אלפי מנשה עה"ת צז

ע"י ספר יצירה לפי תירוצא' דהשל"ה ולא הי' עלי האבר רק משהו בשר אלא עם הגידין ועצמות הי' מצטרף לכזית וא"כ לא הי' לא איסור אבמה"ח ולא איסור דלא תאכלו על הדם אך יוסף שטעה וסבור שהוא בהמה גמורה ולא ידע שהוא בן פקועה או הנברא ע"י ס"י הי' שייך איסור אבמה"ח וא"ש

אמנם לא ניחא לי בזה דהרי מם דבעינן כזית באיסורין דכתיב בהו אכילה זה הוא רק לענין מלקות אבל איסורא איכא גם בפחות מכזית כיון דחצי שיעור אסור מה"ת וא"כ לא הועלנו כלל בדברינו הנ"ל דהא אף אם על האבמה"ח שאכלו השבטים לא הי' רק משהו בשר מ"מ הי' אסור משום לא תאכלו טל הדם כיון דח"ש אסור מה"ת האוכל בשר מן בהמה שחוטה קודם שתצא נפשה דעובר על ל"ת דלא תאכלו עה"ד אפי' כשאוכל כזית בשר ג"כ אינו לוקה כיון דהוא לאו שבכללות וכדאיתא בש"ס סנהדרין דף ס"ג ע"א]. ולכאורה רציתי לומר דזה אינו עומד לנגדינו והוא עפמ"ש המניח שם גבי לאו דלא תאכלו על הדם דמשכחת לה שיאכל חצי שיעור ולא יהי' בו איסור כגון בשעה שיאכל כ"ש עוד חיתה הבהמה ובכדי אכילת פרס תמות א"כ ל"ש חזי לאצטרופי עיי"ש וא"כ י"ל שהשבטים חתכו אבמה"ח מן הבן פקועה או מן הנברא ע"י ס"י ולא הי' עליו רק משהו בשר גידין ועצמות ובצירוף הכל הי' כזית ואכלו אותו האבר ובכדי אכילת פרס נחרו את הב"פ או את העגל הנברא ע"י ס"י ובאופן שיוכל להיות מת תיכף בתוך שיעור כדי אכילת פרס וא"כ שפיר לא הי' כלל איסור משום לא' תאכלו על הדם ורק איסור אבמה"ח לבד הי' לפי טעותו של יוסף שסבור שהוא בהמה גמורה ולא ידע שהוא בן פקועה או הנברא ע"י ס"י. אולם ז"א דבאמת מ"ש המנח"ח הנ"ל דהיכא כשאוכל כ"ש חיתה הבהמה ובכדי אכ"פ מתה ליכא איסור דלא תאכלו על הדם כיון דל"ש חזו לאצטרופי זה בורכא דהא אכתי חזי לאצטרופי מבהמה אחרת והמנ"ח שם הרגיש בזה בעצמו וכתב דאפשר כיון דהוו גופין מחולקין אין מצטרפין עיי"ש אולם דבריו תמוהים בזה וכי גופין מחולקין אין מצטרפין לכזית לחייב עליהן וכגון שאכל חצי זית נבלה או טרפה מבהמה זו וחצי זית נבלה או טרפה מבהמה אחרת הלא בודאי מצטרפין לכזית וחייב עליהן משום נבלה או טרפה ועיין גם ברש"י ז"ל בחולין דף ק"ט ע"ב שכתב גבי דם לב העוף דאין בו כזית דאיסורא איכא כיון דחצי שיעור אסור מה"ת עיי"ש ובע"כ כוונת רש"י ז"ל הוא משום דחזי לאצטרופי עם דם לב מעוף אחר וא"כ ה"נ לענין איסור דלא תאכלו על הדם הדין כן וליתא כלל לדברי המניח הנ"ל וא"כ כיון דליתא לדברי המניח הנ"ל ממילא ליתא נמי לדברינו הנ"ל

איברא נ"ל על דרך אחר לקיים תירוצא דרבו של המהר"ש יפה ותירוצא דהשל"ה הנ"ל שלא יהיו דבריהם נדחים כמ"ש הפר"ד הנ"ל והוא דהנה איתא בש"ס חולין דף קכ"ח גבי אבמה"ח לענין. טומאה מה איכא בין רבי לר"ע איכא בינייהו ארכובה: ופרש"י ז"ל רכובה הנמכרת עם הראש אין בה בשר כלל לר"ע אבר הוא וכ"ש לריה"ג דהא אינו עושה חליפין ולרבי לאו אבר מן החי הוא דהא אין בו בשר עיי"ש ועיין בתוס' שם שמביאין גרסא בין רבי לר"ע איכא בינייהו בשר וכתבו שם בשם ריב"א שמפרש דבארכובה כ"ע ל"פ כיון שנבראת כך בלא בשר לא גרעה משאר אברים עיי"ש נמצא דלגרסת התוס' כ"ע מודים דארכובה אף שאין בה בשר מטמא משום אבמה"ח ולגרסת רש"י וכן הוא בגמרא שלפנינו לרבי ארכובה אינו מטמא כאבמה"ח אבל לר"ע ולריה"ג מטמא. ולפי"ז י"ל דה"נ לענין איסור אכילת אבמה"ח לפי גרסת התוס' לכ"ע בארכובה אף שאין בה בשר איכא איסור אבמה"ח כיון שנבראת כך בלא בשר ולגרסת רש"י לרבי אין בו איסור אבמה"ח ולר"ע ולריה"ג אית בו איסור אבמה"ח וכן ראיתי ג"כ במנ"ח מצוה תנ"ב שמביא כן בשם שו"ת פני ארי' שכתב ליישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל התמוהים שכתב דב"נ חייב על אבמה"ח ועל בשר מן החי וגם כתב דב"נ חייב גם על משהו דלא ניתנו שיעורין לב"נ והלא מאחר דבאבמה"ח בעינן שיהא ג"כ משהו בשר א"כ למאי נ"מ במה דמצווה על אבמה"ח הא ממילא חייב מיתה משום הבשר שבו מדין בשר מן החי ומתרץ הפני ארי' דנ"מ גבי ארכובה דליכא עליו בשר עיי"ש וכ"כ הפרמ"ג ביי"ד סי' ס"ד בש"ד סק"ג במה שהביא שם קושית הב"י שהקשה על מ"ש הטור דבאבמה"ח חצי שיעור אסור והקשה הב"י פשיטא וכתב הפרמ"ג שם דמשכחת לה בערקום שאין בה בשר כ"א עור וגידין ועצם עיי"ש והנה לפמש"ל דאיסור לאו דלא תאכלו על הדם ליכא כ"א כשאוכל בשר דוקא אבל כשאוכל גידין ועצמות ל"ש הלאו דלא תאכלו על הדם וא"כ כשאוכל ארכובה מן בהמה שחוטה קודם שתצא נפשה א"ע כלל על הלאו דלא תאכלו על הדם ומותר אפי' לכתחלה לאכול כיון דעל הארכובה ליכא בשר רק עור וגידין ועצם ורק איסור אבמה"ח שייך גם בארכובה וכנ"ל ולפי"ז