עמוד העבודה רפא

והיא דלה ועניא דלית לה מגרמ' כלום. או יאמר שמש בשבת כלומר שמש משפיע בשבת ע"י צדק' לעניים כי ע"י מה שהעשי' נותן צדק' לעני מעורר הדוגמא למעל' ששמש ישפיע' בשכינ' הנקרא' שבת וזהו שארז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו כלומר שהוא עשיר גמור שיש לו הון עצום ורב לפי שבמד' שמח בחלקו נעש' מרכב' לז"א לכך זכה להון עצום שיהי' ג"כ מרכב' לקב"ה בבחי' מה שמשפיע צדק' לעני ועתה יובן מ"ש יעקב אם יהי' אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך פשוטו כמשמעו שישמרנו מעשו ויתכן לפרש שכיוון עוד באמרו ושמרני בדרך הישר הזה אשר אנכי הולך שלא אטה מדרך הישר שלא אלמוד מדרכי לבן ונתן לי לחם כשאצטרך לאכול ולא קודם לכן ובגד כשאצטרך ללבוש ולא קודם לכן ושבתי בשלום וגו' אז והי' ה' לי לאלהי' שיתגלה ויהי' ניכר אלי היותו אלוה משגיח ובעל היכולת ומנהיג ויתחזק בטחוני בו עד שאהי' שמח בחלקי ואהי' מרכבה לז"א ודבר זה יגרום לי שאהי' עוד מרכבה לקב"ה בבחי' אחת וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך שאהי' ג"כ משפיע לאחרי' משא"כ העשיר שאינו בוטח בהשם כ"א ברוב הונו לפעמים ידאוג שלא יגנוב ויאבד ממונו ואבד תקותו משא"כ מי שבוטח במלך חי וקיים לא ידאג ויהי' לבו נכון בטוח בהשם

כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו כי הנה ארז"ל מה דעלך סני לחברך לא תעביד זו הוא כל התורה כולה ואהבת לרעך כמוך והענין הוא כי יותר יתפתה האדם מן היצר במצות שבין אדם לחבירו מאשר יתפתה ממצות שבין אדם למקום ועפ"י הרוב ישנא האדם את חבירו מחמת עניני העולם כמו קנאה שיקנא כבוד חבירו או עשרו או גבורתו או חכמתו או רוב בניו או שיגיע לו נזק מחבירו כמו גניב' או גזילה וכדומה או בזיון או הכא' וכאשר יעלה על דעתו כי האדם ההוא אינו סבה וגרם אמיתי להפסידו רק העיקר הוא גזירת הבורא עליו ואם האדם ההוא לא היו מכהו לא הי' נמלט מן ההכא' ההיא עכ"פ והי' הכאה ע"י סבה אחרת כי הרבה שלוחים למקום וכן בענין הפסד האד' ע"י גניבה או בזיון ובאשר יעלה על לבו זה הענין שוב לא ישנא את חבירו אף אם יגיע לו רעה על ידו מאחר שלא הי' באפשרי להמלט מן הרעה ההיא בשום פנים כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והגזירה אמת והחריצות שקר וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו ואין חכמה ועצה ותבונה נגד גזירות הש"י כי תתקיים עכ"פ ואם יצרו יפתה שיגמול לחבירו ג"כ רעה כאשר עשה חבירו לו ישיב ליצרו באמת ממ"נ אם נגזרה גזירה על חבירי הרעה שארצה לעשות לו לא ימלט ממנה ולמה אטריח את עצמי לגרום לו רעה ואם לא נגזרה עליו הרעה ההוא גם אני לא אוכל לעשות לו מאומה ואף אם אתחכם בכל מיני תחבולות לא יועיל לי לגמול לו רעה אשר לא נגזרה עליו מן השמים ולמה לי לטרוח בחנם ולעבור על רצונו ית' לחשוב מחשבות נגד גזירותיו ית' וכל מי ששומע ליצרו בענין כזה הרי הוא כופר בעיקר במה שחושב שאם יתאמץ יוכל לבטל גזירות הבורא היש כפירה גדולה מזו והנה במ"א בארנו שכל המצות תלויית באמונה ובבטחין כי מי שיאמין אמונה שלימה שהכל בידי שמים וכל מה שגזר הבורא ית' בין לטובה בין לרעה יתקיים עכ"פ וא"א להמלט מגזירותיו ואין לו שום תחבולה לשנית גזירותיו בשום דבר א"כ לא ימצא לו מניעה לעולם בכל מצוה מהמצות כי לפעמים ימנע האד' מעשות איזה מצוה בעבור פחד הפסד ממון או חושש הכאה או חשש מיתה או הריגה או בזיון או כיוצא באלו שהם כולם נגזרים מהבורא ית' ואם ימסור האדם לגבורותיו ית' שוב לא ימנעהו שום דבר במצוה מן המצות והוא מאמרינו בא חבקוק והעמיד כל התרי"ג מצית על מצוה אחת והיא צדיק באמונתו יחי' כי מי שמאמין אמונה חזקה במה שאמרנו הרי יוכל בנקל לקיים כל המצות והנה מי שמקיים ואהבת לרעך כמוך ואוהב כל הבריות ואע"פ שמגיע לו על ידם הפסדות נמצא בודאי מאמין שאינם עיקר הסבה רק עיקר הסבה היא גזירותיו יתברך נמצא מקיים כל התורה כולה בנקל וזהו שאמרו רז"ל ואהבת לרעך כמוך זו היא כל התורה כולה והנה הרמ"ע ז"ל כתב בספר עשרה מאמרות במאמר חיקור דין ח"ד פ"ט וז"ל שיתן לבבכם לכללות פרשיות התורה כי לא באו המצות בהן בלשון צווי אלא בהוראות העתיד לא יהי' לא תשתחוה לא תשא והכוונה גלוי וידוע לפני שלא יהי' לך אלהים אחרים וכן כולם כי טבע המחצב לא יסבול מעשה העבירה והי' הנכשל בה מקרה הכסיל אשר לא יתמיד עכ"ל ואני אומר במצות שבין אדם לחבירו יצדק זה מאוד כי לא תרצח הכוונה שאין אתה עיקר הגורם מיתתו כי כבר נגזרה עליו הריגה ומ"מ דמו מידו יבוקש כי מגלגלין חוב ע"י חייב אבל אין אתה רוצחו אמת אלא גברא קטולא קטלית וכן לא תגנוב ולא תגזול לא תעשוק לא תוני כלומר לא תועיל כלום במעשיך כי אינך יכול לחסרו מבלעדי ואין אתה יכול להרויח בלעדי וכן לא תענה לא תועיל בעדותך להפסידו וכן כל הדומה להם מאחר שכל המאורעות של האדם נגזרות עליו מן השמים א"כ אין האדם עיקר הפועל וכף מהמצות שייטיב אדם לחבירו אין האדם עיקר המטיב אלא הוא ית' שאם הוא לא ייטיב ישיג הטובה ההיא ע"י אחר כי הרבה שלוחים למקום בין לטוב בין לרע וע"ד הכלל יצדק לשון עתיד בכל המצות כי ודאי לא יצוה הוא ית' מצותיו למי שאינו מאמין מציאותו ית' ויכלתו ושגזרותיו מתקיימת עכ"פ רק למי שמאמין כל זה וכבר אמרנו למעלה מי שמאמין כל זה נקל לו