אלפי מנשה עה"ת צו

שאמרו ז"ל בפ"ק דברכות דף ה' אין עוף אלא תורה עיי"ש בגמרא ובמהרש"א בח"א שם וכן הוא ג"כ בספר הפליאה שאביא לקמן בסמוך אוכל אותם ר"ל שמכלה את הארבע גליות וכמו וחרבי תאכל בשר. ואכלת את כל העמים. וזהו שמשלב המסורה זאת תורת הבהמה והעוף להורות אשר והעוף אוכל אותם הנאמר הכא היינו התורה אך אכתי לא ידענו איזה תורה אוכל ומכלה הארבע מלכיות אי תורה שבכתב או משניות לזה משלב המסורה גם הפסוק והעוף ירב בארץ ופסוק זה רומז על משניות דוקא והוא עפ"י מה שהביא הילקוט ראובני בפרשת בראשית בשם ספר הפליאה וז"ל מה מלת רבי וכו' מלאך אחד יש ושמו ברי והוא מהפך בזכות ישראל ובעבור שהרב מזכה את ישראל נקרא בשם המלאך וזהו והעוף ירב בארץ ר"ל עוף הנקרא תורה יריב אותיות רב"י עכ"ל והנה לפי מה שהוא מפרש והעוף ירב בארץ שהעוף הוא התורה ויר"ב הוא אותיות רב"י י"ל לדרכינו והעוף ירב בארץ דהכוונה הוא על משניות והוא עוף הנקרא תורה יר"ב אותיות רב"י והיינו משניות דוקא כי רבי סידר המשניות וזהו בארץ דייקא כי תורה שבכתב נקרא שמים ותורה שבע"פ נקרא אר"ץ וכמ"ש במג"ע על ואתחנן כמה פעמים

א"י על דרך הנ"ל ובסגנון אחר עפמ"ש האר"י ז"ל בלק"ת ז"ש יוסף הלא לאלקים פתרונים כי שר המשקים ושר האופים הם בחי' אלקים וחלום שר המשקים הי' שראה ג' שריגים וענינם ג' אלקים של קטנות ואמנם חלום שר האופים שהוא סוד מוח בינה הוא יותר דין גדול וחזק משר המשקים לכן כל חלומותיו דין תקיף וזה ענין ג' סלי חרי חרי חסר ו' מלשון חרי אף הגדול עיי"ש באריכות דבריו ולא הבאתי רק קיצור דבריו והנני מוסיף עוד על דבריו דז"ש השר המשקים וכוס פרעה בידי כי כו"ס גי' אלקי"ם וגם השר האופים אמר מעשה אפה כי אפ"ם גי' אלקי"ם אך שר האופים שכל חלומותיו הם דין תקיף ויותר דין גדול וחזק מהשר המשקים. לכך אמר אפה לשון אף וגם פתח באף שאמר אף אני בחלומי וכמאמרם ז"ל ד' פתחו באף ואחד מהם הוא שר האופים. והנה ידוע שע"י התורה הקדושה ממתיקין את הדינים והגבורות וכבר כתבנו לעיל בפרשת וירא דעיקר הוא ע"י לימוד תורה שבע"פ ממתיקין את הדינים והגבורות עיי"ש וזהו פי' הכתוב והעוף היינו התורה אוכל אותם היינו שאוכל ומכלה את הדינים ואפי' דינים תקיפין וחזקים שראה השר האופים וזהו שמשלב המסורה זאת תורת הבהמה והעוף והעוף ירב בארץ לרמז אשר והעוף אוכל אותם הנאמר הכא הוא התורה והוא תורה שבע"פ דוקא וכנ"ל. חידושי הלכות

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. איתא בירושלמי ובמד"ר שאמר יוסף שחשודין הם על אבר מן החי וכבר האריכו בזה המפורשים האיך יתכן שהשבטים יאכלו אבמה"ח והשל"ה מתרץ דמצינו בגמרא [והוא בסנהדרין דף ס"ה ע"ב] דברא עגלא תלתא בכל ע"ש ע"י ספר יצירה ובודאי זה הנברא ע"י ס"י א"צ שחיטה וניתר לאוכלו בעודו חי וכך עשו השבטים ויוסף לא ידע מזה והי' סבור שהוא הנולד מאב ואם עיי"ש בשל"ה ועיין בפתחי תשובה ביו"ד סי' ס"ב סק"ב שכתב דלפמ"ש הפרשת דרכים גבי בן פקועה דשחיטה הוא דלא בעי אבל נחירה בעי ואי לא אסור משום לא תאכלו על הדם ממילא גם בהנברא ע"י ס"י הדין כן וא"כ קשה להבין דברי השל"ה במ"ש דזה הי' מעשה השבטים עיי"ש. והנה בפרשת דרכים שם מדחה בזה ג"כ התירוץ שהביא המהר"ש יפה בשם רבו שכתב שהשבטים היו אוכלין בן פקועה בלא שחיטה דשרי כדאיתא בפרק בהמה המקשה ויוסף לא ידע שהי' בן פקועה עיי"ש בפר"ד בדרך האתרים דרוש א' ואביא דבריו לקמן באריכות

ועלה בדעתי לקיים התירוצים הנ"ל שלא יהי' נדחים בזה שכתב הפר"ד דב"פ בעי נחירה משום לא תאכלו על הדם וה"ה הנברא ע"י ספר וצירה והוא דהנה בכל האיסורין שבתורה היכא דכתיב בהו אכילה צריך כזית דוקא וגם באבמה"ח צריך כזית כיון דכתיב בי' אכילה וכדאיתא בש"ס חולין דף קיב ט"א אלא באבמה"ח משהו בשר גידין ועצמות מצטרפין לכזית וכדאיתא בש"ס חולין שם והנה הא דאבמה"ח משהו בשר גידין ועצמות מצטרפין לכזית חידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מיחייב עלייהו וכ"כ רש"י ז"ל שם דף ק"ג ע"ב ד"ה מהו עיי"ש וא"כ הא דהאוכל מן הבהמה שחוטה קודם שתצא נפשה דעובר משום לא תאכלו על הדם זה הוא דוקא כשאוכל כזית בשר דוקא וכמו בכל איסורין אבל משהו בשר גידין ועצמות אין מצטרפין לכזית לענין שיעבור על לאו דלא תאכלו על הדם וכן ראיתי בספר מנ"ח מצוה רמ"ח שכתב ג"כ כן ופשוט הוא. וא"כ י"ל שהשבטים אכלו אבמה"ח מן הבן פקועה לפי תירוצא דרבו של המהר"ש יפה או מן הנברא