עמוד העבודה קפז

כבד ועצל ואינו זריז ומי שיסוד אש גבר בו הרי הוא גאה שחפץ לעלות למעלה כטבע האש וכן הוא כעסן כי מתחמם לכעוס כמו אש וממילא התבאר שמי שהוא סכל ושוטה שמקורו הוא בס"א יש לו הפוך כל המדות הללו שהם מדות רעות ומהאי טעמא כל גאה שוטה כי השכל מחייב למדת הענוה והשטות בבחי' מה שהוא הפך השכל לכן מי שהוא שוטה בוחר לעצמו בשכלו המזוהם המדות הרעות ולכן מצוה גוררת מצוה שכולם ממקור אחד יצאו וכולם אוהבים זה לזה וכן להיפוך עבירה גוררת עבירה והנה כמו שכל פעולות הגשמיות משתלשלות מן המחשבה כי א"א לפעול שום פעולה אם לא יחשוב מקודם עלי' כמו כן כל המדות הטובות משתלשלות מן השכל ונמשכות ממנו כי השכל היא עיקר הסבה והעיל' להם וממקורו יצאו ונתפשטו והנה מי שיסוד אש גבר בו הוא גאה וכעסן כי ע"י גאוה כועס מי שעושה נגד רצונו ורוצה לנקום נקם משונאו ולמדה זו הוא קל וזריז כמו אש שהוא קל בטבעו וכן עד"ז תוכל להתבונן באדם בהתגברות שאר יסודות עליו איזה מדות יצטרפו ויתחברו בו כמו אש שיש בו בחי' החמימות הגורם לכעס ובחי' העלי' למעלה הגורם התנשאות וההתנשאות גורמת לכעס

הנה בעל יושר לבב רוצה להשוות חוט הא"ס המתלבש בספירות לא"ס המקיף ורוצה לומר שהם עצמות אחד ממש והנה הוא שבוש וטעות גדול וזה יצא לו משיבוש אחר בעבור שהוא מגשם ענין הצמצום וסובר שהצמצום הוא כפשוטו ואינו דרך משל לכן טעה גם בזה ומאן דעביד הא נפיל בהא ושרא לי' מארי' הגם שלא התכוון בזה לרעה ח"ו עכ"פ שכלו המגושם הטעהו כי הלא ידוע בכל מקום הפנימי קטן מהמקיף כי הפנימי יכול הכלי לסבלו משא"כ המקיף לפי שאין יכולת בכלי לסובלו נשאר בחוץ לכלי והמקיף הוא נשמה לאור הפנימי ומקיימו ומחייהו וכן המקיף החיצון גדול מהמקיף הפנימי כי המקיף הפנימי הוא המקיף החוזר שנכנס בתחלה בכלי בבחי' אור פנימי ומחמת שלא הי' יכולת בכלי לסובלו יצא מן הכלי לחוץ ועומד בבחי' מקיף הרי בשעה מועטת הי' יכולת בכלי לסובלו משא"כ מקיף הישר שלא נכנס בכלי מעולם כי הכלי לא היתה יכולה לסבלו אף שעה מועטת וכן תראה במשנת חסידים במסכת ליל ראש השנה משנה ג' וז"ל שם ומוח חכמ' וחסדי הדעת יוצאים מנרתקן שהוא נצח ובחי' ימנית דיסוד אמא ועומדי' על ראש ז"א בסוד מקיף לימינו עכ"ל הרי בשעת הדורמיטא לפי שאין הז"א יכול לסבול אז המוחין שבתוכו בסוד אור פנימי לכן הם מסתלקים ממנו ועומדים עליו מבחוץ בסוד מקיף עד לאחר תקיעת שופר שאנו מחזקים את הז"א בכדי שיוכל לסבול המוחין אז חוזרים אליו כבראשונה בסוד אור פנימי והנה כמו שבקול שופר עצום יכולין לעורר את האדם משינתו כמו כן ע"י השופר אנו מעוררים את הז"א אדורמיטא שלו וכן תמצא כשאדם ישן הוא הסבה שאין הכלים שלו יכולין לסבול את אור הנשמה לכן מסתלקים ממנו הנשמה והשכל ויוצאים מן המוחין החומריים ועומדים בסוד מקיף עליו ומשפיעי' לו מרחוק קיסטא דחיותא עד לאחר השינה שאז כבר נזדככו ונתחזקו המוחין חומריים שלו ואז חוזר ומתפשט אור הנשמה בתוכו בסוד אור פנימי ועיין במשנת חסידים במס' השכיב' משנה ד' ה' ו'

