עמוד העבודה קצג

הרוחני של הנשמה והנה למעלה מבואר בדברינו מהחסד הגדול שעושה עמנו הוא ית' אע"פ שעיקר מעשינו הוא דבר מועט מאוד דוגמת טפה מ"מ ע"י צירוף מ"ד שלו למ"ן שלנו מתהיים אורות נפלאים ועתה נשיג גודל אהבתו ית' אלינו כי הלא ארז ל שבעלמא דקשוט הנשמה טוענ' הלא בלי הגוף לא הייתי חיטאת כלל והגוף טוען להיפוך הלא בלי הנשמה הריני כאבן דומם והנה הטענות הללו צודקים במעשים רעים ולגבי מעשים טובים כל אחד טוען להיפוך לאמר שהוא עשה כל מעשה הטוב שהרי חבירו לבד אינו יכול לעשות כלום ומכאן ראיה חזקה ועצומה שהשכר שבעוה"ב יהיה בגוף ונפש כדעת הרמב"ן ולא כדעת הרמב"ם שהוא לנפש לבד כי למה יגרע הגוף לקבל עונש ולא שכר ועוד כי עיקר קבלת העונש אינו ח"ו לנקמה אלא הוא טובה עצומה למרק הזוהמא והרע ממנו כדי שיוכל לסבול אח"כ הטוב כי כ"ז שהרע לא נתמרק נמנע הוא לקבל טוב כי הטוב והרע לא ישכנו ביחד כי אין לך שני הפכיים גדולים יותר מסטרא דקדושה עם סטרא דקליפה כי זה הוא תכלית הטוב וזהו תכלית הרע וכן מעשים טובים לא ישכנו עם מעשים רעים ביחד כמ"ש סור מרע בתחלה ואח"כ ועשה טוב וכ"ז שלא סר מרע א"א לעשות טוב וזה"ש הכתוב ג"כ ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ומאחר שעיקר העונש הוא חזוק כח הקבול ושכר א"כ גם הגוף שמקבל עונש בשביל זה הוא מקבל כדי שיזכה לשכר ועוד מה שהגוף מוכן לשכר הוא טובה גדולה אצל הנשמה דכשגוף הוא זך מאוד אינו כ"כ מסך מבדיל בפני הנשמה ועוד במה שהקב"ה מרכיב הנפש בגוף הוא טובה גדולה לנפש שאם הי' לנשמה עונש רוחני' הי' הכאב גדול מאוד כידוע כי כאב הרוחני הוא יותר גדול מכאב הגופני כמבואר הטעם אצלי במקום אחר אבל עתה שהעונש הוא לשניהם ביחד הרי העונש מתגשם ואינו כאב גדול כ"כ והנה אע"פ שהאורות הגדולים המצטיירים בשכינה ע"י המ"ן שלנו בצירוף המ"ד שלו מ"מ מעלה הקב"ה עלינו כאלו אנחנו בעצמנו פעלנו כל הפעולה של האורות הגדולים מאחר שההתחלה היא משלנו ואלו לא העלינו את המ"ן בשכינה ממילא לא היו מתהווים האורות הנפלאים בשכינה וזו הוא ענין הפיוס שאמר הקב"ה לשכינה צדיקים ליתקרו על שמך כי הנה אם איש ואשתו יולידו בהזדווגם ולד הרי הולד ההוא הוא של שניהם בשותפות ולפי שהבחירה שלנו הוא מצד השכינה לכן אמר הקב"ה צדיקים ליתקרו על שמך כלומר כשיטו בבחירתם לטובה ויעלו בך מ"ן יהיו נקראים על שמך לבד ולא על שמי ובאמת כן איתא בזוהר שהשכינה מתפארת לפני הקב"ה ואומרת חזי במאי ברי אתא לקמך בעובדין דכשרין ומאחר שהצדיקים מעלין מ"ן ומעוררים היחוד הרי היא שוה לו ית' במה שבני' לבד גרמו היחוד עם המ"ן שהעלו וכ"כ יש לו ית' תועלת ביחוד כמו לה ובזה מתפייסת היא על שנתמעט' מאחר שעתה היא שוה לו ית' ומ"מ מאחר שידיעתו ית' גברה על הבחירה הנמשכת ממנה לכן ארז"ל בגמ' חזי דלא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח כלומר כשתקיימו מצות הקרבת שעיר ר"ה הרי עי"ז תעלו מ"ן בשכינה. והנה ארז"ל יותר עושה העני עם העשיר במה שמקבל ממנו ממה שעושה העשיר עם העני שנאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז והנה ידוע שהשכינה נקראת דלה ועניה דלית לה מגרמ' כלום דהיינו ענין המ"ן שאינם משל עצמ' ותמיד עיני' צופיות לבחירתנו ומפחדת שלא נטה בבחירתינו ח"ו לרעה וידוע ג"כ בס' מאורות נתן שז"א נק' עשיר ע"ש שיש לו כסף רב מהחסדים או כמה שביארנו במ"א המאמר איזהו עשיר השמח בחלקו והנה ידוע שיותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק נמצא המשפיע שהוא העשיר נהנה יותר במה שמקבל העני ממנו נמצא בנדון זה ג"כ הוא שוה לו עכ"פ אף אם נאמר שאינה יתירה עליו ונבוא לביאור הכתוב ואכלתם אכול ושבוע כלומר שלא תאכלו נהמא דכסופא שלא לשבוע ח"ו אלא תאכלו אכול ושבוע משלכם ומיגיע כפיכם וכמו שכתוב אצלינו במקום אחר בביאור גדול הנהנה. מיגיע כפו יותר מירא שמים שהם המלאכים שכל מלאך נקרא ירא' שמים כלומר שהוא ירא שבשמים ובני אדם הם יראים שבארץ והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא כלומר שמעלה עליכם כאלו אתם בעצמיכם פעלתם כל הפעולה הנפלאה והרי זה טובה גדולה ונפלאה מאתו ית' ואינו טוען נגדיכם כמו שטוענות הנשמה לנגד הגוף במעשים הטובים לומר שהיא לבד עשת' המעשים הטובים אלא הוא תולה בנו הויית האורות הגדולים האלה ונוכל להעמיק עוד במלות אשר עשה עמכם כלומר אף שהוא ג"כ יש לו חלק בעשיית האורות האלה שהוא ע"י מ"ד שלו ומ"ן שלנו וזהו אשר עשה עמכם בשותפות להפליא כלומר אורות נפלאים אעפ"כ מעלה הוא ית' עליכם כאלו אתם לבד פעלתם כל האורות האלה ותאכלו אכול ושבוע כדרך האוכל משלו ע"י יגיע כפיו ולא יבושו עמי לעולם שלא יתבוששו ולא יכספו פניהם מאחר שיאכלו משלהם

עוד פי' אחר על פסיק ואכלתם אכול ושבוע עפ"י מ"ש בעל של"ה על ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אפילו בשעת אכילה ושתיה לא היה לבם פונה לאכילה ושתיה אלא לדבק בו ית' וזהו יאמר הכתוב ואכלתם אכול ושבוע והללתם את ה' אלהיכם אפילו בשעת אכילה תהללו אותו ית'

וד פירוש אחר על שני פסוקים הללו כי הנה ידוע טעם על אכילתנו הוא לברר נצוצי הקדושה מתוך הקליפה וזהו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כלומר אין כוונתם להנאה גופניית של אכילה ושתיה אלא לשם שמים להוציא ניצוצי הקדושה מקליפה וזהו ג"כ אכול ושביע כלומר