עמוד העבודה שיז

העתקת יד האדון אם החפץ הוא יותר סמוכה ותכופה למחשבת האדון מהעתק' העבד לצווי אדונו אבל מ"מ בהכרח תקדם מחשבת האדון קצת לתנוע' ידו מפני שהמחשבה שהיא רוחניות א"א לה לפעול העתקת החפץ שהיא ענין גשמי אם לא ע"י כלי גשמיית שהיא היד אבל הקב"ה כשברא העולם לא פעל ע"י שום כלי כ"א במחשבתו ית' לבד תיכף נתהוה הדבר שרצה להבראות כמו שפי' הרמב"ן כל ויאמר דמעשה בראשית הוא רומז על מחשבתו ית' עד"מ ויאמר אלהים יהי איר ויהי אור פי' שאלהים חשב שיהי' אור ותיכף שחשב אז תיכף ויהי איר ולא הי' שום קדימה למחשבתו ית' להויית הדבר אף רגע כמימרי' כי בשעה שחושב על הויית האור תיכף נתהוה האור בשעת המחשבה ולא אחר המחשבה וזהו כי הוא אמר פירש חשב הרי תיכף ויהי

והנה לאחר שחטאו אדם וחוה נאמר וידעו כי ערומים הם והנה לכאורה הוא דבר זר שמתחלה לא ידעו כי ערומים הם עד אחר החטא והענין הוא כי הנה אם יטבול אדם שני חתיכות נייר במים ויניח נייר אחד על השני ויתדבקו הניירים ע"י לחלוחית המים וכל זה הוא מפני שהנייר התחתון הוא דבר קל ויוכל לדבק בעליון ע"י לחלוחית המים משא"כ אם הי' דבוק בנייר התחתון איזה ענין כבד לא הי' נדבק בנייר העליון ע"י לחלוחית המים אלא בהגביה הנייר העליון למעלה באויר לא היה הנייר התחתון נגרר עם הנייר העליון אלא נשאר מונח למטה אם לא היו הניירים נדבקים זה לזה בשעוה כי דבוק השעוה יכול לסבול דבר כבד יותר מלחלוחית המים ודבוק זפת יכול לסבול כבדות יותר משעוה ודבוק ע"י מסמר של ברזל תוכל לסבול כבדות יותר משל זפת כמו כן יש חלוקים והבדלים בענין דבוק מחשבת האדם עם דבר הנחשב עד"מ אם אדם חפץ ליקח איזה אבן טוב ואינו מוצא אותו לקנות כי אדם אחד שיש לו אבן טוב ההוא אינו חפץ למוכרו וזה שחפץ ליקח חושב תחבולות במחשבתו איך לעשות שיחפוץ זה האדם למוכרו נמצא כשזה הלוקח נועץ ותוקע מחשבתו בעניני התחבולות הרי אז נדבקת מחשבתו בענין התחבולה ההיא ואם כח דבוק מחשבתו בדבר הנחשב דהיינו בתחבולה ההיא היא חלוש כמו דבוק לחלוחית המים יכול להיות נעקר ממחשבתו ע"י תנועה קלה שינעוהו בעת ההוא ואם כח דבוק מחשבתו הוא חזק יותר כמו דבוק. ע"י מסמר הברזל לא תוכל מחשבתו להתעקר מדבר הנחשב אף אם יניעוהו תנועות חזקות לא ירגיש ומה גם כשתשוקתי לאבן טוב ההוא עזה מאוד אזי תדבק מחשבתו יותר ויותר עד שאם יוליך אדם לפניו תוף וחליל וקול התוף יהיה אדיר וחזק ועצום לא יראה בעיניו את התוף ובאזניו לא ישמע את קול התוף וכאשר ישאלוהו לו אח"כ אם ראה בעיניו את התוף ואם שמע קולה ישבע שלא ראה ולא