עמוד העבודה קכה

בגשמיים אלא כולם הם מושאלים בגשמיים ועיקר לשונות השלמיות הללו הם ברוחניים ושם ברוחניי' באמת הלשונות הללו עצמיים הם ולא כמו שהסבירו כמה מחברים בספריהם מה שאנו משמשים בלשונו' השייכים בגשמיום אצל הרוחניים העליונים הכל הוא לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע לפי שאין לנו מבוא להבין ולהשכיל אם לא בענינים גשמיים שהורגלנו בהם מתחלת צמיחת השכל בנו ולפיכך אין לשכלנו מבוא להשכיל שום השכלה ברוחניים העליונו' אם לא על דרך השכלותינו את הגשמיי' שהורגלנו בהם מתחלת יצירתינו כמשארז"ל דברה תורה כלשון בני אדם לא תטעה לפרש כן כי לפ"ז עיקר הלשונות הללו הם בגשמיים ואצל הרוחניים הם מושאלים לא תחשוב כן אלא עיקר הלשונות הללו הם ברוחניים ואצל הגשמיים המה מושאלים כי איך יתכן שכל התורה המלאה מלשונו' הללו המדברת מעצמות הרוחניים העליונים תהיה כלולה כולה מלשינות מושאלי' שאינם נאמרי' באמת ברוחניים העליונים והלא ידוע הוא שכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה פירוש של הרוחניים העליונים שהם כולם קדושים ובתוכם אדון כל העולמי' אלא הענין האמיתי הוא להיפוך שהלשונו' הללו הם ברוחניים עצמיים וראשוניים ובגשמיים הם מושאלים וכ"כ הרמב"ן בפי' התורה כי התורה כולה יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים וכן כתב הגאון בעל של"ה שביאור האמיתי של מאמר רז"ל דברה תורה כלשון בני אדם כאלו היה מאמר מסורס דבור בני אדם כלשון תורה ונ"ל ליתן טעם נכון על מה שסרסו והפכו רז"ל המאמר ולומר דברה תורה כלשון בני אדם הוא לבני האדם שעדיין לא הורגלו בהשכלות עמוקות ובתחלת לימודם א"א להם להשכיל ענין זה האמיתי שהשמות הללו ברוחניים הם עצמיים ובגשמיים הם מושאלים לכן אנו צריכין לתרץ להם קושייתם במה שמשתמשת התורה בכנויים גופניים אצל הרוחניים העליונים ונאמר להם דברה תורה כלשון בני אדם ובאמת לשון המאמר הלז עצמו של דברה תורה כלשון בני אדם אינו אלא לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע בתחלת לימודו ואח"כ כשהאדם יש לו הבנה צחה וברורה ישכיל באמת שבהיפוך הוא ומאמר מסורס הוא ואמתתו הוא כמו דבור בני אדם כלשון תורה ואתן לך כמה דמיונות על מה שכתבנו בסי' זה שהוא סימן נ"ד אך כדי שלא להאריך בענין אחד אפסוק ואמשול לך בסימן הבא שהוא סימן נ"ה וליתן רווח להתבונן בין ענין לענין להקל על המעיין

נח ואתן לך דמיונות על מה שכתבתי בסימן נ"ד הסמוך הנה אנשי' והעול' סוברי' שענין מתיקות הונח בעצם ראשונה על מה שהחיך טועם ומרגיש באכלו דבש או שאר דברים מתוקים ונאמר שהחיך טעם בדבש הזה טעם מתוק מאוד וכי ענין ערב ג"כ הוא כמו מתוק ועריבות ומתיקות הכל הוא ענין אחד ואח"כ הושאלו העניני' אלו לשאר דברים כמו שנאמר כי קולך ערב ואע"פ שאין מתיקות ועריבות הקול דומה כלל ועיקר לעריבות ומתיקות הדבש כי זהו מושג לחוש הטעם ועריבות הקול מושג לחוש השמע עכ"ז הושאל ענין העריבות לקול ג"כ בעבור השתתפות התשוקה בהם כי כמו שישתוקק האדם לטעום מתיקות הדבש כן ישתוקק האדם לשמוע קול נעים וערב וכן הושאל ענין עריבה לשינה כמ"ש ושכבת וערבה שנתיך וזהו ג"כ שהאדם נהנה מאוד משינה חזקה ותכופה ודרך האדם להשתוקק אל כל מה שישיג ממנו הנאה אבל באמת גם בדבש לא הונח שם עריבות ומתיקות בעצם וראשונה ועיקר שם זה נופל בעריבות ומתיקות השכל כשאדם משכיל איזה המצאה שכליית עמוקה ישתעשע בה מאוד ויערב לו יותר עריבות ומתיקות ההשכלה הזאת יותר מעריבות הדבש ומעריבות השינה ומכל מיני עריבות שבעולם לפי שעריבות השכל הוא עריבות רוחני משא"כ עריבות זולתו הוא גשמיית חוץ עריבות ודבקות והתלהבות בשירה וזמרה לבורא ית' שהוא ג"כ עריבה רוחניית ואח"כ הושאל ענין עריבות לטעם הדבש ולקול הנעים ולשינה עצומה והנחתו הראשונה הוא על עריבות השכל וכן להיפוך שהוא המרירות לא הונח בעצם וראשונה על טעם מר של דברים המרים גשמיים כמו לענה וראש אלא הונח בעצם וראשונה על מרירות הקליפו' המעכבי' וחוצצים בפני ההשגה ואין מרירות ועצבון גדול יותר מן קוצר ההשגה שמחשיכין מעלת ההשג' ומתיקותה ואח"כ הושאל ענין מרירות בגשמיים להיות שתוף ביניהם על תשוקת העדרם וכן אור הנחתן הראשונה על אור השכל שהוא רוחני וחושך על חושך הקליפות המחשיכים בפני ההשגה והמפסיקי' תשוקתינו לאל יוצרנו והמשכחים אותנו ר"ל מעבודתינו התמידיית לאל יתעלה ואח"כ הושאלו שמות אלו לאור וחושך הגשמיים וכן ענין לידה הנחתו בראשונה על המצאת העילה את העלול כעין מי שממציא המצאה שכליית מעצמו יצדק לומר שהוליד ההמצאה ההיא וכן יניקה כמו התלמיד היונק חכמה מרבו וכן גדלות הוא כמו שמתחכם והולך ומתגבר יום יום בחכמה והולך וגדל בשכלו יום ויום עד כי גדל מאוד וכן ענין ויאמר הנאמר בבורא הוא ענין מחשבה וחפץ ורצון וכן כתב הרמב"ן בכל מקום שנאמר ויאמר אלהים והענין הוא כי ענין אמירה ודיבור אין מורה על חתוך הדבור הגשמי היוצא מה' מוצאות דבבורא ית' לא שייך ענין דיבור בחיתוך אותיות כי הוא נשגב ונעלה מה' מוצאות אבל עיקר ענין אמירה ודיבור הוא על התגלות רצונו לזולתו וזה שייך הן בבורא ית' והן בנבראים אע"פ שאין התגלות הרצון של הבורא כשל נברא כי זהו ע"י השכלה שמשפיע, על אדם שכל ונבואה שיבין וישכיל רצונו ית"ש ובאדם הגלוי רצון הוא בא ע"י פעולות איבריו שכל מה