עמוד העבודה שטז

י גם ממה שאני רואים אם רוצה אדם לנגן איזה ניגון בכלי כמו בנבל וכנור צריך להתלמד איך לנגן ואם לא יתלמד ויחשוק לנגן איזה ניגון לא תקיים הכלי ההיא רצונו ומחשבתו משא"כ אם רוצה לשורר ולזמר איזה ניגון בפיו אע"פ שב שבהכרח פועל זה ע"י כליו הפנימים והוא אינו יודע באיזה כלים מנענע להשלים חפצו בניגון ההוא אעפ"כ כמו שמצוייר במחשבתו ציור איזה ניגון כך מתנענעים כליו הפנימים מעצמם להשלמת חפצו כי כל כלים הגופנים משועבדים ונכנעים למחשבה ורצון של האדם ואילו לא היה היכולת הזה ביד המחשבה והרצון של האדם לא היתה חלק אלוה ממעל אלא לפי שהנשמה והמחשבה הם חלק אלוה ממעל לכן יש להם יכולת לפעול בכל אשר יחפצו ובזה יבושו ויכלמו הכסילים האומרים שהם מוכרחים במעשיהם עפ"י ידיעתו ית' כי הלא אין שום מעשה הן לטוב או לרע נגמרת אם לא ע"י קדימת עשיית הדבר ההוא במחשבתו ורצונו והנה רצונו המתפשט באיברים הגופנים ומשפיע בהם שפע חיות כדי שיוכלו לעשות מעשיהם הטובים או רעים הנה הוא בחיריי ורצוניי

יא גם ממה שפרשנו הפסוק כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד נוכל ג"כ להבין ענין התפשטות המחשבה והרצון באיברי הגוף ומ"ש כפל לשון הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד יתכן שירמוז אל מה שכתבו הרבה ספרים בענין המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כי כל מעש' בראשית אינ' כמו האומן הבונה בית שלאחר שנבנה שוב אין הבית צריך לאומן אבל מעשה בראשית הוא ית' המציאם יש מאין והוא המעמידם והמקיימם ואילו היו מסולק מהם שפעו ורצונו והשגחתו מהם רגע אחד היה כלא היו והיה מתבטל מציאותם לגמרי והנה אותו הכח ית"ש שהמציאם הוא הוא המקיימם וזש"ה כי הוא אמר ויהי כלומר אותו הכח שהמציא ההוי' הוא צוה ויעמוד ר"ל אותו הכח הוא הנותן להוי' העמדה וקיום ויתכן שנפרש עוד ע"י מה שכ' רש"י בפ' בראשית בפסוק יהי רקיע בתוך המים וז"ל רש"י יהי רקיע יחזק הרקיע שאע"פ שנבראו שמים ביום ראשון עדיין לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה באמרו יהי רקיע והנה בפסוק יהי מאורות כ' רש"י מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון וכל א' וא' נקבע ביום שנגזר עליו הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה עכ"ל רש"י והנה ידוע בעשרה מאמרות נברא העולם ר"ל בי"ס ובראשית נמי מאמר הוא והוא רומז לחכמה כמו שתרגם תרגום ירושלמי בראשית בחוכמא ואי' בזוהר כולהו כלילין בחכמה ולא נפקין לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה הה"ד כולם בחכמה עשית בבינה עכ"ל הזוהר וזהו הענין שכל מעשה בראשית נבראו בראי' דקה ביום ראשון ע"י מאמר ראשון הנרמז בבראשית הרומז לספיר' חכמה שהוא בחי' היולי שכל הדברים הם כלולים בה רק ע"י הכלים שהם הששת ימים המשתלשלים מו' ימי הבנין המציאו לפועל הגמור המתי חס לאותו יום ולאותו ספי' מו"ק. וזה"ש הכתיב כי הוא אמר פי' חשב ויהיו הוי' דקה שיצאו מכלל אין לכלל ישית דק ואח"כ הוא צוה ויעמוד בשאר ימות השבוע היה להם העמדה וקיים וחזוק גמור ע"י צווי בגערה

ביאור ענין תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה וביאור לדוד אליך השם נפשי אשא וביאור אהללה השם בחיי יובן בסגנון אחד כי הנה אם נשאל לאדם למה כל אדם אינו יכול לפעול שום פעולה אם לא שיחשוב עליו מקודם ושב לאמר היאך אפשר לפעול שום פעולה אם לא יחשוב עלי' מקודם והנה אין זו תשובה כלל שהרי גם אנו מודים שא"א לפעול שום פעולה אם לא יחשוב עלי' מקודם אבל נבין הטעם של הטבע הזאת הן אמת הטעם פשוט כי כל מה שיפעול האדם הוא עפ"י רצונו ובהכרח צריך שמתחלה יסכימו רצונו ומחשבתו לפעול הפעולה ההוא. אבל נלע"ד לקרב אל השכל טעם יותר נכון כי הנה אם נשאל לאדם מהו עיקר חיות האדם ומהיכן נמשך חיותו והרגשת חושיו לא ידע להשיב ומי שישיב שהנשמה היא עיקר חיותו והרגש' חושיו נמשכה מנשמתו נשאלהו מהו מהות הנשמה מאין יודע מן הנשמה שום ענין זולת נשמה לבד שמכונה בשם נשמה ואינו יודע איזה דבר הוא מכונה נשמה ואם יאמר וישיב לנו אותו הדבר שהוא עיקר חיות האדם מכונה בשם נשמה אין זו תשובה כלל לשאלותינו כי אנחנו שאלנוהו על מהות החיות והוא משיב לנו הכינוי והשם של חיות האדם ומהות החיות לא ביאר לנו ועתה שמע דע לך הנה ידוע שא"א לאדם שמחשבתו תצייר שני דברים ברגע אחד כ"א בזא"ז. ודע נאמנה שעיקר חיות האדם והרגש חושיו הוא נמשך מן המחשבה. ובעזה"י אקרב אל השכל ואסביר לך ואביא לך הרבה ראיות ע"ז. ונקדים לך ביאור הכתוב כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד כי הנה אם יצוה אדון לעבדו עד"מ שיעתיק איזה חפץ ממקום למקום והעבד מעתיק תיכף הנה בהכרח יוקדם צווי האדון להעתקת העבד שהרי העבד אינו יודע מחשבת אדונו נמצא שהעתקת העבד א"א להיות בעת צווי אדונו אבל רגע מעט לאחר צווי אדונו משא"כ אם האדון רוצה להעתיק החפץ בידי עצמו שאז יכול להיות העתקת החפץ יותר תיכף וסמוך למחשבת האדון כי האדון א"צ לצוות לידו להעתיק החפץ כי תיכף שמחשבת האדון רוצה להעתיק החפץ בידו הרי אז תיכף שולח את ידו ומעתיק את החפץ ומה שהאדון א"צ לצוות לידו אינו מפני שהיד יודע מחשבת האדון כי אין ביד שכל ודעת לידע מחשבת האדון אלא היד משועבדת למחשבת האדון כי תיכף שרצון ומחשבת האדון להעתיק החפץ הרי אז משפעת המחשבה חיות לידו שתוכל להתנועע ולהעתיק החפץ והנה