עמוד העבודה קנז

שהי' קודם מתן תורה ולא הי' לו פירות אלא קרן מה שמתוקן לעוה"ב ובחי' אחרת גדול אינו מצווה ועושה ממי שמצווה ועושה שזה אע"פ שאינו מצוה מהקב"ה ע"ז אעפ"כ עושה שיודע שזה רצון קונו וא"כ ודאי זה עובד מאהבה ולא מיראת העונש כיון שאינו מצווה עליו כלל. והנה ענין עבודה מאהבה הוא בודאי עבודה נפלאה ומשובחת מאוד בעיני הבורא וכמעט שלא תשלוט בעבודה ההוא שום יצר הרע כי מי שעובד מאהבה בודאי יש לו נחת ותענוג רוחני בזה העולם כגון מי שמתפלל בהתלהבות ובחשק נמרץ באותה שעה הוא שמח מאוד בתפלה זו שמחה רוחניות שאין לה ערך כלל לשמחה גשמיית כמו מי שאוכל למעדנים ומיני מתיקה ודברים שמינים שמי שיש לו שמחה רוחניות אינו מתאוה לתענוג גופניות כלל ועיקר שהתענוג הרוחני מכבה תאוות התענוג הגשמי ומצאתי כתוב בספר אחד ואינו זוכר לעת עתה באיזה ספר שמי שעושה איזה מצוה מאהבה גדולה באותה שעה באה לו תוספת נשמה וכשבא לו הנשמה ההיא אז יוסיף אומץ בתפלה או במצוה ההיא יותר ויותר עד כי נכספה וגם כלתה נפשו בהשתוקקות נמרץ לבוראו וכשיגמור התפלה או התורה או המצוה ההיא אז מסתלקת ממנו תוס' נשמה ההיא כללא דמילתא שאין עבודה קלה בעולם יותר ממי שעובד את השם מאהבה מופלגה ובהתלהבות נמרץ כי אפילו אם יתענה ולא יאכל כמה ימים עד כי נחלשו חושיו ונבהלו ונרתעו איברי גופו מכוחו לאחוריהם כשיתעורר את עצמו לאהבת בוראו וישבחנו בחשק ובשמחה גדולה יחליף כוחו וישבע שביעה רוחניית מזה השבח או התפלה וכבר שמעתי מאדם אחד שפעם אחד הי' מתענה התעניות הגדול משבת לשבת וכשהגיע ליום ה' ונחלש גופו ולבו מאוד אז ביקש תחבולת לעצמו והתעורר לאהבת הבורא מאוד והתחיל לזמר שיר היחוד של הפילוסופים המפורסם הנדפס בסדורים בשמחה מופלג' ולא הרגיש צער התענית כלל ועיקר בעבור השתקעות מחשבתו בשיר ההוא באהבת בוראו והחלישות כוחו לא הטרידו כלל מלשבח לבוראו ואח"כ ככלותו לדבר דברי השיר ההוא אז הרגיש חלישות כחו ובלי ספק שבהיותו משבח לבוראו באה לו שפע רוחניית מלמעלה כעין תוס' נשמה לאמצו ולחזקו ואח"כ נסתלק השפע ההיא ממנו ופנה למעלה לשרשה ובדרך הישר והנכון ועצה היעוצה לכל משכיל לחפוש אחר הדברים המעוררים את האדם לאהבת בוראו וירשום אותם על הנייר להיותם שמורים לו לזכרון ולעיין בזכרון דברים אלו קודם כל עבודה ותפלה ותהלה והודאה ומצוה כדי לעשות כל זה בשמחה מופלג' ושורש גדול ומנין תפלה ותחנונים הוא שיאהוב כל ישראל באהבה נמרצה ולקיים מ"ע ואהבת לרעך בשלימות וצריך שיצייר בתחלתם איכות האהבה בלבו כגון לצייר בלבו מעלת ישראל בעצם שהם עם קדוש וטהור ושנקראים עם ה' ואוהביו וחמודיו ושאין עם נחמד כמוהו כמ"ש מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ועיקר אהבתו את ישראל הוא שיצטער בצערם כמעט יותר מעל צערו וישמח בשמחתם והנה מי ששורש מצוה זו קבועה בלבו בודאי תפלתו שלימה מאוד בהתפללו בכל פעם לשון רבים בפרט בהתפללו על ענינים גשמיים שאינם הכרחיים מאוד שלכאורה היא חרפה לאדם שיתפלל עליהם כי בשלמא על עניינים הרוחניים כגון אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה או השיבנו אבינו לתורתך או סלח לנו אבל בענין רפאנו או ברך עלינו את השנה הזאת אם יתפלל בל' יחיד ולא יחוש כ"א בעד עצמו אזי חרפה היא לו עם היות שחכמי המוסר פירשו שיכווין בברכות האלו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת בוראו או שענין הרפואה יתפרש על רפואת הנפש מ"מ אין העל יוצא מידי פשוטו ובפרט באמרו ותן ברכה ע פני האדמה הגם שגם זה יש לפרשו בענין נסתר ורוחני ואם יכוין בתפלתו רק לתועלת עצמו כמעט חרפה היא לו ותפלתו מגונה ואינה מקובלת כי ראוי לעבוד את השם אפילו אם לא ישלח לו רפואה למכותיו או אפילו אם יחסר לחמו ראוי לקבל את כל זה באהבה אך עיקר הכוונה היא שיתפלל בעד כל ישראל ושיחוש בעדם יותר מבעד עצמו ושיגמור בלבו לאמר לא על עצמי אני מתפלל כי איני חושש כלל על עצמי אלא צר לי מאוד ומר לי מעי המו על עם קדושיך אהובך אמודיך אשר הם מוכים ומעונים ומבוזים ושפלים בתכלית השפלות ומר לי מאוד בזכרי את צערם מגודל אהבתי אותם כי איני יכול לסבול צערם ודוחקם כמו מי שאינו יכול לסבול צערי בנו היחיד האהוב והנחמד הנתון בכבלי ברזל ועטוף ברעב ובצמא בראש כל חוצות ומוכה ומעונה מאויביו ביסורין קשים ומרים ואין בידו להושיעו מיד אויביו בודאי יתמרמר מאוד ויאמר או לעינים שלי שכך רואות טוב מותי כדבש מתוק מחיי חיה צער ותמרורים כמו כן ממש ראוי שיצטער בצער. וצרות ישראל ושיתן נפשו תחת נפשם מגודל אהבתו אותם כמאמר רז"ל בסדר תנא דבי אליהו שאמרו אליהו כמה פעמים הריני כפרת כל ישראל וכמאמרו משרע"ה ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ומי שיכוון בתפלתו בדרך הזה שאמרנו בודאי יתעוררו בתפלתו במאוד מאוד ויהי' נקל לו לבכות בכיות עצומות ועי"ז יתעוררו אנשים אחרים ג"כ לבכות ויהי' על ידו תועלת גדול ונפלא כמו שמובא בספר חמדת הימים בחלק המועדים בדף פ"ג ע"ב על אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך וכו' וז"ל שסו טרם אכלה לבאר אלפא ביתא אבאר לך סוד הוידוי וסגולתו כי רבה היא מאוד כתבו חכמי האמת כיי ע"י הוידוי מתקן מה שפגם גם במדות העליונות כי כשאדם חוטא פוגם כל שרשי נשמתו ונסתמו אז אותם הצינורות ואין מימי השפע נוזלים בהם, וכשמתעורר בוידוי ותשובה ומעורר מים בוכים ע"י דמעה שמוריד ע"י עונותיו מעורר מים