עמוד העבודה קצ

בלבד. העולה מדברינו שמקיף החוזר היה בחי' ממוצאת ומקיף הישר אינו מאיר לאור פנימי אלא דרך מקיף החוזר והוא דוגמת ג' הכלים שאבאר להלן אצל הנביא שהם החזיון הרוחני הוא דוגמת מקיף הישר כי הגוף אינו יכול לסבלו כי הגוף הוא מסך מבדיל בפני השגה עמוקה כזו ומעולם לא יכולה לכנוס השגה עמוקה כזו בתוך הכלי וחקיקת הדוגמא על כח המדמה הוא בחי' המוצעת והוא בתוך הגוף ואינו מורגש עדיין כ"א לנביא עצמו ובחי' הדיבור שהוא בחי' פנימיות ממש שבתוך הגוף שהם חמשה מוצאות הגוף והדיבור הוא מורגש לכל

הנה ענין המ"ן נלע"ד שהוא השגת מושכל ראשון ועל ידו ישיג המושכל שני וע"י מושכל שני ישיג מושכל שלישי וכן אל לא תכלית והנה המושכלות האלו הם כשלשלת האחוזים זה בזה כי המושכל השני הוא אחוד וקרוב ותכוף אל המושכל הראשון לכן לאחר שהעל' האדם המ"ן שהוא השגת המושכל ראשון ימשיך על עצמו המושכל הקרוב לו והוא המושכל השני וכשמשיג המושכל השני נעשה המושכל השני בחי' מ"ן ובחי' טפה להשגת המושכל השלישי נמצא מן הטפה ההיא מצטייר ומתפשט ומתרחב השגת מושכל השלישי וכן אל לא תכלית כי מצא מין את מינו וניעור כי מאחר שהאדם השיג המושכל השני רוצה להתדבק המושכל השלישי לקרוב לו והוא המושכל השני לכן כאשר המושכל השני נתפשט באדם רוצה גם המושכל השלישי ג"כ להתפשט באדם להיותם קרובים זה לזה בתוך האדם עצמו כאשר היו קרובי' מתחל' בהיות' חוץ לאדם והנה כל המושכלו' אינם מושגים לאדם אלא ע"י יגיעה רק המדרגה התחתונה מכולם הוא שורה בתוך האדם והוא מושכל הראשון שכמעט בלי יגיעה ובהבטה מועטת ישיג אותו וע"י המושכל הראשון יעלה להשיג שאר המושכלות כי איזה דרך יעלה וידלג האדם בלי מדרגת הסולם להשיג השגו' עמוקות אשר בשמים ממעל לכן נתן הקב"ה מתנה טובה לאדם הוא השגת המושכל ראשון וע"ז כיוון הכתוב לענ"ד לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה כי קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כי הקב"ה נתן לך מתנה שתוכל להשיג בלי יגיעה להשיג במושכל ראשון ועל ידו תוכל לעלו' השמימה והנה יש עוד בחי' מ"ן אחד והוא החשק שיחשוק לפתוח עיני שכלו להשיג המושכל הראשון שאם לא יחשוק לפתוח עיני שכלו ודאי לא יוכל להשיג כלום ואפשר עד"ז יהיה בחי' מ"ן של אורות עליונים והוא החשק כי כשהעלול חושק לקבל הרי אז עושה לו העילה טובה בהשפעתו אבל אם העלול אינו חושק לקבל למה ישפיע לו העילה כיון שאינו מטיב לו בזה והנה המ"ן הגשמיים שלמטה ג"כ צומחים מתוך תשוקת האשה לתשמיש כי הנה כתיב ועונתה לא יגרע ומי שמשמש עם אשתו ואינו מכוין למלאות רצון האשה אלא להנאת עצמו הרי זה אינו מקיים כלל ועונתה לא יגרע אבל מי שמכוין שתתענג אשתו הרי עי"ז מקיים ועונתה לא יגרע מאחר שהאשה אין לה מצח לתבוע בפה וגם התובעת בפה יוצאת בלא כתובה א"כ מאין ידע הבעל אם יש לה תשוקה לכן הטביע הקב"ה באשה כשתשתוקק לביאה שתיכף יהיה נובעים בה. מ"ן וכשהוא מרגיש לחלוחית המ"ן אז נודע לו תשוקתה וכמו שתשוקתו גורמת שנוי מורגש בגופו שהוא קשוי אבר כמו כן תשוקתה גורמ' שנוי מורגש שהם לחלוחית המ"ן והנה ידוע שהטפה נמשכת מן המוח הנקרא מחשב' כי ענין התשוקה אינה אלא ענין מחשביי והנה הן בענין אהבת הבורא או ביראתו ית' ודבקותו הנה כל התחלה התעוררות שהוא התחלת החשק הוא בחי' מ"ן וע"י מ"ן אלו מושך עוד מלמעלה על עצמו דבקות יותר עצום וכשבא לדבקות העצום ההוא הרי אז חשקו יותר עמוק ונעשה הדבקות העצום ההוא ג"כ בחי' מ"ן ובחי' טפה ועי"כ ממשיך על עצמו דבקות יותר ויותר עצום ונפלא עד כי יוכל לבא להתפשטות מן הגשמיות וכן הוא הענין בענין השגות המושכלו' שבתורה שהעיקר הוא תחלת החשק שהוא הכנת והרחבת הבית קבול להטובות וכפי כח הקיבול כן יושפע עליו מלמעלה כי לעולם אין שום מניעה מלמעל' אלא כשיש מניעה מלמטה דהיינו העדר חזוק הבית קבול וזכור זה היטיב ולכך מצוה גוררת מצוה וכן להיפוך חס ושלום

על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים הענין הוא כי הנה אנו רואים שהנשמה אע"פ שהיא בלתי נתפסת ואין לה שלשה רחקים ואינה תופסת מקום ואינה מושגת עכ"ז היא נושאת וסובלת את הגוף וכן כל מין רוחניית שניתוסף בגוף מוסיף לגוף חיות וקלות התנועה כמו שמבואר אצלי במקום אחר המאמר שבנוסח נשמת כל חי והשם לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים כמו כן הרוחניות של תורה ועבודה וגמילות חסדים אע"פ שהרותניו' הוא בלתי נתפס מ"מ סובל ונושא את האדם מפני שהרוחניות היא עצם חיוני שאינו מושג אלא בשכל. לכן נק' התורה עץ חיים וזהו מ"ש כי היא חייך וכן הנוסח באהבה רבה ותלמדם חקי חיים וכן בתתברך וכולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלהים חיים וזהו שכתוב ג"כ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וזה הענין ג"כ בעשרה הרוגי מלוכה שאמר הקב"ה שיקבלו עליהם ובאם לאו יחזור העולם לתוהו ובהו מפני שעמודי העולם נתמוטטו ולא היה לעולם על מה להשען וכן בלוחות היה הרוחניות סובל ונשא אותם וזהו הטעם של נודרין בעת צרה כי הכח החיות והרוחנית של הנדר ההוא יכול להפדות מן הצרה לפי שהתורה והמצות הם עצם החיות לכן צדיקים במיתתן קרויים חיים