אלפי מנשה עה"ת פד

בפרשת שמות ובפרשת תצא שגלות אדום הוא כנגד הרגלים עיי"ש וזשפירש"י ז"ל ויאבק איש עמו שהי' מעלים עפר ברגליהם היינו שהעלו גלות אדום שהוא נגד יסוד עפר ונגד הרגלים. וי"ל עוד במ"ש רש"י ז"ל שהי' מעלים עפר ברגליהם שרומז על גלות אדום וכאמור רומז גם על המושיעים בגלות אדום וכמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו' והוא עפמ"ש לעיל והבאתי כן ג"כ בשם הרמב"ן ז"ל שכתב בסוף פרשת בשלח שהמושיעים המה אליהו הנביא ומשיח בן יוסף והנה שמו של משיח בן יוסף הוא נחמיה בן חושיאל וכנודע ועפ"ר ברגליה"ם עולה מספר תר"מ והוא מספר אליה"ו הנבי"א נחמי"ה ב"ן חושיא"ל

, הנה בפסוק זה ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וגו' יש ט' תיבות. ויש לומר שזה רומז למה שאמרו ז"ל ויאבק איש עמו שהעלו אבק עד כסא הכבוד והוא עפמ"ש המג"ע בפרשת ויקרא אופן מ"ד וז"ל במדרש ע"פ אשר יקרת בעיני נכבדת אמר הקב"ה ליעקב כמה אתה יקר בעיני שקבעתי זיו איקונין שלך בכסא כבודי מזה הטעם ט' פעמים עבדי יעקב בקרא כי ט' מראות הכבוד מזה הטעם ט' פעמים נראה הקב"ה לאבות ולכן ט' תיבות בכתוב של ויקרא קרי בו' ויקר אל משה שאותו היקר שנתן הקב"ה ליעקב שמושך הקב"ה את דיוקנו הכתוב בכסא ונתן למשה עיי"ש וה"נ כאן בפסוק ויותר יעקב לבדו וגו' שיש ט' תיבות הוא לרמז על הכסא כבוד שהעלו אבק עד כסא כבוד

ויש לומר עוד מה שיש ט' תיבות בפסוק ויותר יעקב לבדו וגו' דהנה הגלות נצמח עוד מההתאבקות השר של עשו עם יעקב וכמ"ש לעיל בשם הזהר. וזהו שיש בפסיק זה ט' תיבות כי ט' רומז על הגאולה וכדאיתא בילקוט ראובני בפרשת יתרו בשם ספר התמונה אשר מאות ט' ממנה גאולה לגלות ישראל עיי"ש ועיין גם בספרי מטה מנשה במאמרי לשבת נחמי שכתבתי לרמז לזה אשר ט' הוא תשעה ותשע"ה עולה מנח"ם ב"ן עמיא"ל משי"ח ב'ן דוי"ד [ביו"ד כי לע"ל יהי' דויד מלא יו"ד ונודע וזהו נמי מה שהעלו אבק עד כסא הכבוד וכמאמרם ז"ל כי תחת כסא הכבוד נגנז אורו של משיח וכמ"ש בילקוט ראובני בפרשת בראשית בשם הפסיקתא עיי"ש וגם אב"ק מם כס"א כבו"ד גי' ארי"ה ומשיח בן דוד דאתו מיהודה נקרא אריה וכמ"ש גור אריה יהודה ועיין גם ברע"מ בפרשת משפטים דף ק"כ ע"א דאיתא שם משיח בן דוד דאיהו ארי' עיי"ש

הנה הבאתי לעיל בשם הזוה"ק שמפרש עד עלות השחר היינו יום הגאולה כי גלותא כלילה דמיא ולפ"ז יש לומר עוד אשר עד עלות השחר היינו ביאת התרין משיחין כי כתיב משלחי רגל השור והחמור [ישעי' ליב] ופירשו רז"ל במדר"ת בפרשת בראשית רגל השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור וחמור זה משיח בן דוד שנאמר ענו ורוכב על חמור עיי"ש ושח"ר ר"ת "רגל "שור "חמור

א"י ויאבק איש עמו עד עלות השחר עפ"י מה דנודע מהזהר שבמלחמת השר עם יעקב ונגע בכף ירכו עי"ז נתקלקל פרנסת ישראל. וזהו ויאבק איש עמו עד עלות השחר עלו"ת גו' אב"ג ות"ץ והוא השם פרנסה כי עולה נות"ן והוא בסוד נותן לחם לכל בשר וכנודע שח"ר עה"כ גו' מזונו"ת גם עמ"ו ע"ד עלו"ת השח"ר ס"ת עולה מספר תר"י כמספר פא"ו חת"ך סא"ל שמות הפרנסה

א"י ויאבק איש עמו דהנה יעקב השפיל לעשו בכח מצית ש"ק וכמ"ש בא"נ בפרשתינו עי הו שאמר יעקב עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי אין אפשר ששמר כל המצות אנא ששמר את השבת וכל השומר שבת כאלו מקיים כל התורה עי"ש וי"ל דגם על השר של עשו התגבר יעקב בכח מצות שבת וזהו ויאב"ק אי"ש ס"ת קיש והוא ר"ת "שבת קודש גם יאב"ק בלי אות ו' הנטפל] האלף בסוד אלף עולה שב"ת קוד"ש

א"י ויאבק איש עמו. הנה אמרו דל אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסוק בתורה אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה והנה ידוע שהזכרת יום המיתה הוא מדרגה פחותה מאד חדא שמביא לידי עצבות וכבר אמרו ז"ל אין השכינה שורה מתוך עצבות ועוד דבזה אין כוונתו לנצחו מחמת יראת שמים רק מחמת יראת עצמו שירא מעונש ואין זה עצה רק לפשוטי עם אבל בני עלי' אין צריכין כלל להזכיר לו את יום המיתה רק יכולו לנצח את היצה"ר בתורה וק"ש וזהו ויאבק איש עמו והיינו שהס"מ רצה להתגבר על יעקב אמנם יעקב נצחו עם ק"ש ותורה וזהו הרמוז ויאב"ק אי"ש ס"ת ק"ש והוא ר"ת "קריאת "שמע. עמ"ו ע"ד עלו"ת השח"ר ס"ת הוא מספר תר"י וטעם הכולל עולה תור"ה גם מספר תר"י רומז על תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ כי היו"ד רומז על עשרת הדברות והן הראש מתורה שבכתב ות"ר רומז על משניות כי קודם רבי הי' ת"ר סדרי משנה ורבי העמידן על ששה סדרים וכמ"ש בהג"ה בהקדמת הרמב"ם ז"ל לסדר זרעים עיי"ש [בש"ס חגיגה דף י"ד ע"א איתא