עמוד העבודה רעג

כל העולם ומה שיש בו הן ענינים גשמיים הן רוחניים הכל שלו ית' וזה האדם המתגאה באיזה דבר בודאי הוא חושב שזה הדבר שמתגאה בו הרי הוא של עצמו ואינו שלו ית' ואם כן הרי הוא כופר בעיקר

ועתה נחזור לענינינו הראשון מ"ש למעלה בשם הרמב"ם שתולה מעלת ענוה של משה במעלת נבואתו של משה ולפענ"ד נראה להיפוך וענינם אחת של הרמב"ם ושלי כי הנה למה שכתבנו למעלה דע"י מעלת ענוה לחוד יכול האדם לבוא להשרא' השכינה הגורמ' השגת הנבואה אלא שע"י החכמה והגבורה והעושר תוכר ותתפרסם מעלת הענוה א"כ מי דהוא עניו ביותר הוא נביא ביותר וא"כ לפי שהאיש משה עניו היה מכל האדם לפיכך ולא קם עוד נביא בישראל כמש' ובאמ' של הרמב"ם ושלי שניהם אמת שבתחלה צריך האדם להיות עניו ומאחר שהוא עניו בא לידי נבואה וכשבא לידי נבוא' משיג רוממות הבורא ית' שהוא עצום מאוד ומשיג את עצמו ג"כ היטיב איך הוא אפס ואין ועי"ז תתרב' ענותו וכשתתרב' ענותו תגדל השגת הנבואה וכל אחד משניהם דהיינו הענוה והנבוא' כל אחד מהם מגדיל חבירו כי הענוה מגדלת הנבואה כמ"ש למעל' והנבואה מגדל' הענוה כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם: ומעתה יתורץ מה שהקשינו בתחלת הדרוש שאלו השלש' מלות של בזאת יתהלל המתהלל מיותרי' המה והכי פירוש הפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו אפילו כשיהללוהו אחרים שהוא חכם אין ההלול ההוא נקרא על. שמו כי החכמה שבו הוא שלו ית' וכן אל יתהלל הגבור בגבורתו ועשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל כלומר ומתי יוכל להתהלל המתהלל בזאת שהזכיר כאן דהיינו החכמה והגבורה והעושר ומפרש בהשכל וידוע אותי דהיינו כשמשיג גדולתי וכשמשיג גדולתי הרי הוא בודאי עניו וכשהוא עניו א"א שיתהלל במדת הענוה אם לא שיתהלל בשהוא חכם גבור ועשיר ויש לו מקום להתגאות ואעפ"כ הוא עניו נמצא בכה"ג הוא מתהלל בזאת שהזכיר כאן דהיינו בחכמה וגבורה ועושר ולא שחכמה וגבורה ועושר יהיו עצם הלולו ושבחו שהרי שלשה הללו אינם באים מכחו כ"א מתנת הש"י אלא במה שמשבחין אותו במדת ענוה לא תוכר ותתפרסם כ"א ע"י שלש אלה שהם חכמה וגבורה ועושר לכן כשרוצין לשבחו במד' ענוה בהכרח ישבחו אותי בתחלה בשלש אלה

אבל יש לדקדק לפי דברינו מהו בזאת ה"לל בלשון רבים כ"א באלו שהרי שלשה המה שהם חכמה וגבורה ועשירות אבל י"ל שמרומז בכאן רמז כי הנה שמעתי על בזאת יבא אהרן אל הקודש הוא רמז על הגאולה כי הנה ידוע שע"י תשובה תפלה צדקה של ישראל יעבירו את רוע הגזירה של הגלות וזהו צום קול ממון ששלשתם מספר אחד להם שהם צו"ם עולה קל"ו וכן קול וכן ממון ושלשת' ביחד עולה מנין זא"ת וזהו דקאמר כ"א בזאת שהוא צום קול ממון יבוא אהרן אל הקודש לימות המשיח והן הם שהוזכר יעקב ויבא יעקב שלם עיר שכם שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו כי שלם בגופו הוא מיוחס לגבור' שלם בממונו הוא העושר שלם בתורתו הוא החכמה וצום קול ממון נמי יש להם יחוס לחכמה גבורה ועושר כי הנה איתא בספרי מוסר שעיקר התשובה הוא למוד האורה ואם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד ב' דפין פרק אחד ילמוד שני פרקים והנה ממון הוא העושר וקול הוא קול תורה שהיא החכמה וצום מיוחס לגבורה כי ע"י הצום נחלש הגבורה ורומז הכתוב שאל יתהלל אדם בחכמה וגבורה ועושר כ"א כשעוש' בשלש אלה תשובה דהיינו בגבורתו יתענה שהוא צום למען יחלש כחו בחכמתו ילמוד תורה שהוא קול ובממונו יעשה צדקה שהוא ממון ואם יתנהג בשלש אלה שהם צום קול ממון שהוא עולה זאת אז יהולל המתהלל בהם. בנל"ך ואע"י

בעזה"י נתחיל בס"ד דרוש הבטחון אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים בידי בשר ודם הנה הפירוש הפשוט הוא כי ידוע כי מרירות הרוחני הוא יותר גדול ממרירות גשמי וכן מתיקות רוחני יותר גדול ממתיקות גשמי ולכן בקש' יונה יהיו מזונותי מרורים כזית שהוא מרירות גשמי מסורים בידך שהוא מתיקות רוחני במה שאינו צריך לבשר ודם ואל יהיו מתוקים כדבש שהוא מתיקות גשמי ומסורי' ביד בשר ודם שהוא מרירות רוחני כי ההצטרכות לבשר ודם הוא מר מאוד כמשארז"ל פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות כי ההצטרכות לבריות הוא יותר מר מפשוטת נבילה בשוק ואע"פ שפשיטה נבילה בשוק הוא עלבון גדול הנה ההצטרכות לבריות הוא עלבון יותר גדול וכן משארי"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כי אע"פ שמצוה לענג את השבת ולשמוח בו מ"מ יותר ישמח אם יאכל פת במלח בשבת והוא שלו משיאכל תרנגולת פטומ' ויין א והוא של אחרים והנה נלע"ד לפרש המאמר ש היונה בדרך מוסר כי הנה כתוב בפ' ויצא וידר יעקב נדר לאמר אם והי' אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגו' הנה מלת לאכול וללבוש מיותרים הם כי פשיטא הוא שלחם הוא לאכול ובגד היא ללבוש ונלע"ד ליישב זה כי הנה איתא במסור' שלש פעמים כתיב יום אחד ויצא העב ולקטו דבר יום ביומו והשני יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם בפ' שלח לך והשלישי ואותי יום יום ידרושון ונ"ל פירוש