עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › עמוד העבודה

עמוד העבודה קצד

Amud haAvodah 194 · עמוד העבודה · free full Hebrew text

Open in the reader →

שלא תהי' הכוונה בשביל תענוג הגופני אלא מרוב פרישותיכם מתענוגי העולם יהי' בעיניכם כאלו כבר אתם שבעים מתענוגי עוה"ז ואעפ"כ תאכלו לא בשביל הנאה גופניית אלא למען והללתם את השם אלהיכם אשר עשה עמכם טובה נפלאה לתת לכם כח נפלא להוציא ניצוצי הקדושה מתוך הקליפות ולא יבושו עמי לעולם כי מי שרודף אחר תענוגי העולם ראוי שיתבושש מאוד כי הוא מעשה בהמה אבל עמי לא יבושו לעולם בהיות כוונתם לא בשביל תענוגי העולם אלא למען הוציא ניצוצות

או יאמר ולא יבושו עמי לעולם כי הנה כפי המפורסם בתורה נביאים וכתובים ובכל ספרי תורה שבע"פ מגודל הפלגת אהבת הבורא את ישראל הי' קשה לכאורה על. מה פשה השם ככה לאדם לעשותו כדמות גרף של רעי לאכול מאכלים גופניים ואח"כ נסרחים ומוכרח לילך לבית הכבוד לנקות את עצמו וכדי בזיון וקצף לעשות האדם כלי מלא בושה וכלימה אבל האמת מה שנראה לכאורה שהוא בזיון ופחיתות לאדם אדרב' נהפוך הוא כי הוא שלימותו כי היותר טוב שבמאכל שהוא עצם ניצוצי הקדושה הוא נבלע באיברי גופו ומתאחדים ומתיוחדים עם הנשמה כי מצא מין את מינו וניעור כי הלא עה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד יתלכדו ולא יתפרדו הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שכל עיקר כוונתו באכילה ושתיה להוציא ניצוצות הרי האכילה שבח הוא לו משא"כ סי שכוונתו הוא בשביל הנאה גופניית הרי אז גנאי הוא לו שה א כלי מלא בושה וסרחון וז"ש ולא יבושו עמי לעולם כי אדרבה שבח הוא לו: עוד פירוש אחר על ואכלתם אכול ושבוע ועל ויחזו את האלהים קרוב לענין ראשון כי הנה אנו רואים שהקב"ה ברא באדם שני כלים נגדיים כי החיך אוהב המחוק ולא חריף והלב אוהב חריף ולא מתוק כי לכן הלב נתון בשמאלו של אדם שהוא יונק ממדת השמאל שהוא חריף וכשהאדם רוצה לעשות שלום ביניהם מערב חומץ שהוא חריף עם דבש שהוא מתוק נמצא שניהם נהנים זה מן המתיקת שבו וזה מן החריפות שבו והנה כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו כדי שנשכיל ונבין את כבודו עפ"י הדוגמאות והמשלים שנביא מן ענין עוה"ז ככתוב ומבשרי אחזה אליה וכן הוא הדוגמא למעלה המתקת הגבורות בחסדים והנה ידוע בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא כי מה שנעשה בהענפים למטה כן יתעוררו השרשים למעלה וכשאדם מערב ומייחד דבר חריף עם דבר מתוק הרי עי"ז נמתקים הגבורות שלמעלה ע"י החסדים כי כל דבר חריף הוא דפוס ודוגמא של הגבורות וכל מתוק הוא דוגמא של החסדים ואע"פ שאין האדם מכוון לזה מ"מ מועיל דחזקה שליח עושה שליחותו וקיימו למעלה מה שקבלו למטה ובשביל זה הוא שברא הקב"ה באדם החיך והלב שיהיו מתנגדי' כדי שירדוף אחר המאכלים המורכבים ממתיקות וחריפות כדי שעי"ז יהיה יחוד ומתוק גבורות ברחמים

בפתיחת ספר עץ חיים ז"ל כשעלה ברצונו ית"ש לברוא את העולם כדי להיטיב מטובו לברואיו ויכירו גדולתו כו' אל תטעה לפרש ח"ו שכוונת הא"ס בבריאת העולמות היתה להתפאר ח"ו כדי שיהיו נמצאים שיכירו גדולתו שאם אין נמצאים בעולם זולתו אין מי שיכיר גדולתו חלילה וחס אל תטעה לפרש כן שאם תאמר כן ח"ו הרי הגיע לו תועלת ח"ו ע"י בריאת העולמות והנה ידוע שא"ס אינו מקבל תועלת משום נמצא בעולם כי ככחו אז קודם בריאת העולמות כן כחו עתה לאחר בריאת העולמות ולא הוסיף על שלימותו ח"ו ולא חסר משלמותו ע"י בריאת העולמות כי זהו גדר השלם בתכלית שאינו מקבל לא חסרון ולא יתרון וכל המוסיף גורע שאם תאמר שע"י בריאת העולם נתוסף שלימותו א"כ מוכרח אתה לומר שבתחלה הי' חסר משלמותו אותו שיעור התוספות וא"כ אתה גורע ח"ו שלמותו אלא הכוונה בשתי מלות אלו שכתב ויכירו גדולתו הוא ג"כ מתנאי ההטב' שהזכיר קודם לוה כדי להיטיב מטובו לברואיו ומה הוא ההטבה שיכירו גדולתו פי' שישיגו בהשגה שכליית עוצם גדולתו ורוממותו וזו היא באמת הטב' חכליתות שאין הטבה בעולם כמו השגת רוממות וגדולת הבורא וזהו ג"כ שכר בעולם הנשמות שתתרבה הדעת ותתגדל השגתינו

הנה מפורסם בכתבי המקובלים כנוי תפארת ומלכות מכנויים ההפכיים והוא שהו"ק מכונים בשם ששת ימי החול ומלכות בשם שבת וכן מכונים ו"ק בשם שמים ומלכות בשם ארץ וכן הו"ק מכונים בשם יום ומלכות בשם לילה וכן מכונים הו"ק בשם חמה ומלכות בשם לבנה וכן הו"ק מכונים בשם דכורא ומלכות בשם נוקבא וכן מייחסים אל הו"ק יסוד המים ואל המלכות יסוד העפר וכן כל מיני צומח שרשם בו"ק וכל מיני דומם שרשם במלכות וכל אלו הכנויים יעלו בקנה אחד ויובן כי הארץ לעולם עומדת ואשה קרקע עולם היא דע כי החכמים חלקו את השעה שהיא חלק אחד מכ"ד מיום ולילה או חלק אחד מי"ב מאחד מהם וחלקו אותה לתתר"ף חלקים ובכל חלק ע"ו רגעים. נמצא העולה הזה שיש ט' מיני זמנים בעולם מלבד הזמן הגדול הכולל את כולם והוא זמן עמידת העולם שהוא שית אלפי שני הוי אלמא וכו' הלא המה הזמן הקטן יותר מכל הזמנים הוא רגע ואחריו חלק אחד מתתר"ף ואחריו שעה ואחריו יום ולילו עמו ואחריו שבוע ואחריו חודש ואחריו שנה ואחריו שמטה ואחריו יובל שהוא הזמן הגדול שבזמנים המוגבלים והנה שורש כל הזמנים הללו צומחים ונובעים מזמן יום ולילה ומכאן תבין כי הזמן הוא נברא וקודם בריאת העולם לא היה שום זמן כי תצייר בדעתך אלו לא היתה מציאות לילה בעולם כלל ועיקר אלא תמיד הי' יום בלבד ותמיד הי' מאיר