ביאור ענין רצון הפשוט באדם הוא שמופשט מכל ציור פרטי דגבי רצון הפשוט לא יצדק לומר שרוצה בזה יותר מבזה אלא כל הדברים שווים אצלו וכולם כלולים בו באחדות נעלם והוא כדמות היו"לי המופשט מכל הצורות כמו בחי' חכמה שאינו אלא בחי' היולי ומשם נשתלשל בחי' הבינה ומשם נולד הדעת שהיא התולדה הגמורי' כמבואר אצלינו במקום אחר והרצון הפשוט ייוחס לכתר ולכך נקרא יחיד' מפני שבאמת אין בו חלוק בחינות אלא כל הבחינות שווים אצלו וכלולים בו בהעלם גמור. והענין כמו שאגיד לך בעזה"י הנה ידוע שרצון האדם באיזה דבר פרטי רצוני לומר שירצה באיזה דבר יותר מבזולת ומואס הזולת ובוחר ורוצה דוקא בזה הנה בחי' הרצון הלזה הוא מתהוה ונמשך מן השכל דהנה ידוע שכל אדם רוצה בטוב ומואס ברע ומי הוא המגיד לו איזה דבר הוא טוב ואיזה רע הוי אומר שכלו מגיד לו כי כששוקל את הדברים במאזני שכלו יבחין בשכלו איזה דבר הוא טוב ורוצה בו ואיזהו רע ומואס בו הנה התבאר שהרצון בדבר פרטי הוא מאוחר לשכל והשכל קודם לו דבלי שכל למה יבחר בזה יותר מבזולתו אבל בהכרח ימצא בחי' רצון אחד קודם לשכל והוא בחי' הרצון הפשוט שהזכרנו ולא שייך בו לומר שרוצה בזה יותר מבזולת כי מאחר שלא השכיל עדיין איזהו טוב לא יבחר בזה מבזולת וכן גם כן לא ימאס בזה יותר מבזולת אבל הרצון הפשוט אינו רק דבר אחד והוא שרוצה להשכיל ולשקול במאזני שכלו אה הדברים כדי להבחין ביניהם איזה מהם הוא טוב יותר וירצה בו נמצא שרצון הפשוט אינו רוצה רק שידע מה שירצה וע"י השכל והמשקל במאזני שכלו ידע מה שירצ' נמצא בהכרח צריך להיות בין הרצון הפשוט ובין הרצון הבחירי' (הוא) השכל והוא האמצע ביניהם נמצא שהשכל נשתלשל מן הרצון הפשוט כי הוא עילתו והשכל עלולו ואח"כ משתלשל מן השכל הרצון הבחירי ונ"ל שאפשר שזה הרצון הפשוט נק' רעוא דרעוין שהיא רצון הרצונות ר"ל שזה הרצון האחד והפשוט רוצה ברצונות כי כשיבחין איזה הוא טוב ואיזה הוא רע בהכרח יש כאן שני רצונות כי הטוב רוצה במציאות והרע רוצה בהעדרו ונמצא כי הרצון הפשוט אצלינו הוא הרצון הנעלם לפי שאין בו שום גלוי ולא שום ציור פרטי והוא כולל כל ההפכיים בפשיטותו דלפעמים ישקול אדם במאזני שכלו בין שני דברים איזה מהם הוא יותר טוב ימצא לפעמים חלוף לפי המקום והזמן כלומר בזמן הזה ירצה בזה וימאוס בהפכו ובזמן האחר