שמע וכל זה הוא לפי שנדבקה מחשבתו מאוד בדבר הנחשב ונשארו כל הרגשותיו בלי מחשבה ולכן לא יוכל לראות ולשמוע כי כשמחשבתו רוצה לשמוע אז שומע האוזן וכשמחשבתו רוצה לראות אז רואה העין מפני שאו מחשבתו מתפשטת בכלי החושי' ויש בהם חיות ויוכלו להרגיש משא"כ כשנדבקת מחשבתו בדבר אחר איך יוכלו להרגיש מאחר שאין מחשבתו רוצה לראות ולשמוע הרי הם כלי ההרגשה כולם מחים ואין בהם שום חיות וכן הדבר בחוש הטעם והריח והרבה פעמים ראיתי בעלי תענוגים ורעבתנים כשאוכלין אוכלין בכוונה עצומה בלי מחשבה זרה ומכינים הכלי של חוש הטעם כדי להרגיש מתיקות המאכל ויהנה כי כשהמחשב' רוצ' להרגיש טעם הרי אז יש בלשון וחיך חיות והרגשה מפני שהמחשבה מתפשטת בהם ולכן יש לו כח להרגיש ולטעום מתיקות המאכל ולהריח ריח הבשמים שבמאכל משא"כ אם יחשוב בשעת האכילה בדבר אחר הרי אז נדבקת מחשבתו בדבר האחר ואינו רוצה אז לטעום טעם המאכל ולכן אינו מרגיש אז מתיקות המאכל וכן אם ישתה אדם איזה משקה מרה כלענה אם ידביק מחשבתו בדבר אחר בשעת השתיה הרי אז אינו מרגיש מרירות המשקה והנה הרעבתן בשעה שאוכל בודאי מדביק מחשבתו בחוש הטעם דבוק עצום עד ששאר כל החושים נשארו בלי חיות באזניו לא ישמע ובעיניו לא יראה ולא יעתק מחשבתו מהאכילה ומהנאת'. כללא דמילתא כשמחשבת האדם מתפשטת ונדבקת בדבר אחר ולא בכלי החושים או כשנדבקת בא' מן החושים אין בכלי חושיו שום הרגשה כלל לא לטוב ולא לרע דהיינו לא להרגיש טעם מתוק ולא טעם מר ולא ריח טוב ולא ריח רע וכיוצא בחוש הראות אין העין יכול לראות ולהרגיש לא מראה נחמד ולא מראה מאיס ולכן קודם שחטאו אדם וחוה נתדבקה מחשבתם בו ית' וברוממותו הנשגב מרוב השגה עצומה שהי' אז להם לכן לא הרגישו בחוש ראותם מתחלה כי ערומים הם כי אז הי' כמעט גופם גוף מת עד לאחר שחטאו ונפרדה מחשבתם מדבקות הבורא ונפלו ממדריגתם התשובה ונתפשטה מחשבתם בגופם וכלי חושיהם ואז חי' חושיהם ולכן הרגישו בחוש ראות כי ערומים הם

ועוד אביא ראי' היפך כשמדביק אדם מחשבתו בדבר הנחשב אצלו בטלו הרגשותיו עד"מ אם ראובן יתן עצה לשמעון שהוא עני ואביון ודל מאוד עד שכמעט הוא ואשתו ובניו וב"ב הם נפוחי רעב וראובן מיעצו איזה עצה שע"י טרחא קלה יכול להשיג עושר מופלג לערך ת"ר אלפים אדומים ושמעון משיג היטיב בשכלו שהעצה ההיא היא עצה נכונה ואמיתית הנה אין ספק ששמעון הלזה לא יכול לנום ולא יישן ולא יחפוץ לאכול ולא להתפלל וללמוד ולא יחשוב בשום עסק אחר מחמת עוצם דבוק מחשבתו בטרחא קלה ההיא כדי להשיג העושר ההוא וכשילך אדם לפניו ותוף בידו וישמיע קול