אלפי מנשה עה"ת עו

שמביא כן בשם הצדה לדרך ושו"ת בנימן זאב עיי"ש והרי כאן לא פליגי אביי ורבא אליבא דנפשייהו רק אליבא דראב"ש אי מודה ראב"ש בבמה

ועוד דבספר יד מלאכי הנ"ל כלל א' סי' ל"ה מביא בשם הכפות תמרים ועוד רבים שכתבו דהיכא דאיתא בגמרא אמר לך פלוני שנויי דחיקא הוא דאם שנויי רויחא הוא הול"ל בסתמא מבלי שיאמר אמר לך ומדאמר לישנא יתירא אמר לך משמע דההוא אמורא הוא דמתרץ לנפשי' אבל התלמודא לא סבר לי' כוותי' ומביא שם גם בשם הכ"מ שכתב כן בפט"ו ממעה"ק עיי"ש וא"כ כאן בשמעתין דאמרינן ורבא אמר לך התם נמי בחדתי הרי הוא שנויי דחיקא והתלמודא אינו סובר כן

ומעתה נלע"ד דמכל הלין טעמים דעת הטור הוא דהלכה הוא כאביי דבבמה שרי אם נשתמש בו הדיוט. ומהסוגיא דמנחות דף כ"ב שהביא הבעל מנ"ח הנ"ל דאמרינן שם א"ב חדתי ופריך ועתיקי לא והכתיב ויאמר ארונה אל דוד וגו' ומשני התם נמי בחדתי ולא משני דבמה שאני אין ראי' דהתלמודא סובר דהלכתא כרבא די"ל דמה דמשני ה"נ בחדתי הוא כדי שיהא ניחא אליבא דכ"ע והיינו גם אליבא דרבא אבל באמת דעת התלמודא הוא דהלכה כאביי וא"כ א"ש דברי הטור

ועיין גם בעטרת זקנים באו"ח סי' קנ"ג שכתב שם אהא דאיתא שם במחבר סעיף כ"א דאין לקנות מועילים שנשתמש בהם הדיוט וז"ל אבל נראה להקל ולומר שאין זה תשמיש של קדושה ודוקא במקדש אמרינן כן ולא בבמה וב"ה דידן לא עדיף מבמה עכ"ד הרי שגם הוא כתב בפשיטות כדברי הטור דבבמה שרי אם נשתמש בו הדיוט וצ"ל דגם דעתו הוא דהלכה הוא בזה כאביי

אולם לפי"ז הרי אכתי תקשה קושית הטור הנ"ל אליבא דרבא דסובר דגם בבמה אסור אם נשתמש בו הדיוט. ונ"ל ליישב קושית הטור באופן אחר עפי"מ דקיי"ל בש"ע או"ח סי' מ"ב סעיף ג' וכן הוא בגמרא ברכות דף כ"ג סודר דאזמני' למיצר בי' תפילין לעולם וצר בי' תפילין חד זימנא אסור למיצר בי' זוזי אזמני' ולא צר בי' או צר בי' [פי' לפי שעה וכן מפרש המג"א שם] ולא אזמני' שרי עיי"ש. ונ"ל דכן הוא בענין דבר שנשתמש בו הדיוט דאסור לגבוה דדוקא היכא דאזמני' להשתמש בו הדיוט לעולם והשתמש בו הדיוט אפי' חד זימנא אסור לגבוה אבל אי לא אזמני' להשתמש בו הדיוט לעולם והשתמש בו הדיוט לפי שעם לא נאסר לגבוה וזה פשוט בעיני. וא"כ לקימ קושית הטור דהא יעקב לא הזמין את האבנים להשתמש בהן לעולם אלא השתמש בהן לפי שעה ששכב עליהן ושפיר לא נאסרו לגבוה מחמת תשמיש הדיוט

איתא בפדר"א פרק לי"ה ובילקוט שהאבנים שלקח יעקב הי' מהמזבח שנעקד עליו יצחק. והקשה הז"ר הא אבני מזבח קודש הם ואסורין בהנאה וא"ל דלא בנה אברהם את המזבח אלא לפי שעה ואח"כ בטל קדושתו דהא הוא המזבח שהקריב בו נח וי"ל דכיון שנתנו סביב ראשו להגן מפני החיות מיקרי שלא כדרך הנאתן ושרי ועוד י"ל דהי' פקיח נפש שנתיירא מפני החיות ודוחק אטו לא הוו אבנים אחרים עכ"ד. ויש אתו בזה הרבה הרהורי דברים ואין רצונו להאריך ורק זאת אומר אנו שלדעתי התירוץ המובחר לקושיתו הוא כמ"ש הזדרשם מתחלה שלא בנה אברהם את המזבח רק לפי שטה ואח"כ בטל קדושתו ומ"ש הזיר דאין לתרץ כן דהא הוא המזבח שהקריב בו נח. לפענ"ד אין זה כדאי לדחות בזה האי תירוצא אחרי דבאמת י"ל שגם נח לא בנה את המזבח רק לפי שעה ואח"כ בטל קדושתו ומה גם דמהראוי לומר כן דכיון דלאחר שהקריב נח הקרבנות על המזבח וכן אברהם לאחר עקידת יצחק הניחו את המזבח במקום הפקר לכן בודאי לא הקדישו את המזבח לעולם למען שלא יביאו את אחרים לידי מכשול כי שמא יבא איזה איש ויהנה ממנו ואסור ליהנות מן ההקדש או שמא ובא המזבח לידי בזיון לכן בודאי לא הקדישו את המזבח רק לפי שעה ואח"כ בטל קדושתו. ולפי"ז לא קשה נמי מה שהקשה הפנים ופות על דברי הילקוט הנ"ל והביאו הבעל מנחת חינוך בקומץ מנחה סי' מ' דלמה צריך יעקב להקדישו עוד הפעם והפ"י מתרץ דכיון ששם האבנים מראשותיו יצאו לחולין לכן הוצרך להקדישו והבטל מנ"ח שם דוחה תירוץ זה דהא כלי שרת יש בהן מועיל אחר מועיל ומזבח יותר קדוש מכ"ש וא"כ לא יצא לחולין עיי"ש ולפי האמור לא קשה כלל קושית הפנים יפות דכיון שנח ואברהם לא הקדישו את המזבח רק לפי שעה ואח"כ בטל קדושתו לכן שפיר הוצרך יעקב להקדישו, ואין להשיב על מה שכתבתי בסמוך שמהראוי לומר כן שנח ואברהם לא הקדישו את המזבח לעולם משים דשמא יבא איזה איש ליהנות ממנו או דשמא יבא המזבח לידי בזיון דא"כ אמאי הקדישו יעקב לעולם וכדקאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים ומשמע שהקדישו לעולם להיות בית אלקים ועיין בפנים יפות שהוא מביא שם ראי' מקרא שיעקב הקדישו