עמוד העבודה קנו

עדיף יותר מאור קטן ובבחי' הנמשך קלקול מזה שאין יכולין לסבול אור הגדול א"כ יקרא התפשטות אור העצום בחינת דין וכן באור המצומצם מה שיכולין לסבול היא להיפוך כי בבחינת ההשפעה פצחה היא בחינת דין כי ודאי אור גדול עדיף יותר מאור קטן ובבחי' הנמשך ממנה תיקון וקיום בעבור שיכולין לסבול הוא בחי' רחמים ועפ"ז יש לפרש המאמר בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין היינו להשפיע עליהם אור גדול שהוא דין בבחי' אחת וראה שאין העולם מתקיים בדין אפי' בהיותם פרצופים שלא יוכלו לסבול האור הגדול לכן שיתף עם מדת הדין מדת הרחמים כלומר והשפיע אור במדה א"כ הרי בבחי' אחת יש דין ורחמים דין בבחי' האור עצמו שאינו אור גדול יותר מדאי ורחמים יש בו בבחי' הקיום והתיקון והנה כמו בכלים הנזכרים לפי שלא יכלו לסבול האור הגדול נשברו לגמרי ואבדו אף בחי' האור שהיו יכולין לסבול ונסתלק מהם האור הגדול הכל ביחד כמו כן בבני אדם מי שיטריח עצמו להשיג דבר מה שאין ביכולת שכלו להשיג דבר מה שאין ביכולת שכלו להשיג יאבד אפי' מה שהי' ביכולת שכלו להשיג מתחלה אינו יכול להשיג עתה וכן כתבו ג"כ חכמי הטבע בענין חיש הראות מי שיאנוס את עצמו לראות למרחוק יותר ממה שמגיע גבול הראי' שלו לא יוכל אח"כ לראות אפי' מה שהי' יכול לראות מקודם ודבר פשוט הוא ממה שאנו רואים מי שיכול לישא משא מאה ליטרות על כתיפו ולא יותר וכשיאנוס את עצמו לישא ב' מאות ליטרות על כתיפו יחלה ויחלש כוחו ולא יוכל אח"כ לישא אפי' משא חמשים לטרות על כתיפו וזהו כענין קובץ על יד ירבה כלומר מי שקובץ מעט מעט על יד על יד זה יוכל להרבות אבל מי שרוצה להרבות הרבה הרבה בפעם אחת יאבד הכל ולא ישאר לו אפילו מעט והנה התבאר לעיל שא"ס ב"ה אין כילות וצרות עין לפניו ואין מקמץ את אורו ממי שיכול לסובלו ולהשיג את האור הזה והנה ראוי ללמוד לנו שאנחנו ג"כ נחפוץ בכך להשפיע משכלינו ולימודינו לזולתינו ולא נקמץ ונעצור הכל לעצמינו אפי' אם היינו מפסידים בזה מעצמינו וכ"ש וק"ו שאנחנו לא נפסיד כלל ועיקר כי מי שלומד עם חבירו פרק אחד או הלכה אחת לא יאבד אותה ההלכה מדעת המלמד אלא שניהם יהיו יודעים אותה וכל זה הוא מפני שהתורה והחכמה אצולה מהאור העליון ובאור העליון ג"כ הדבר הוא כן שכל עילה שמאצלת עלולה ממנה ומשפעת עלי' אור לא יחסר מן העילה בחי' האור ההוא כי הוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום ואין דבר זה נוהג כ"א בענין השכל והחכמה שהם רוחניים משא"כ בענינים גשמיים אין הדבר כן כי מי שנותן לחבירו מתנה איזה חפץ גשמי יחסר החפץ ההוא מהנותן ולכן בדברים הגשמיים לא שייך זה הענין לומר שישפיע כל מה שיש לו לזולתו רק מי שצותה התורה לעשות מצות בענינים הגשמיים כגון ליתן תרומות ומעשרות וכל הכ"ד מתנות כהונה או ליתן צדקה או להכניס אורחים אף שיראה לכאורה שע"י כל אלו הדברים יפחות ממונו והונו אבל באמת אינו כו אלא אדרבא ירבה לעצמו בקיומו מצות הבורא לפי שהמצות הם ג"כ עכ"פ מהתורה והרוחניות העליון ויש להם ג"כ, טבע הרוחניות שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום ולכן ודאי מצות הבורא לא יפסידו אותו כלל ועיקר כי הם כבחי' מדליק נר מנר והקב"ה ימלא חסרונו במה שמחסר ממונו אבל אם יחסר ממונו ליתן מתנה לזולתו ולא יעשה בזה מצוה בודאי יחסר לעצמו כי אז חזר הענין לטבע הגשמיים ולכן הזהירונו רז"ל המבזבז א יבזבז יותר מחומש כי עד חומש מקיים מצות בוראו כמרומז ביעקב באמרו כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וא"כ בודאי לא יחסר ממונו ע"י זה אבל אם יתן יותר מחומש זה היותר אינו בדרך מצוה ויחסר לעצמו והוא קודם לכל אדם וזהו ג"כ כמצוה דכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון ואולי יאמר האומר אפי' כשאתן צדקה לא אפסיד מ"מ ג"כ לא ארויח ולפ"ז לא אתן כלל וג"כ לא אפסיד ולא ארויח לא תאמר כן ח"ו כי בודאי ירויח בקיימו מצות בוראו ובכמה מקומות ארז"ל שאדם אוכל פירות המצות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. וכבר הוקשה לי איזה דבר יכונה אצל מצות השם פירות ואיזה דבר יכונה בשם קרן ונראה לפי עניות דעתי כי הנה אמרו רז"ל גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה בעבור כי מי שמצווה בדבר היצה"ר יפתנו לעבור על מצות בוראו בטענות ומתלאות שלו המזויפות וצריך לכבוש את יצרו ומי שאינו מצווה ועושה א"צ לכבוש את יצרו. והנה הם שנים עושין מצוה אחת ואחד מהם הוא מצווה ועושה והשני הוא אינו מצווה ועושה הנה גוף המצוה אצל שנים שווים ואין הפרש ביניהם זולת כבישת היצר הרע. והנה ודאי אף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר עכ"פ מדקאמר גדול מצווה ועושה יותר משמע שזה ג"כ גדול אך זה גדול יותר מזה והנה שכר גוף עשיית המצות בזולת ההשקפה לבחי' כבישת היצר נקרא קרן ושכר של כבישת היצר נקרא פירות ויש ליתן טעם למה דוקא הפירות הפירות בעוה"ז והקרן שמור לעוה"ב ולא איפכא הוא משום שבענין הפירות לאו כל אדם שוה כי מי שאינו מצווה ועושה אין לו פירות ואם יהיו הפירות שמורים לעוה"ב א"כ מי שאינו מצווה ועושה ח"ו לא יזכה לעוה"ב וזה אינו נכון כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב לכן הקרן שמור לעוה"ב שהוא שכר גוף המצוה ובגוף המצוה כולם שווין ובזה יזכו כולם לעוה"ב ובזה תבין מ"ש רז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשין לישב בשלוה גם בעוה"ז והקשה הר"מ אלשיך למה מנע הקב"ה שכר פירות מיעקב בעוה"ז ולפי דברינו ניחא דיעקב הי' אינו מצווה ועושה