עמוד העבודה שכ

אך אתה הבורא שידעת באמת איזה דבר טובה לי ואיזה דבר רעה לי ומבקש אני ממך שתעשה לי טובה לתכלית אף שיהי' עתה רעה כיון שסוף סוף יבוא לי מזה הרעה טובה ונחזור לענינינו כי בהיות שאדם מחשב בגדולת הבורא וחכמתו ויכולתו והשגחתו לאין תכלית תגדל אהבת הבורא בלבו מאוד מאוד וישבח אותו מאוד בקול נעים שקול מעורר הכוונה וירצה לשבח אותו יותר ויותר כפי תכלית כחו והאהבה נקשרת בלבו מאוד מאוד אשר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ויחלה חולת אהבה ומחמת צער גדול שיש לו שאינו יכול להשביע אהבתו ותאותו לבורא יחשוק למסור עצמו לסבול כל יסורים קשים שבעולם מחמת אהבתו המופלא' ויהיה כל היסורים בלבו כדבש לפיו בעבור גודל האהבה שיש לו לבורא ית"ש ואפי' אם ייסרו אותו יסורים קשים ומרים לא ירגיש שום צער וכאב כלל ועיקר בהיות נשמתו קשורה למעלה בשרשה במחשבתו בבורא ית"ש ובאהבתו וכל מיני הרגשת הכאב הגופני ותאוות גופניות הוא מחמת הנשמה שבגוף האדם כי נשמתו יצאה מגוף האדם לא ירגיש שום כאב ותענוג וכיון שזה מפשיט מעליו כחות הגופניות וכחות הרוחניות מתגברים אז אינו מרגיש שום כאב כלל ועיקר ואדרבה כל הכאבים הם לו לנחת בעבור שמשביע אהבתו לבורא ית"ש באלו היסורין ובאמת אינו מרגיש כלל וכלל וא"כ כשאדם יתפלל וישבח לבוראו בשמחה מופלאה עד שיהיה אהבתו להבורא בוער בלבו עד שיחשוק להשביע את אהבתו במסירתו להריגה על קידוש השם אז נחשב לו כאלו נהרג על קידוש השם ואין הפרש בין זה לזה אלא שזה במחשבה וזה במעשה זה בכח וזה בפועל ואפשר שזהו הפירוש של. כך עלה במחשבה הנזכר על ר"ע שבמחשבתו עלתה נשמתו למעלה בשרשה ונתקשרה שם והנה התוס' כתבו במס' בבא מציעא בדף קי"ד ע"ב שאליהו קבר לר"ע עם היות שאליהו כהן הוא לפי שהי' מת מצוה שהיו יראים לקוברו שהי' מהרוגי מלכות והנה מצאתי בס' תורת חיים של מרח"ו שקיבל מרבו האריז"ל בדרוש הגדול שבפ' בשלח שמצא כתוב שר"ע מת מיתות עצמו ובא אליהו ז"ל וקוברו והנה לפ"ז לא היה מת מצוה והיאך קברו אליהו שהוא כהן אך הענין הוא שבאמת נהרגו ע"י המלכות אך ההריגה לא פעל בו כלו' יציאות הנשמה מן הגוף אך הוא מת מיתת עצמו שהתקשר נשמתו למעלה בשרש' דבוק עצום במחשבתו והוא מיתות נשיקה כמו שתי חלות שנשקו זו את זו דהיינו שדבקו וקרא לדיבוק נשיקה וא"כ מ"מ היה מת מצוה שהיו יריאי' לקברו או אפשר כיון שמת בנשיקה ולא ע"י מלאך המות לא היה מטמא כלל כי הטומאה למת בא ממלאך המות ואמר כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו כו' פי' כל ימיו היתה אהבתו עזה מאוד מאוד עד שלא היו יכול להשביע את אהבתו לבורא והיה מצטער על זה כל ימיו שיבוא לקידוש השם להריגה להשביע תאותו נחשב לו כאלו נהרג כיון שהגיע לזה החשק כל הראוי לביל' אין ביל' מעכב' בו ועפ"ז יובן הפסוק כי עזה כמות אהבה פירוש כי האהבה היא עזה כמו האהבה שיחשוק אדם למות על קידוש שמו ית' הגדול ואם יגזור השם בחיים עוד ארחיב ביאור זה הענין יותר ויותר במשל ומליצה כאשר יורני המלמד לאדם דעת ברוך חונן הדעת

משל להנ"ל אם אדם אחד הוא בעל מחשבה גדול מאוד ויחשוב מחשבות וישתקע במחשב' ההם אם יספר אדם איזה סיפורים במעמד קרוב לזה האיש בעל מחשבה בכדי שיכול לשמוע את הדברים ההם ועכ"ז לא ישמע בעבור שהשמיעה וכל החושים באים מכח הנשמ' המשפיע חיות באדם וזה האדם מפשיט כל כח הנשמה במחשבה הזאת שמחשב לכן אינו שומע הדברים ההם ולא עוד אלא אף אם גוררי' בבגדו ובגופו אינו יודע אם גוררין אותו מחמת רוב השתקעות מחשבתו בדבר אחר וכמעט לא ירגיש בעת הזאת צער המחט שיתחבו אותה בגופו וכמו כן לא יכוה וישרף כ"כ במהרה בנגעו בגחל' כמו אדם אחר שאינו בעל מחשבה שתיכף מכוה עצמו בגחל' ויטה עצמו תיכף מהגחלת להלאה למרחוק ממנה באשר שזה האיש יודע שהגחלת שורפה בנגיעה באדם וכאשר רואה שידו או אבר אחר נוגע בגחלת אז מחשבתו מסיע' כאב השריפה בעת הזאת בעבור שיודע במחשבתו שגחלי שורפ' משא"כ באדם שהוא בעל מחשבה אחרת ואינו שם מחשבתו לזאת בעת ההוא שגחלת שורפ' וגם אינו רואה נגיעתו בגחלת בעבור כי בהשתקעו' מחשבתו בדבר אחר כמעט מתבטל עם כל החושים עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו וכן כולם וזהו ענין הנביאים שהפשיטו כחות הגופניות מעצמם והגבירו כחות הרוחניים עליהם כי כשזה קם זה נופל לארץ ומתקשר נשמתו למעלה בשרש' ורואה מה שרואה וזהו ענין נבואתו ובעוד נשמתו קשורה למעלה הגוף נופל לארץ כאבן דומם בעבור שכחות הגופניות נתחלשו מאוד עד שאין להם תקומה על הארץ ובאותו פעם שהנביא היה מוטל לארץ אפי' היו נועצין בו דקר לא ירגיש כאב כלל ושמעתי וקבלתי ממגידי אמת שמית' הרמ"ע מפאנו בעל עשרה מאמרות ויונח אלם ופלח הרמון הי' כן מיתות נשיקה שהתקשר נשמתו למעלה ונפל לארץ מושלך כאבן דומם ונשאר מת על הארץ ויהי רצון שיהיה אחריתי כמוהו אשרי לו

ויובן ג"כ לפי הנ"ל מה שאמרו בגמ' חלום אחד מששים בנבואה לפי שבעת שהנביא מקשר נשנותו למעלה במחשבתו נשאר גופו על הארץ כאבן דומם והוא מיתה גמורה מפני שבעודו בחיים חייתו נשמתו בגופו אינו יכול להשיג כי הגוף מסך מבדיל מונע ההשגה משא"כ בהתפשטות נשמתו מגופו אז משיג שלא ע"י מסך מבדיל כי הגוף נשאר כמת על הארץ וכיון שהשינה אחד מששים במיתה