אלפי מנשה עה"ת צד

עולה מספר המכיוון הו"א השלי"ט ע"ל הארץ הו"א המשבי"ר לכ"ל ע"ם האר"ץ דכתיב גבי יוסף ורומז מלת וימאן עם השלשלת שבשביל שמיאן יוסף באותה מעשה וכבש את יצרו זכה להיות שליט ומשביר וכדברי המד"ר והזוה"ק והפרדס הנ"ל

א"י מה דנקוד שלשלת על וימאן דהנה איתא במדיר פרשת נשא פרשה י"ד אמר לו הקב"ה ליוסף אתה שמרת מצות לא תנאף שהוא שביעית בדברות ולא נאפת באשת פוטיפר וגם שמרת מצות לא תגנוב שהוא שמינית בדברות שלא גנבת ממונו של פוטיפר ולא גנבת מקור אשתו וכו' עיי"ש והנה כוונת המדרש הוא דדוקא בזה שלא גנב מקור אשתו של פוטיפר שמר מצות לא תגנוב שביו"ד דברות אחרי דלא תגנוב שביו"ד דברות מדבר בגונב נפשות ולא בגונב ממון וכדאיתא בגמ' וכ"כ רש"י בחומש בפרשת יתרו וכוונת המדרש הוא דהגונב מקור א"א דומה לגנוב נפש וכ"כ בפי' מהרז"ו במד"ר שם עיי"ש. נמצא דבזה שמיאן יוסף באותה מעשה שמר מצות לא תנאף ומצות לא תגנוב וזהו דנקוד שלשלת על וימאן כי שלשל"ת גי' ול"א תנא"ף ול"א תגנ"ב כן הוא בדברות האחרונות כתיב בווי"ן במלות ול"א ואף דבדברות הראשונות לא כתיב בווי"ן במלות ולא אבל הרי יתכן הרמז לפמ"ש בדברות האחרונות. ומה גם לפמ"ש בשפתי חכמים בפרשת ואתחנן לפרש מ"ש רש"י ז"ל שם ולא תנאף אין לשון ניאוף אלא בא"א וכתב השפ"ח דכוונת רש"י ז"ל בזה הוא לתרץ מה דכתיב ולא תנאף בוא"ו עיי"ש ולפי"ז בודאי נכון הוא הרמז כאן בווי"ן במלות ול"א וכמ"ש בדברות האחרנות

א"י מה דנקוד שלשלת על וימאן. דהנה איתא בש"ס סוטה דף ל"ו ע"ב באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ואמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני איפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב ורועה זונות יאבד הון מיד ותשב באיתן קשתו עיי"ש ועיין בספר חנוכת התורה מהגאון הרבי ר' העשיל ז"ל כאן בפרשה זו שמפרש הא דקאמר דיאבד הון היינו האות ה' שנוסף לו ליוסף ע"י שקידש ש"ש בסתר ונקרא יהוסף ואותיות ו' ן' מן ישורון שהי' נכתב באבן של יוסף הרי הו"ן עיי"ש והנה כתב בס' א"נ דאם האדם הוא בבחי' אפס ואין עי"ז ינצל מהקליפה המחטוא לזנות וזהו וימאן הוא אותיות מאין כי הוא"ו הוא רק פעולה והיינו שהי' יוסף בבחי' אין ע"כ ניצל מחטא זה וע"כ נקוד שלשלת על וימאן כי אי"ן האלף בסוד אלף עולה שלשל"ת עיי"ש בדבריו. ולפי דבריו שמלת וימאן הפירוש הוא מאין שע"י בחי' אין ניצל יוסף מחטא י"ל לדרכינו אשר אי"ן עולה הו"ן רומז שאותיות הו"ן הי' הסיבה להצילו מחטא זה וכמבואר בגמ' הנ"ל לפי פי' חנוכת התורה הנ"ל וע"כ נקוד שלשלת על וימאן כי שלשלת הוא לשון שלשה וכ"כ בספר קדושת לוי עיי"ש רומז על שלשה אותיות והן הו"ן וכנ"ל

א"י וימאן נקוד בטעם שלשלת עפי"מ דאיתא במד"ר פרשת נשא פרשה ט' סי' ד' וז"ל מהו וחבל נמרץ אני אמרתי כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו אני נטלתי יעקב לנחלה והוא הי' חלקי לפי שהי' זרעו דומה לחבל שהוא משולשל זה בזה שהיו כולם מיוחסים בני אבותיהם ולא הי' זרע אחר מפסיק ביניהם שכולם שומרים א"ע מן הניאוף ולא הי' שם ממזרות וכו' השלשלת באה כך ואת נכנסת על אשת חבירך וטמאת את הנחלה עכ"ד המדרש. וזהו דנקוד שלשלת על וימאן כי בזה שמיאן יוסף באותה מעשה נשארה השלשלת ולא נטמאת הנחלה

א"י וימאן נקוד בטעם שלשלת דאיתא במד"ר פרשת נשא יוסף הצדיק נתיירא מן הקב"ה ונתן כבוד להקב"ה שלא חטא באשת פוטיפר א"ל חייך לבן בנך אני פורע שאחלוק לו כבוד שאתן לו רשות להקריב קרבנו ביום השבת ולא יהא נזוק הה"ד ביום השביעי נשיא לבני אפרים עיי"ש וזהו דנקוד שלשלת על וימאן כי שלשל"ת גי' קרבנ"ו שב"ת רומז כדברי המדרש הנ"ל שע"י שמיאן יוסף באותה מעשה ע"כ נתן הקב"ה רשות להקריב קרבנו בשבת

וגוף דברי המד"ר הנ"ל צריך להבין מה זה מדה כננד מדה שבשביל שלא חטא באשת פוטיפר ניתן רשות להקריב קרבנו בשבת. ונ"ל עפי"מ דאיתא בילקוט ובמדרש אבכיר ומובא בסדר הדורות ובס' עבודת ישראל אהא דכתיב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו יום שבת הי' דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו ועיין בס' א"נ שמביא ג"כ דברי הילקוט והמדרש אלו וכתב שע"י מצות שבת ניצל יוסף מאותה מעשה כי מצות שבת מסוגל להנצל מתאות רעות ועיי"ש מה שמרמז במלת וימאן סוד שבת עיי"ש ולדעתי נ"ל עד"א אשר מלת וימאן רומז על שבת כי וימא"ן יש בו אותיות יו"ם עם אותיות א"ן ואותיות א"ן באות ן' דמנצפ"ך עולה אש"ת ואשת הוא בחי' שבת מבחי' אשת חיל שהוא מלכות וכנודע ממה שרמזו בספרים אשר א"ת ש"בתותו ת"שמורי ר"ת אשית וגם אש"ת עה"כ עולה שב"ת נמצא שבמלת וימא"ן נרמז יו"ם שב"ת וכנ"ל ורומז