עמוד העבודה קפח

אדרבה יתהפכו הדברים ירצה בהפכו וימאס בזה וכן לפי השתנות המקום כי במקום הזה ירצה בז וימאס בהפכו ובמקום אחר ירצה בהפכו וימאס בזה כמ"ש קהלת לכל זמן ועת לכל חפץ עת לשחוק ועת לבכות כי לפעמים לפי הזמן השחוק הוא יותר טוב מהבכי ולפעמים להיפוך עד"מ כמו פורים וט"ב: ואפשר לפרש מ"ש האריז"ל כשעלה ברצונו ית"ש לברוא את העולם כדי להיטיב מטובו לברואיו הנה ברצונו הפשוט קודם גלוי הכלים והספירות עלה ברצונו הפשוט רק דבר אחד כללי והוא לברוא את העולם להיטיב לו כי מטבע הטוב להיטיב וההטבה ההיא תהיה נוהגת לעולם ולעולמי עולמים לכן האציל ע"ס שיש בהם מדות שונות זו מזו מדת החסד שהוא טוב מאוד ומדה"ר ומדה"ד שהוא ממוצע הכל לפי הזמן כי בזמן אחד יותר טוב לעולם להנהיגו במדת הדין ובזמן אחר יותר טוב במדת הרחמים ובזמן אחר טוב יותר במדת החסד ולפעמים הוכרח בשניהם או בשלשתן כפי התחלקות האנשים כי לקצת האנשים יותר טוב להתנהג במדת הדין כמשארז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ולרשעים יותר טוב להתנהג במדת החסד ולבינונים יותר טוב להתנהג במדת הרחמים וכן אמר שלמה עת ללדת ועת למות כי בודאי הלידה היא טובה אל האדם וכשמגיע זמן המיתה הרי אז המיתה לאדם טובה היא כמ"ש טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו כלומר אע"פ שיום הולדו הוא טוב מאוד לאדם להצילו מנהמא דכסופא מ"מ יום המות הוא יותר טוב כשנפטר בשם טוב מיום הולדו כי אל יתהלל חוגר כמפתח וכמשארז"ל והנה טוב מאוד זה המות וכן מצינו כמה אנשים שמתו בנעוריהם מפני שצפה הקב"ה שעתידים לחטוא בזקנותם לכן נסתלקו קודם זמנם והואיל שטוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו הוצרך להאציל ע"ס כדי להתנהג עם כל אחד ואחד כפי מעשיו

נר"ן הם אורות פנימיים שבתוך הכלי וחי' היא בחי' מקיף החוזר שהי' בכלי ולפי שהכלי לא יכלה לסבול את החי' חזר מן הכלי בסוד אור חוזר ונשאר בסוד מקיף מבחוץ לכלי ויחידה היא שחי' מקיף הישר שלא נכנס בכלי כלל. והנה בעל שער השמים כתב כי בא"ק העגולים הם בחי' נפש והיושר בחי' רוח והצנור הדק בחי' נשמה וחוט הא"ס בחי' חיה וא"ס המקיף בחי' יחידה ויפה דיבר וצריך לכווין ההקדמות האלו אחד לאחד כדי שיהיו לאחדי' ולכאורה נלע"ד באדם עצמו העגולי' הם בחי' הדם שבגידין המתגלגלים לעולם כמו עיגול כמו מים שכתב קהלת כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת נמצא המים מתגלגלים מתחת התהום וחוזרים ונובעים למעל' ממעיינות המקלחי' מן ההרים הגבוהים כמו כן באדם הדם שבגידין ושם שוכן הנפש התנועה וההרגשות כידוע כי הדם הוא הנפש ולכך בכבד הוא משכן הנפש כי כל עצמ' אינה אלא דם וי"ס דיושר הם בחי' רוח שמשכנו באויר שבלב שהיא ענין נשימות הלב באדם שהוא בחי' רוח והנשמה משכנ' במוח והנה הנפש היא נמוכה במדרגה לכן משכנה בכבד היותר נמוכה בגוף בבחי' המקו' והרוח הוא בלב במקום האמצעי שבגוף לפי שמדרגתו ג"כ אמצעי בין הנשמה והנפש

וכל העם רואים את הקולו' כמו מי ששומע דבר חכמה הנה באזני הגשמיים שומע את הקול הגשמי ובעיני שכלו רואה ומשיג הציור השכלי הגנוז ומלובש במלות ותיבות והן היו רואים אז בעיני השכל את פנימיות הקולות הללו המחי' והמקיים את הקולות ההם השיגו ברוח נבואה

יחוד עולמות עליונים יוכל להתפרש דוגמת האהבה העצומה המתהוה בין שני אוהבים עצומים שכל אחד מהם הוא אוהב את חבירו ואהוב מחבירו ואין לך קשר אמיץ והתייחדות גדול בעולם כמו קשר עבותות האהבה שחיצי האהבה נוקבים ומפלשים בלב אוהבי וכן להיפוך ג"כ כי כמים פנים לפנים כן לב האדם אל האדם ונפש האוהב קשורה בנפש האהבה ואף שגופיה' מוחלקים אינה חוצצים בפני האהבה כי דבר גופני וגשמי אין יכול לחצוץ בפני דבוק רוחני ואף שהגופים ירחקו זה מזה אלף פרסה מ"מ קרובים הם מאוד בלביהם וממש מתאחדים ומתייחדים זה בזה ועד"ז אמרו באבות כל העוסק בתירה לשמה נקרא ריע אהוב אוהב את המקו' מאחר שכל עיקר לימודו הוא ע"מ לעשו' הרי בודאי הוא אוהב את המקום לעשות רצונו ואוהב ג"כ את אוהביו של הקב"ה שהם הבריות כמ"ש בתורה ואהבת לרעך כמוך ומאחר שהוא אוהב אותם ממילא הוא אהוב ג"כ מהם ר"ל מהמקום ומהבריות ולכן נקרא ריע אהוב

שמעתי מר"ד הוכחה על חוט הא"ס שמסתיים בסיום עולם האצילות שאין עצמותו שוה מתחלתו עד סופו אלא משתלשל ויורד ממדרגה למדרגה דהלא ידוע שא"ס הוא הטוב והמטיב בתכלי' ההטבה שאפשר לקבל ואם המלכות דאצילו' יכול לקבל בתוכה חוט הא"ס ע"כ שכתר יכול לקבל יותר ויותר ולמה ימנע המאציל טובה מכתר ואם נאמר שכתר אינו יכול לקבל יותר מאור חוט הא"ס א"כ היאך יצוייר שהמלכות יכולה לקבל אור גדול כ"כ מה שכתר אינו יכול לקבל יותר ממנו וכי המלכו' והכתר שוין הן במדרגה אלא ע"כ שאין עצמות כל החוט שוה במדרגה ולבד זה הנה כתב האריז"ל בעץ חיים שער דרוש עגונים ויושר ענף ב' דף ליד ע"ב ובדף ל"ז ע"א שע"י הקו נמצא בחי' מעלה ומטה ובודאי אין הכוולה ח"ו מעלה ומטה מקומיים רק במדרגה ואין להאריך בזה ומ"ש האריז"ל שחוט הא"ס מסתיי' בסיום עולם האצילות הכוונה ההיא שעד סיום עולם האצילות הוא בחי' אלהות גמור אפי' הכלים של האצילות ומשם ואילך אינו בחי' אלהות והאיך יתכן לכנות מדריגת