עמוד העבודה קכד

תחבולות והמצאות ומשלים להסביר לשמעון היטיב ההמצאה שכליית ע"י משל ויאריך לי הצעות והקדמות כדי ששמעון יבין היטיב ההמצאה השכליי' על בורי' כמו שראובן מבינה על בירי' ולוי שהוא אינו חכם אף כמו שמעין לא יספיק בו כל הסברות הלשין והמשלים וההצעות והתחבולות שהמציא ראובן כדי להסביר לשמעון וצריך שמעון לבקש עוד תחבולות יתרות ועצומות כדי שאף לוי יבין ההמצאה הזאת על בורי' כמו שראובן ושמעון הבינו אותה. והנה בעיבור הגשמי ג"כ הדבר כן כי בטיפת הזרע יש בפועל כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים בצורתם אלא שהם אז בדקות גדול ונמרץ עד שהירך שהוא האבר היותר עב וגדול הוא בטפת הזרע פחות מחוט השערה עד שאין חוש הראיה יכול להשיג ציור האיברים ותמונתן בתוך טפת הזרע לגודל דקותן וקטנותן ורכותן שהוא צלול ורך כמו המים שאין ניכר בו שום צורה כלל וכשבאה הטפה ברחם הנקבה מתגדלים כל האיברים עד שמושגים לחוש וניכרים ציורן ותמונתן אע"פ שהציור ההוא הי' באמת אף קודם ביאת הטפה אל הנקבה עכ"ז אז לא הי' ניכר צורתן לגודל דקותן זולת אם הי' במציאת חוש הראות ברור וצלול מאוד שהיה יכול להשיג ציור הולד אף בטפ' הזרע כמו כן הוא הענין בציור השכליים העליונים עד"מ ההשגה שמשפיע כתר לחכמה יכול להשיג ספיר' חכמה איתה ההשגה בסקירה אחת לגודל רוחב ההשגה של חכמה וכשהחכמה רוצה להשפיע ההשגה לבינה בהכרח שישהה מהשגה ההיא בתוך החכמה עד שיהא להשגה ההיא ציור מבואר ומובן בכדי שהבינה תשיג איתה ההשגה וכן מבינה למדרגה שלמטה ממנו והנה זהו כוונת ענין העיבור כי אע"פ שהמדרגה עליונה משג' ההשגה כמות שהוא ברגע אחת מ"מ בשביל המדרגה שלמטה ממנה צריך להשתהו' בתוך המדרגה עליונה כדי שהמדרגה התחתונה תשיג ותשכיל ההשכלה ההוא נמצא כי כל ספירה וספירה שייך לקרוא אותך זכר ונקבה כי בבחי' מה שמקבלת מספירה שלמעלה ממנה תקרא נקבה ובבחי' מה שמשפע' לספירה שלמטה ממנה תקרא זכר וגם בבחי' מה שמשפע' יצדק בה ג"כ זכר ונקבה כי בבחי' ההשפעה עצמה תקרא זכר כמו זכר המשפיע לנקבה ובבחי' שההארה וההשגה שמשפעת לשלמטה הימנה שוהה בה כדי שההשגה תקבל ציור נגלה ומבואר כדי שהספירה שלמטה ממנו תוכל להכיל בתוכה אותה ההשגה תקרא נקבה והבן היטיב ענין העיבור מה ענינו ברוחניי' העליונים והלידה הוא ענין ההשפעה הנגמרת בתיקון וצורה אח"כ מולידה אותה ההשגה ונותנה אותה לספירה שתחתיה

נג והנה לעיל בארנו ענין הקליפות ומהותן שהוא מסך חשוך ועכור ומבדיל בפני ההשגה שלא תושג ההשגה ההיא באר היטיב וענין הקדושה הוא להיפוך והוא גודל ההשגה והנה בקדושה עצמה יש ג"כ ב' בחי' והם בחי' החסד המשפיע' השגה עצומ' יותר מדאי בלי גבול והבחי' הב' היא בתי' הדין שממעט ההשגה במקצת שלא תתרבה כ"כ ומגביל את ההשגה במדה וגבול שלא תתפשט יותר מדאי כמ"ש האריז"ל בס' מבוה"ש והובא בס' מבו"פ דף ס' ע"ב בסימן אורות וכלים ז"ל הכלים הם בחי הדין המגביל את החסד שלא יתרבה כמו הכלי המגביל את המים לבלי יתפשטו חילה וזה עיקר פירוש מלת כלים עכ"ל האריז"ל נמצא המרחק שבין בחי' חסד דקדושה ובין הקליפו' הוא יותר גדול ממרחק שבין בחי' הדין דקדושה ובין הקליפות כי הדין הוא מגביל את ההשגה וממעטה והקליפות הם מחשיכים לגמרי בפני ההשגה אבל החסד מתפשט בלי גבול כמו שהובא בס' מבוא פתחים דף ס"ב ע"ב באות חסדים וגבורות וז"ל החסד הוא מתפשט בשופע בלי קצבה אך הגבורה שהוא דין נותנת קצבה שלא יתפשט יותר מהראוי אל המקבלים עכ"ל מבו"פ והנה בחי' חסד הוא בחי' קדמוניית כי הא"ס שהוא קדמון המוחלט הוא חסד פשוט בתכלית הפשיטות ובחי' הדין נתגלה מרוב השתלשלות המדרגו' מעילה לעלול עד כי נתמעט מהם אור החסד הגדול ועי"כ נתגלה בחי' הדין כי ברוב איר החסד הגדול אין בחי' הדין ניכר ונרגש כלל כמ"ש האריז"ל בפ"ב מתחלת ס' מבוה"ש ע"ש ובתי' הקליפות נתגלו עוד ביותר השתלשלות המדרגות מעילה לעלול כי הדין עדיין הוא בקדושה והקליפה אינו מסטרא דקדושה כלל אלא הם מותרות ופסולות של הדין כי במקום שיש שם בחי' הדין יש שם מיעוט השגה והקליפות הם מחשיכין לגמרי בפני ההשגה כי הנה יש אור רוחני ואור גשמי ויש ג"כ חושך רוחני וחושך גשמי והנה חושך גשמי אינו יכול להחשיך כ"א אור הגשמי כמו כותל שהוא עצם חשוך מחשיך בפני אור החמה או אור הנר שהם אורות גשמיים ובפני אור הרוחני שהוא אור השכל וההשגה אין עצם חשוך גשמי יכול להחשיך וכמו כן חושך הרוחני שהוא ענין קליפה אין יכול להחשיך בפני אור הגשמי שהוא אור העינים ואור החמה ואור הנר אלא בפני אור השכל יכול להחשיך

נד ודע כי עיקר כל השלמיות הוא ברוחניים העליונים שהם עצמיים שכליים כמו שהזכרנו זה בקונטריסים הללו כמה פעמים ואח"כ כשנשמש בלשונות השלמיות הללו במינים גשמיים הכל הוא דרך שאלה ולשונות הללו בגשמיים כולם הם מושאלים הם מלשונות השלמיות ברוחניים שעיקר לשונות השלמיות הם ברוחניים כי כמו שעצמות הרוחניים כולם הם שרשים לעצמיי' גשמיי' כי כל העצמיים גשמיים נתהוו מהשתלשלות הרוחניי' מעילה לעלול עד כי בא הענין אל הגשמו' ונמצא שיש יתרון וקדימת מעיל' וסבה וזמן לרוחניי' על הגשמיים כמו כן ממש לשונות השלמיות שאנו משתמשים בגשמי' אין הלשונו' ההם לשונות עצמיי