אלפי מנשה עה"ת צה

שבכח מצות יום השבת ניצל יוסף ומיאן באותה מעשה. ומעתה א"ש דברי המד"ר הנ"ל דכיון דבכח מצות יום השבת מיאן יוסף באותה מעשה ע"כ נותן רשות לבן בנו להקריב קרבנו בשבת ושפיר הוי מדה כנגד מדה

ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו. הנה כתב המג"ע סוף פרשת תולדות לפרש הפסוק ברכת ד' היא תעשיר עפי"ד התקונים מאן דפגם טיפה דילי' גרם דליהוי בת זוגי' מצה פרוסה לחם עוני וז"ש ברכת ד' היא תעשיר קרו בי' ה' עשירה למהוי מצד עשירה [עיין בתיקונים שם שכ' בת זוגי' דצדיק איהו מצה שמירה לגבי מצה שלימה עשירה] ולא יוסף עצב עמה כי מתיירא יעקב שמן יוסף יבא לו קלקול טפה ששתה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר עיי"ש בעומק דבריו. וזהו ויבא הביתה לעשות מלאכתו בית"ה ר"ת ב"רכת ד' ה"יא ת"עשור רומז שבא יוסף הביתה על כוונה זו שלא לפגום עיפה דילי'. גם ויב"א הביתי"ה לעשו"ת מלאכת"ו ס"ת ואת"ה ואיתא בפסיקתא ומובא ביל"ר בפ' בהעלותך אשר ואתה הוא לשון קדושה שנאמר ואתה קדוש עיי"ש והנה אמרו ז"ל במד"ר פ' קדושים כל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש וזהו שנרמז כאן בהס"ת ויביא הבית"ה לעשו"ת מלאכתיו תיבת ואתיה לרמז כשבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו גדר עצמו מן הערוה

ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. כתב בספר נועם מגדים בפרשת שלח דתיבת ויצא לכאורה אך למותר דהוי סגי למיכתב וינס החוצה וכתב ששמע אומרים בו עפ"י מאמרם ז"ל דיוקנו של אביו ראה וזה מרומז בתיבת ויצא שנדרש נוטריקון וירא יוסף צורת אביו עיי"ש ועיי"ש מ"ש הוא ז"ל עוד בזה דכתיב ויצא החוצה עיי"ש ולדעתי נראה עוד דהנה בפסוק שלפני זה כתיב ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואיתא במדרש אבכור ובילקוט ויבא הביתה לעשות מלאכתו יום שבת הי' דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו ומה מלאכה הי' לו קורא ושונה מה שאביו למדו עיי"ש ולפי"ז יש לומר שע"י שהי' יוסף אז קורא ושונה ניצל מאותה מעשה כי לימוד התורה הוא סגולה לפרוש מעריות וביאות אסורות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות איסורי ביאה פרק כ"ב עיי"ש. וזהו דכתיב גם תיבת ויצא כי בתיבת ויצא מרומז שע"י שהי' קורא ושונה נס החוצה וניצל מאותה מעשה כי יצ"א עולה מספר הראשי אותיות מחמשה חומשי תורה ומששה סדרי משנה. והאות ו' מתיבת ויצא רומז על לימוד כו מן ו' משם הוי' נמשך לאדם לימוד התורה וכמ"ש בילקוט חדש ערך תורה סי' צ"ה עיי"ש. וגם יש להוסיף לרמז עוד על זה שהר"ת ו"ינס ויוצא ה"חוצה עולים מספר טו"ב ואמרו ז"ל אין טוב אלא תורה והס"ת ויניס ויצ"א החוצ"ה הם ס' א' ה' האותיות ס"א רומז על ס"א מסכתות כי ס"א מסכתות יש וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים והאות ה' רומז על החמשה חומשי תורה

וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור עיין באוה"ח שמפרש וגם פה פי' בעיר הזאת לא עשיתי מאומה וכהוכחה שהוכיחו מהשמלה כאומרם ז"ל כי בדקו שמלת המרשעת ומצאו שקר בימינה עיי"ש. ולדעתי נראה עוד שרמז לו יוסף בזה שמעולם לא פגם כלל בבחי' צו"ע דהנה הגורמים לפגום בבחי' צ"ע הם הסמא"ל ונוקבי' לילית ומחלת וכנודע והנה הנך שלשה עולים מספר אלף צ"א כי לילו"ת ומחלית נחשבים בספרים למספר תתק"ס כי הם רוכבים על מחנות כמנין שמם והם עליהם הרי הוא תתק"ס וכנודע. והנה פ"ה גי' מיל"ה. מאומ"ה האלף בסוד אלף עולה מספר אלף צ"א והוא כמנין שלשה הנ"ל. וזהו דקאמר וגם פ"ה לא עשיתי מאומ"ה היינו שלא חטאתי כלל עם בחי' צו"ע ע"י השלשה הנ"ל, וזהו נמי מה דקאמר כי שמו אותי בבור ור"ל מזה ששמו אותי בבור מזה גופי' יש ראי' שלא חטאתי כלל עם בחי' צו"ע כי אותו היינו יוסף ובו"ר עה"כ גו' הצדי"ק וא"כ אותי והיינו יוס"ף עם בו"ר העולה הצדי"ק הרי אני יוסף הצדיק ומזה ראי' שלא פגמתי כלל בבחי' צי"ע כי מה שנקרא יוסף הצדיק הוא כיון שנטר אות ברית קודש וכדאיתא בזהר

ובסל העליון וגו' והעוף אוכל אותם. הבעה"ט לעיל בפרשת בראשית מביא מסורה והעוף ג' במסורה והעוף ירב בארץ והעוף אוכל אותם זאת תורת הבהמה והעוף. ונ"ל בזה דהנה איתא במדיר בפרשה זו והנה שלשה סלי חרי אלו שלשה מלכיות הראשונות ובסל העליון וגו' זו מלכות הד' עיי"ש. והנה בזכות לימוד התורה תהי' הגאולה וכדאיתא בזהר פ' ואתחנן דף ע"ר ע"א בזכותא דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא עי"ש והנה עיקר הוא בזכות תורה שבע"פ והוא משניות וכדאיתא במד"ר בפרשת ויקרא פרשה ז' אין הגליות מתכנסות אלא בזכות משניות. וזהו פי' הכתוב והנה שלשה סלי חרי וגו' ובסל העליון שהם ארבע מלכיות וכדברי המד"ר הנ"ל והעוף אוכל אותם ר"ל והעוף והוא התורה וכמו