אלפי מנשה עה"ת עה

השם מ"ב הוא בגבורה וכמ"ש בלק"ת בתהילים קפיטל צ"א עיי"ש ובזה השם ממיתין את הרשעים ובזה השם הרג אלישע מ"ב ילדים וכמ"ש במג"ע פ' שמיני עיי"ש וכן הוא ג"כ ברבינו בחיי פ' שמות עיי"ש וי"ל שיוסף הי' לו כח השם מ"ב והוא דהנה ידוע שהשם הראשין משם מ"ב והשם האחרון מעם מ"ב הם הכוללת כל השם מ"ב כי הראש והסיף כולל הכל. והנה יוסף איקרי שור וכמ"ש בכור שורו הדר לו ושי"ר גי' אב"ג ית"ץ והוא השם הראשון משם מ"ב והנה איתא בז"ח ומובא גם באוה"ח בפ' קדושים שר ז' צדיקים יתכנו להם ז' ימי השבוע ויום שבת הוא כנגד יוסף וזה ידוע שהשם האחרון משם מ"ב שהוא שקוצי"ת הוא נגד שבת. נמצא שיוסף הי' כולל כל השם מ"ב. וזהו בית יוסף להבה כי להב"ה גי' מ"ב. וזהו שאמרו ז"ל שיוסף הוא שטנו של עשו כי בית יוסף להב"ה היינו שיוסף הי' לו כח השם מ"ב שהוא שם הגבורה ובו מכין את הרשעים

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים. עיין בזהר בפרשת מצורע דף נ"ה ע"ב שמדייק כאשר ראם ראה אותם מבעי לי' מה ראם עיי"ש ונראה עפמ"ש המג"ע בפרשת וישב בד"ה לך נא ראה אשר הר"ת י"פגעו ב"ו מלאכי א"לקים הם ר"ת י"ון ב"בל מ"די א"דום שראה יעקב הארבע גליות עיי"ש. ולפי"ז י"ל שראה יעקב אז גם התרין משיחין שיבואו לגאול אותנו מן הגליות בב"א וזה מרומז ג"כ בהר"ת ויפגעו ב"ו מ"לאכי א"לקים כי הר"ת מהנך תיבות הה ר"ת י"תננו ב"מדבר מ"לון א"ורחים ואיתא בתיקונים תקונא שתיתאה מי יתננו במדבר מלון אורחים אינון ב' משיחין דמתמן קא עברין כך אתאן למפרק לישראל עיי"ש וזהו שאמר יעקב מתחלה מחנה ואח"כ קראו מחנים כי מחנ"ה מחני"ם הם אותיות מנח"ם נחמי"ה והן התרין משיחין. וזהו דכתיב כאשר ראם דווקא כי רא"ם ר"ת ר"וח א"לקים מ"רחפת והוא רוחו של משיח וכנודע ממאמרם ז"ל גם רא"ם ר"ת ר"וח א"פינו מ"שיח [באמת הקרא דרוח אפינו משיח ד' קאי על יאשיהו שקונן עליו ירמיהו ולא קאי על משיח שיבא לגואלינו אולם בתוס' פ"ק דע"ז דף ה' ד"ה כי רוח מבואר שהם מפרשים הקרא דרוח אפינו משיח ד' גם על משיח שיבא לגואלינו בב"א עיי"ש בתוס'] וגם רא"ם האלף בסוד אחד אלף עולה משי"ח ב"ן דו"ד מש"ח ב"ן יוס"ף עם שמותיהם מנח"ם נחמי"ה

חידושי הלכות

בספר מנ"ח בסופו בקונטרס קומץ מנחה מצוה מ' מביא בשם הטור עה"ת שכתב בפרשתינו בפסוק ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ואע"ג דאיתא בפרק בתרא דזבחים דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו הדיוט בבמה שרי. וכתב עליו המנ"ח שם שהוא תמוה דהלא בזבחים שם דף קט"ז ע"ב מבואר דאפי' בבמה נמי אסור וכו' וכ"מ במנחות דף כ"ב ע"א דאיתא התם א"ב חדתי ומקשה ועתיקי לא והכתוב וכו' ומשני ה"נ בחדתי וצ"ע עכ"ד. וז"ל הגמרא זבחים אופרא הורמיז שדרה קרבנא לרבא שלחה לי' אסקוה ניהלי' לש"ש אמר להו רבא לרב ספרא ולר"א ב"ה זילו וכו' וחזו היכא דמסקא ומא שרטון ושקלו ציבא חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקוה ניהלי' לש"ש א"ל אביי כמאן כראב"ש דתניא ראב"ש אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא ישמש בהן הדיוט והא מודה ראב"ש בבמה דתניא וכו' ורבא אמר לך התם נמי בחדתי עכ"ל הגמרא. ומבואר דמסקנת הגמרא לאסור נמי בבמה וקשה על הטור כנ"ל. ודא הוא תימה רבתי לכאורה

אך לפענ"ד יש ליישב דהנה אביי הוא דפריך לרבא והא מודה ראב"ש בבמה דמותר הרי דס"ל לאביי דבבמה שרי אם נשתמש בו הדיוט וא"כ י"ל דדעת הטור הוא דהלכה הוא בזה כאביי ואף דקיי"ל הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם אולם הכא הלכה הוא כאביי מכמה טעמים כאשר אגיד

חדא דהא ידוע מדברי המהרי"ק שכתב דמה דאמרינן פלוני ופלוני הלכה כפלוני זה דוקא בדברים הנהוגים בימי האמוראים אבל בדברים שאינם נהוגים בימי האמוראים לא נכלל בכלל זה. והרי הענין במה לא הי' נוהג בימי אביי ורבא דהא משבאו לירושלים נאסרו הבמות כדתנן בזבחים דף קי"ב. ואף דהווכוח בין אביי ורבא הי' בעובדא דאיפרא הורמיז דשדרה קורבנא וזה הי' בזמן אביי ורבא ועכו"ם רשאין להקריב בבמה אף בזה"ז מ"מ כיון דלגבי ישראל נאסרו הבמות שפיר דין במה חשוב אינו נוהג בזה"ז

ועוד דבספר יד מלאכי כלל ה' סי' קנ"ט מביא בשם הר"ש אלגאזי ועוד רבים שכתבו דמה דאמרינן דאביי ורבא הלכה כרבא זה הוא דוקא היכי דפליגי אליבא דנפשייהו אבל לא היכא דפליגי אליבא דאחרינא עיי"ש ועיין גם בסדר הדורות גבי שם רבא