מלמעלה כי לעולם השפע שיורדת מן השמים טובה היא מאוד מאוד רק ההשתנות וההתהפכות מטוב ורע הכל הוא כפי השתנות בחי' מקבל השפע המשל לזה כי השמש מלבנת הפשתן ומשחרת הכובס מתיכה את השעוה ומקפיאה את המלח וידוע הוא שכח אחד יש בשמש שכח ההוא מתיך ומקפיא ומלבין ומשחיר ועם היותה כח אחד לבד עכ"ז פועלת דברים הפכיים וההשתנות אינו מצד השמש אלא מצד בחי' המקבל הכח ההוא כי השעוה מקבלת מכח ההוא שבשמש ענין ההתכה והמלח מקבל ענין ההקפאה מכח ההיא עצמו שבשמש וזהו פירוש הפסוק ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית כלומר כי מה שעשית הוא חסד ואמת רק ואנחנו הרשענו בחטאינו גרמנו לעצמינו להיות חומרינו מקבל משפע היורד מלמעלה ענין רע וצער וכאב ועפ"י משל זה אמר ג"כ האריז"ל פי' הפסוק אני ה' לא שניתי כי מפורסם הוא שהוי' הוא מדת הרחמים ואלהים הוא מדה"ד ואמר אני ה' שהוא הוי' מדה"ר לא שניתי למדה"ד כי ה' הוא האלהים פי' שהכל אחד ורמז לדבר כי חילוף הוי' בא"ת ב"ש שהוא מצפ"ץ הוא בגי' ש' ואלהי' במילוי יודי"ן הוא ג"כ בגי' ש' ואין ההשתנות מצד הבורא ח"ו רק ההשתנות הוא מצד בחי' המקבל כי שמש ומגן ה' אלהים פי' ה' אלהי' שהוא מדה"ר ומדה"ד הוא כמו שמש שפועלת דברי' הפכיים וזהו פי' הפסוק ג"כ כהמס דונג מפני אש כן יאבדו רשעים מפני אלהים שהוא מדה"ד כי תכונת רשעים נמשלה לשעוה שהכנתה מוכנת לקבל ההתכה שהוא ענין רע וזהו ג"כ פירוש שרשעים מהפכין מדה"ר למדה"ד בכח הכנה הרעה שלהם שמוכני' כפי רוע חומר שלהם לקבל רעה מן הבא מלמעלה וצדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר ועוד אביא משל אחד להנ"ל שיש מין אחד מר מאוד מאוד והיא עשוי' ממרה והיא ראש הנזכר במגילת איכ' הרוני ראש ולענה והוא הנק' בל"א הלא"ז שהוא מר מאוד כידוע והנה כאשר יחלה האדם חולה גדול מאוד עד אשר יגיע ליסורים קשים ומרים וגדולים ורפואתו יהיה מזה המין המר והאיש ההוא החולה הוא נבון וחכם גדול ויודע בשכלו היטיב מעלות הבריאות וחסרון החלישות שבבני אדם הנה האיש ישתה בשמחה המין המר הנ"ל בחשק נמרץ ואהבה רבה עם היות. שהוא מר מאוד לחיך עכ"ז בחשבו כי בזה יבא לו רפואה גמורה כמעט שימתיק לו לחיך המין המר הנ"ל והענין מובן יותר כי ידוע כי כל מיני ההרגשים שבאדם וכל החיות שבאדם הוא בא מן הנשמה שאם לא יש נשמה הוא כאבן דומם ולא ירגיש כלל ועיקר בא' מן ההרגשים הן צער וכאב לא ירגיש והן הנאה ותענוג לא ירגיש והנה זה האדם הנבון כל מגמתו ומחשבתו הוא נשתקע בענין הרפואה הזאת ומצייר במחשבתו ההנאה שיגיע לו אח"כ שישתה המין המר הנ"ל שיהי' בריא והנה ידוע כי מחשבה ונפש הוא ענין אחד כי רוחניי' הם והנה כאשר יתפשט מחשבתו בענין ההנאה שיבוא לו אח"כ שיהי' בריא הוא נשקע ממש באותו מחשבה ולא ישים לבו לטעם המרירות שהחיך טועם עתה ונדמה לו כאשר אינה שותה המין הנ"ל ולא שידמה לו שהוא שותה מים אלא שידמה לו שהוא אינו שותה כלל באשר שאינו יודע ששותה הוא לע"ע מחמת רוב השתקעות מחשבתו ונשמתו בענין שיהי' בריא אח"כ משא"כ כסיל שאינו מבין מעלת הבריאות בהשקותו המין המר ורפואתו ירגיש מרירות גדול לאין תכלית הרי שהמין המר הנ"ל הוא דבר אחד ולחכ' יבוא מזה הנאה ומתיקות ועונג ולכסיל יבוא מזה צער ומרירו' הרי שההשתנו' הוא מצד בחי' המקבל כמו זו המשל כן הוא הנמשל באדם צדיק אף שבא עונש וצער וכאב מלמעלה מקבל באהבה נפלאה מאוד בחשבו כי העונג שיהי' לו בעוה"ב אין לו ערך כלל וכלל לנגד הצער של עכשיו ודומה לו כמו שחולם חלום שציערו לו היסורין ולמחר כשיעור משנתו לא ירגיש שום כאב כלל ועפ"ז אמרתי פירוש הפסוק בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים שמצאתי כתוב בספר מבתר