עמוד העבודה רעד

המסור' הזאת כך דהנה ארז"ל אוכלי המן עיניהם תלו לאביהם שבשמים כי היו מתפחדים אולי לא יהי' למחרת מן וימותו ברעב לכן בהכרח היו משעבדים את לבם לאביהם שבשמים והיו תולים עיניהם לו ית' שיתן להם פרנסתם ובזה תפרש המסור' ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ומקשה המסור' יום לשנה למה לא נפל ביום א' לשנ' שלימה ומתרצה המסור' משום ואותו יום יום ידרושון ואם הי' נופל ביום א' מן לשנה תמימה לא היו דבקים בהשם כל השנה כי היו חושבים מאחר שיש להם לאכול שנה תמימה אינם צריכין לדבק בו ית' כל השנה ועד"ז פירשתי טוב לחסות בהשם מבטוח באדם כי הנה הר"מ אלשיך מפרש באבות אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח שהם היפוך דברים בלי ענין ומפרש הוא ז"ל שהוא ענין ויכוח האדם עם הבורא ית' האדם טוען אין לי מה לאכול ואיך אוכל ללמוד תורה אם אין קמח אין תורה תן לי לאכול ואח"כ אלמוד תורה והקב"ה טוען למוד בתחלה ואח"כ אתן לך לאכול ואם אין תורה כלומר אם לא תלמוד אין קמח לא אתן לך קמח כי כשאתן לך לאכול בתחלה שוב לא תרצה ללמוד אח"כ תורה מאחר שאין לך הכרח ואני הוא יותר בטוח ממך שאם תלמוד בתחלה נאמן אני ובודאי אתן לך אח"כ לאכול משא"כ אם אתן לך לאכול בתחלה תשקר לי ולא תרצה ללמוד אח"כ וזהו שאמר הכתוב טוב לחסות בהשם כלומר יותר טוב הוא שיהי' האדם חוסה ובוטח בהשם שיתן לו לאכול אחר למודו בודאי מבטוח באדם ומלת מבטוח קאי על השם שמוזכר בתחלה בפסוק ופירושו הוא מבטוח השם באדם כי הש"י אינו מובטח באדם שילמוד אחר האכילה כי האדם הוא משקר והקב"ה נאמן וקיים במאמרו ובהבטחותיו וראיתי באיזה מפרש שמפרש עד"ז עיני כל אליך ישברו כאשר אתה נותן להם את אכלם בעתו ולא קודם לכן והנה ארז"ל במס' ר"ה בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים בר"ה כל העולם עוברים לפניו כבני מרון ר' יוסי אומר אדם נדון בכל יום והנה לכאורה קשה מה' בא ר' יוסי ללמדנו בזה איזה מוסר או הדרכה טובה ונראה ליישב עפ"י מה ששמעתי לפרש פסוק אחד בישעי' מכף רגל עד ראש אין בו מאום כי אחר הושענא רבה ושמיני עצרת שאז היא גמר החתימה על כל השנה כולה והוא נקרא כף רגל שהוא סוף הרגל של חג הסכות אין בו מתום כלומר אין אחד מהם שיהי' תמים עם השם כי הם חושבים ששוב אינם צריכין לו ית' כל השנה מאחר שכבר נכתב ונחתם די פרנסת' לכל השנה ובודאי לא ישונה כ"א בר"ה אז הם מתחילין להתקרב מעט לו ית' ומתפללין שיכתבו לפרנסה טובה ואחר כף הרגל שהוא הושענא רבה ושמיני עצרת שהם סוף הרגל כולה אומרים נואש להתקרב לו ית' וז"ש הכתוב מכף רגל דהיינו אחר הושענא רבה ושמיני עצרת ועד ראש שהוא ראש השנה אין בו מתום כלומר צדיק תמים עם הבורא ית' שכולם אומרים נואש ואמשיל לך משל דהנה ידוע המנהג בייערות לברור מי שיהיו ראשי הקהל על פי הסכמת שבעה טובי העיר אשר כל עניני העיר על פי ראשי הקהל יצאו ועל פיהם יבואו והנה בורר אחד הי' עיקר ביניהם שהיה יכול להטות בחכמתו רצון כל הבוררי' לרצונו ואיש אחד מאנשי העיר הי' משתוקק מאוד שימנוהו הבוררים לראש הקהל ויבא להבורר העקרי ויבך ויתחנן לו שישמוהו לראש וימלא הבורר רצונו וישימהו לראש הקהל ואחר שנתמנה לראש הקהל וכל עניני הקהילה בידו והי' מיצר להבורר העקרי מאוד כל השנה כולה ויחר אף הבורר מאוד על ראש הקהל באמרו הלא אני שמתיהו לראש ועתה משלם לי רעה תחת טובה ועוד חרה אף הבורר ביותר על מה שראש הקהל גנב דעתו כי הראש הקהל הכניע את עצמו לפני הבורר זמן מועט כשיעור זמן ישיבת הבוררים שהיא חצי שעה או שעה ואח"כ היה מושל ראש הקהל על הבורר שנה תמימה ויתיישב בדעתו לאמר מהיום והלאה צריך אני להיות מתון בדבר מאוד ולהתיישב בדעתי היטיב בשעה מועטת שהוא זמן ישיבת הבוררים את מי אשים לראש הקהל על שנה תמימה והנה ר' יוסי באמרו אדם נידון כל יום בא להדריך אותנו שנדבק בבורא ית' כל הימים כלומר אל תחשבו כי בר"ה לבד אתם נידונים וכסבורין אתם שאינכם צריכין להכניע לפניו ית' כ"א מר"ה ועד אחר גמר חתימה ואח"כ תאמר נואש בכל השנה לא כן הוא כ"א בכל יום אתם נידונים לפניו ובכל יום ויום הנכם בידו ית' וצריכין אתם להכנע לפניו תמיד ואפי' לדעת ת"ק דס"ל בארבעה פרקים העולם נידון ג"כ א"א לומר נואש נגד הבורא ית' כל השנה כולה כי הוא ית' צופה ומביט לסוף דבר בקדמותו מראשית שנה ועד אחרית שנה ויודע מי שעתיד להיות טוב לפניו ית' כל השנה כולה אותו האיש הוא ית' כותב וחותם לטובה ומי שעתיד להיות רע בכל השנה נכתב ונחתם לרעה ועד"ז פירש בעל יפה תואר דברי המדרש רבה בפ' ויצא וז"ל המדרש אות באו' צפה הקב"ה מה שלבן עתיד לעשות ליעקב אבינו וצר צורה כיוצא בה אם כה אמר אין כתוב כאן אלא אם כה יאמר עכ"ל המדרש והנה דברים אלו בלתי מובנים לכאורה ופירש בעל תולד' יצחק ובעל יפה תואר כך דהנה לבן רצה להתחכם נגדו ית' כאשר ראה כי כלתה אליו הרעה המו התנאים שהתנה עם יעקב כך היו הצאן מתעברות ומולידות אם הי' מתנה עקודים יהי' שכרו של יעקב וילדו כל הצאן עקודים אם נקודים נקודים לכן התחכם לבן להתנו' עם יעקב מתחלה עקודים כדי שיתעברו הצאן עקודים ואחר שנתעברו הי' חוזר מעקודים לנקודים באמרו כי קודם שיולידו הצאן רשאי לחזור מתנאו כיון שאינו יודע מה יולידו אבל הקב"ה צפה התנאי השני שעתיד לבן להתנו' אם יעקב וצר צורה