עמוד העבודה רפב

לקיים כל המצות וקרוב לודאי שיקיימם והנה ידוע הוא כמים פנים לפנים כן לב האדם אל האדם נמצא מי שאוהב את הבריות גם הבריות אוהבים איתו כי דבר היוצא מן הלב נכנס אל הלב ואם ירצה האדם לידע אם חבירו אוהב איתו ויסתכל בעצמו אם הוא אוהב את חבירו גם חבירו אוהבו כי רוחניות הלבבות צופות ומסתכלות זו אל זו ואע"ג דאיהו לא חזי ליבי' חזי ושוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות כי בלב ולב ידברו ומעתה תבין על נכון כל שרוח הבריות נוחה הימנו הרי ע"כ גם הוא אוהב את הבריו' עם שלא יבצר שלא יגיע לו איזה רעה עכ"ז אוהב אותם מחמת אמונתו החזקה שאינם עושי' לו כלום כ"א בגזיר' הבורא ולכך רוח המקום נוחה הימנו אחד כי האמונה בלבד תספיק לשיהי' רוח המקום נוחה הימנו ועוד כי מי שאמונתו חזקה כ"כ יקיים בנקל כל המצות ואין לו שום מונע כלל וא"כ בדין הוא שיהא רוח המקום נוחה הימנו

בשמים ממעל פי' במילי דשמיא תסתכל במי שהוא ויותר ירא שמים ממך ועל הארץ שהוא עניני עוה"ז תסתכל במי שהוא למטה ממך דהיינו במי שהוא מדוכא בעניות יותר ממך וא"כ תחזיק טובה להקב"ה ע"ז וכן אמר החכם לאחד שדאג ואמר לו אם דאגתך על העוה"ז כבר הניח אותך אלהים מדאגתך פי' כי יש עניים גדולים ממך ואם דאגתך על עוה"ב יוסיף אלהים דאגה על דאגתך. פירוש אחר כבר הניח אלהים אותך מדאגתך כי אינך צריך לדאוג ולא תועיל בדאגתך ולא תפסיד כלום אם לא תדאוג כי אינך יכול להוסיף על מה שקצוב לך בין ר"ה ליה"כ וכל העולם אינם יכולים לפחות מקצבתך אף פרוטה אחת ואם דאגתך על עוה"ב יתוסף לך דאגה על דאגתך כי במה שלא תתקן לעצמך תפסיד אתה כי זה הדבר מסור בידיך וברשותך כי הכל בידי שמים חוץ מירא' שמים וזש"ה מה יתאונן אדם חי כלומר אין לו להתאונן על שום דבר כמאמר החכם הנ"ל כבר הניח אלהים אותך מדאגתך וא"כ אין לו להתאונן כ"א על חטאיו כמ"ש החכם ואם דאגתך על עוה"ב יתוסף דאגה על דאגתך והנה ד' מדרגות הם אנוש איש גבר אדם ואדם הוא כנוי הצדיק וז"ש מה יתאונן אדם חי כי רשעי' בחייהם קוריים מתים

ארז"ל במס' שבת על פסוק אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וכי אורך ימים בימינה הוא דאיכא עישר וכבוד ליכא בתמי' ופירש"י כיוון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבודי ומתרץ הגמ' אלא למיימינים בה איכא אורך ימי' וכ"ש עושר וכבוד למשמאלי' בה עושר וכבוד הוא דאיכא אורך ימים ליכא והנה שמעתי לפרש דאורך ימים כמשמעו דהיינו אריכות ימים בעוה"ז והגמ' מקשה כיוון דאיכא אורך ימים כ"ש דאיכא עושר וכבוד דבלא עושר וכבוד לא מקרי אריכות ימים ועני חשוב כמת זה אינו דהא הגמ' מדייק בתחלה עושר וכבוד הוא דאיכא אריכות ימים ליכא ואם נאמר שאריכות ימים כמשמעו בעוה"ז א"כ היאך יצוייר עושר וכבוד מאחר דליכא אריכות ימים אבל הפירוש האמיתי של אריכות ימים הוא בעוה"ב בעולם שכולו טוב וארוך כמ"ש בגמ' גבי שלוח הקן וכבוד אב ואם אבל לפ"ז קשה א"כ מה מתמה הגמ' כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד והא בכמה מקומו' ארז"ל לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות וכן גבי יעקב אבינו ארז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף אמר הקב"ה לא די לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה גם בעוה"ז ונלע"ד ליישב כך דהנה יש לדקדק מלת וכבוד מיותר בקרא דהלא ארז"ל במס' קידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני עשיר אם בני אדם מכבדי' אותו מחמת עשרו הרי זו מקודשת וא"כ מאחר דכתיב עושר ודאי יש שם כבוד ג"כ דבלא כבוד אין העושר מקרי עושר וגם ארז"ל רבי מכבד עשירים הי' ונלע"ד ליישב כך דהנה ארז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והקשו התו' הלא ארז"ל כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ותירצו התו' ההוא דנוח לו שלא נברא איירי בלומד ע"מ לקנטר משא"כ בלומד בשביל פרנסה או כדי שיקראהו חכם ורבי. והנה התו' הוכרחו לחלוק ולמצוא שני מיני שלא לשמה אלו מחמת דוחק קושיית' ולא מצאו חילוק אחר בין שני מיני שלא לשמ' רק זה החילוק דהיינו מין אחד לקנטר ומין השני בשביל פרנסה או כבוד. ולדברי התו' אלו הי' נראה לכאורה לפרש הוא"ו של וכבוד דכתיב בקרא תשמש במקום או כמו שמצינו גבי קרבן פסח דכתיב מן הכבשי' ומן העזי' ופירש"י מן הכבשים או מן העזי' והכוונה היא כן בשמאלה דהיינו בלומד שלא לשמה ישיג עושר או כבוד דהיינו אם כוונתו בשביל ממון ישיג ממון ועושר ואם כוונתו בשביל שיכבדוהו מחמת לימודו ישיג כבוד ואפשר לפעמים כשיכוון בשביל שניהם ישיג שניהם שהם עושר וכבוד. ולפעד"נ גם מי שלומד שלא ע"מ לקנטר אלא בשביל עושר וכבוד גם הוא בכלל נוח לו שלא נברא והא דאמרו רז"ל יעסוק אפילו שלא לשמה איירי בשלא לשמה יותר דק כדבעינין למימר לקמן וכפי שאנו נפרש יעסוק אפילו שלא לשמה יושג בחוש איך שלא לשמה כזה מביא לידי לשמה משא"כ לפירוש התוספו' לא יושג בחוש איך שלא לשמה שהיא לשם עושר או לשם כבוד מביא לידי לשמה ואדרבה יותר נכון לומר שאף הוא בכלל נוח לו שלא נברא מאחר שהוא משתמש בתורה לצרכו ועושה את התורה כלי תשמישו ואמרו רז"ל ודאשתמש בתגא