אלפי מנשה עה"ת צג

יצירה המליך אות ה' בשיחה וברא בו ניסן. וזהו יש לרמז ג"כ בפסוק בפרשת מקץ ויען ראובן וגו' הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש. ור"ל שאמרתי אליכם שלא תפגמו ביל"ד שהוא מספר שם מ"ד שהוא חודש העיבור וכנ"ל וגם דמ"ו היינו השם מ"ד שהוא החודש העיבור הנה נדרש ר"ל יון ידרוש את דמ"ו כי הנה רומז על מלכות יון דאיתא במד"ר בפרשת לך עקרב זה יון מה עקרב יולדת לששים ששים כך העמידה מלכות יון מששים ששים עיי"ש והנ"ה עולה ששים והוא מלכות יון הוא ידרש את דמ"ו והוא החודש העיבור שהוא כנגד השם מ"ד והוא ברזא דיוסף שיגזור יון לבטל את חודש העיבור ושוב מצאתי במג"ע בפרשה זו ובפרשת שמות שכתב ויבא יוסף א"ת ד"בתם ר"עה ר"ת אד"ר והוא סוד ב"ערב ו"לין ב"כו ו"לבוקר ר"נה ר"ת עיבו"ר שהוא חודש עיבור עיי"ש ויש מדבריו סייעתא לדברינו שרמזנו כאן סוד העיבור

במסורה ואני אנה אני בא ואני אנה ב' דסמיכי דין ואידך ואני אנה אוליך את חרפתי. ונראה עפ"מ דאיתא במדרש פליאה הילד איננו ואני אנה אני בא במעשה בלהה. ולזה כיון המסורה ואני אנה אני בא ואני אנה אוליך את חרפתי היינו במעשה דבלהה

במסורה ויוסף הורד מצרימה ג' ר"פ דין ואידך ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה ואידך ויוסף הוא השליט. ונראה עפמ"ש הבעה"ט בפרשת אמור ע"פ וכהן כי יקנה נפש וגו' דזהו שאמרו ד' צווחות צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי וישמש בכהונה גדולה שהי' צדיק ורבים אוכלי שולחנו וכו' וזהו וכהן כי יקנה שהי' לו הרבה קניני נפשות ולכך הוא ריש פסוק שהי' צדיק עיי"ש בבעה"ט. ולפי"ז י"ל דזה הוא הטעם אשר ג' ויוסף הנ"ל הם ריש פסוק כי ויוסף הורד מצרימה ויוסף בן שלשים שנה בעמדי לפני פרעה שהם בר"פ כדי לרמז שהי' צדיק בעמדו לפני פרעה כמו שהי' צדיק בשעה שהורד מצרימה ולא נכשל באשת פוטיפר. ויוסף הוא השליט על הארץ שהוא בר"פ כדי לרמז למה דאיתא בזהר דמש"ה הי' יוסף שליט על הארץ משום שהי' צדיק ולא נכשל באשת פוטיפר

במסורה ויוסף הורד מצרימה. הורד בי דין ואידך הורד שאול. ועיין בבעה"ט שמפרש לומר ששקול הגלות כנגד גיהנם עיי"ש. ונ"ל לפרש המסורה ג"כ כדבריו ועד"א והוא עפמ"ש במג"ע בפרשת ויגש שתכלית ירידת יוסף למצרים כתכלית ירידת צדיק לגיהנם להעלות משם ניצוצות הנידחות כדכתוב מוריד שאול ויעל ומעלה עמו נשמות רשעים הנידחים עיי"ש וזה כוונת המסורה הנ"ל ויוסף הורד מצרימה הורד שאול שתכלית ירידת יוסף למצרים הוא כתכלית ירידת צדיק לגיהנם

א"י פי' המסורה הנ"ל עפמ"ש בילקוט ראובני בשם גליא רזיא אשר גבריאל הי' לעולם עם יוסף משעה שנמצא כמד"א וימצאהו איש זה גבריאל וענין החלום שר המשקין ושר האופים ופרעה הכל הי' ע"י גבריאל שהוא ממונה על החלומות עיי"ש ומורם מדבריו שמעת שמצא גבריאל את יוסף תעה בשדה הי' לעולם עם יוסף והלך עמו ג"כ למצרים. וזהו כוונת המסורה ויוסף הורד מצרימה הורד שאול שאו"ל גי' מלא"ך גבריא"ל והיינו שגם המלאך גבריאל ירד עמו למצרים

א"י פי' המסורה מנ"ל עפימ"ש בילקוט חדש ערך בבל מדי יון בסי' ט"ז בשם הילקוט חבלי שאול סבבוני זה יון ובסי' לז' שם מובא בשם המג"ע שבגלות יון נזכר חטא מכירת יוסף ולזה אנטיוכס גי' יוסף וכן מליך יו"ן גי' יוס"ף עיי"ש וזהו כוונת המסורה ויוסף הורד מצרימה הורד שאול היינו כשהורד שאול שהוא גלות יון נזכר החטא שיוסף הורד מצרימה

וימאן נקוד שלשלת על וימאן וכבר כתבו בזה בספרים וגם אנכי כבר כתבתי בזה בספרי מטה מנשה בהמאמרים לפסח וכעת יש לומר עוד דהנה איתא במד"ר בפרשת נשא פרשה י"ד וז"ל הביא עת אל יוסף לשלם לו שכרו במשפט מדה כנגד מדה הוא שליט ביצרו ולא נגע בה לפיכך נעשה שליט כמד"א ויוסף הוא השליט על הארץ וכן איתא ג"כ בזהר ומובא בילקוט ראובני בפרשת ויגש מפני מה זכה יוסף למלכות מפני שכבש את יצרו והנה כתב בפרדס ומובא בילקוט ראובני כאן בפרשה זו יוסף שהשלים נשמתו במעשה הרב ההיא שלא טימא אות ברית קודש ונתגבר על יצרו נעשה מרכבה לצדיק ומשם זן את העולם בימי יעקב וכן משם כלכל בית יעקב אביו כל ימי חיותו עיי"ש. ויוצא לנו מדברי המדרש והזהר ומדברי הפרדס הנ"ל דמה שנעשה יוסף שליט ומשביר זה הי' משום שמיא יוסף באותה מעשה, וזהו דנקוד שלשלת על וימאן כי וימא"ן באות ן' דמנצפ"ך עולה מספר תשנ"ז ושלשל"ת עולה מספר אלף ס' והכל עולה אלף תתי"ז וזה